כאשר רעדה הארץ בנפאל הרחוקה גייס צה"ל את כוחותיו כדי להציל את מי שניתן ולחלץ מן התופת ישראלים שנקלעו לסוף העולם בענייניהם הפרטיים. עכשיו רועדת הקרקע בסוריה תוך איום על קיומם של הדרוזים בג'בל דרוז וישראל עדיין לא התגייסה לעזרה, לא בהצהרות ולא במעשים. אולי מתוך שיקולים שלא להכניס את עצמה אל תוך מלחמה חדשה מול דאעש ורוצחים איסלאמיים אחרים המתקרבים במהירות להשתלטות על סוריה.
אבל דווקא במקרה הזה חשוב ביותר שישראל תושיט יד מסייעת בגלוי. זה אפשרי גם בלי מלחמה כוללת. ישראל צריכה לגבש תוכנית פעולה משולבת ולהודיע לעולם בקול רם וברור, כי תגן בכל דרך אפשרית ובכל היקף שיידרש על הדרוזים שיבקשו לעזוב את סוריה ולבנות לעצמם עתיד חדש מחוץ לגבולות המדינה הקורסת. העולם, כולל הרוצחים האיסלאמיים, חייב לדעת כי ישראל היא המגינה של הדרוזים והיא זו שתפעל למנוע שואה חדשה.
תוכנית אסטרטגית שכזו צריכה להיות מורכבת משלוש זרועות - אזרחית, צבאית ותקשורתית. במישור האזרחי תציע ישראל לדרוזים הסורים אזור מקלט בגבול הצפון-מזרחי, במסלול ההררי שבין עין זיוון עד חיספין ותאפשר לקלוט באזור זה את כול מי שיבקשו לעצמם בית חדש. מקום נוסף שבו ניתן לאפשר כניסת דרוזים מבקשי מקלט הוא בכפרי הדרוזים הישראלים בכרמל ובמג'דל שמס שבמורדות החרמון. בתיאום ישראלי עם ירדן הגובלת באזור הר הדרוזים ניתן לגבש תוכנית זהה לקליטת דרוזים בתחומי הממלכה. במישור התקשורתי צריכה ישראל להקים מערכת מנוסה בהפקת חדשות טלוויזיוניות שבראשה יעמוד איש טלוויזיה מנוסה, כמו
רפיק חלבי, שיסתמך על האמצעים של ערוץ 1. תפקיד המערכת הזו יהיה להפיץ בעולם מידע על מבצע הסיוע הישראלי גם בשלבי התכנון, כדי לייצר חומת הרתעה, וגם בשלבי הביצוע. במישור הצבאי צריכה ישראל לבנות כוח התערבות שיכלול הפעלת סיוע אווירי נרחב נגד ריכוזי דאעש המתרכזים למתקפה בסביבת הר הדרוזים, כמו גם אספקת כלי לחימה ותחמושת. קיימות כמובן עוד אופציות צבאיות יצירתיות להתערבות אבל אלה חייבות להיבדק על-ידי צה"ל שיציג אותן בפני הממשלה כדרכי פעולה אפשריות. בראש יחידה כזו יש להציב מפקד ישראלי בכיר ומנוסה שיפעל בתיאום עם צה"ל.
מבחינה מוסרית-ערכית ישראל צריכה להציע פתרון כזה בגלל "ברית הדמים" ההיסטורית בינה לבין אזרחיה הדרוזים. זו שעת המבחן האמתית של הברית. חברים נאמנים נבחנים בעת סכנה.
לרבים מבני העדה הדרוזית בישראל יש טיעון משכנע לצורך בעזרה. "אם תושבי הר הדרוזים היו יהודים, מדינת ישראל הייתה עושה הכל כדי להגן עליהם ולהצילם. "ברית הדמים" שלנו, הדרוזים הישראלים, עם ישראל, איננה יכולה להיות חד-צדדית. המצב החמור המתפתח בסוריה ומסכן את קרובי משפחותינו החיים שם, מחייב כיום את ישראל לנקוט פעולת עזרה מאסיבית שתציג בפני העולם נחישות מעשית ויכולת סיוע ועזרה בעת צרה. והצרה קרובה".
הדרוזים בסוריה מונים כ-700,000 נפש, והם מרוכזים בשלושה מוקדים עיקריים: בהר הדרוזים סמוך לגבול ירדן, במובלעת ח'דר במורדות הדרום-מזרחיים של החרמון ובמרחב חלב-אדליב בצפון סוריה, סמוך לגבול הטורקי. סביר להניח כי חלקם הגדול לא יבקשו מקלט בישראל אלא יילחמו בעוז על הבית. למרות זאת הדרוזים בישראל חוששים, כי גורל בני עמם הדרוזים בסוריה יהיה כגורל היזידים בעירק: הגברים יישחטו והנשים יימכרו בשוק כשפחות. כדי למנוע סכנה שכזו הם מצהירים בגלוי כי לא יעמדו מן הצד ואם תתקרב אש הטרור האיסלאמי הם יכנסו למדינת האויב הזו עם נשק בידם כדי לסייע.
נדירות הפעמים שבהן מדינה כמו ישראל חייבת לעשות "חישוב מחדש" של תפישת העולם האסטרטגית שלה ביחסיה עם הדרוזים. נוכח ההתפתחויות המלחמתיות בסוריה נראה שמדינת ישראל מתקרבת לנקודה זו. נראה כי הנקודה הזו נמצאת ממש לפנינו, ומי שהביאו את ישראל אל ההכרה שהבעיה חמורה הם הדרוזים בסוריה שנקלעו למצוקה קשה עד מאוד.
כך או כך, אסור לישראל לעמוד מן הצד באפס מעשה, כאשר הדרוזים בסוריה חוששים שהם עלולים להיקלע אל תוך ליבה של סכנה קיומית. ישראל חייבת ליזום פעולה משמעותית משולבת כדי למנוע טבח-עם ולחזק את הברית ההיסטורית עם עדת הדרוזים הישראלית שנלחמה לצדה בכול המערכות. פעילות שכזו תוכיח לעולם הערבי שבו הייתה יד איש הרצחנית באחיו, כי לידידי ישראל תמיד יהיה על מי לסמוך בעת צרה.
