עשור לגירוש, והישראלי מבולבל ואינו מבין את מדיניות ממשלתו בכל הנוגע לרצועה ולארגון הטרור השולט בה. למרבה ההפתעה דווקא השמאל מבקר את 'צוק איתן' על כך, שלא ניצחו את החמאס ולא גרשו אותו מן הרצועה ואשר לימין, הוא מסתפק ב"הרתעה". גם מגורשי הרצועה אינם רואים טעם בכיבושה, כל עוד אין כוונה להחזיר את עם ישראל למקומות שמהם גרש את עצמו, ואת צה"ל אל הבסיסים והעמדות שמהן ניתן למנוע את "הסיבוב" הבא.
מדוע לוחץ דווקא השמאל לכבוש את השטח? כדי להוציא ממנו את החמאס ולהשליט עליו את הרשות הפלשתינית של אבו-מאזן, כלומר את הפתח. זאת, מפני שללא איחוד "הגדה" עם "הרצועה" לא תוכל לקום המדינה הפלשתינית - משאת נפשם של כל הוזי השלום. מחיר כיבוש הרצועה הנקוב בדם חיילינו, נראה שאינו מפריע ליפי הנפש ממחנה השלום.
ומדוע נמנע הימין מכיבוש הרצועה? מאותה הסיבה, אבל במהופך: כדי ש ל א תקום מדינת פלשתינית. מפני שהחמאס מפלג את מחנה האויב הפלשתיני, יוצר נתק בין עזה ליהודה ושומרון ומונע בכך את הקמת המדינה שהיא אסון קיומי למדינת ישראל.
אמרנו "אויב", אולם כבר בהגדרה מי הוא האויב שלנו, יש מחלוקת. השמאל - עדיין אחוז בדיבוק אוסלו - רואה בארגון הטרור "פתח" השולט באזורי A ו- B ביו"ש 'עמית' ולא טורף. ולא חשוב שהוא טרף את הרוב מבין למעלה מ-1500 קורבנות-שלום-אוסלו, לא חשוב שראשו הוא מכחיש-שואה, לא חשוב שהפת'ח אינו חדל לחנך ולהסית להשמדת ישראל, לא חשוב שהוא מושיב אותנו על ספסל הנאשמים בכל ארגון בינלאומי, לא חשוב שהוא מושך בחוטי "הטרור העממי" ונמנע מאנתיפאדת דמים שלישית רק בגלל היותו זקוק לצה"ל שיגן עליו ועל חיי מנהיגיו מפני כוחו העדיף של החמאס, הזומם להשליכו מראשי הגגות כפי שעשה בעזה. זה דודו וזה רעו של 'מחנה השלום' שלנו, ואותו הוא רוצה להשליט על עזה.
הממשלה עומדת בעזה בפני בעיה דומה לזו שהעמיד הקדוש ברוך הוא, לפי חז"ל, כלפי איוב: "שבור חבית ושמור את יינה", ובתרגום לבעיה שלנו - הכה בחמאס, החלש והרתע, אבל אל תשמיד אותו. לא מפני שחבל על חבר המרצחים הזה, כי אם לטובת האינטרסים שלנו.
דוגמה לכך הוא המחזה הסוריאליסטי, שבעוד עזה משגרת אלינו טילים ופצמ"רים, אנחנו מזרימים אליה מים וחשמל ובתי החולים שלנו קולטים אלפים מחוליה, ובתוכם שארי בשר של אסמעיל הנייה, והתמורה היא איבה ומשטמה והכנת המלחמה הבאה.
ממשלת ישראל שינתה את מדיניותה בעזה מקצה לקצה. עד אחרי 'צוק איתן' הטילה על עזה מצור כמעט טוטאלי, הרבה מעבר לנחוץ למניעת הכנסת אמל"ח גרידא. בכך העלתה על עצמה את חמת העולם ואולי אף דחקה את עזה למעשי ייאוש. הלא-ייאמן הוא, שישראל פעלה כך, בוודאי לא בלי עידוד אמריקני - כדי לשרת את האינטרסים של הפתח נגד החמאס, במציאות של שיחות עקרות וטיפוח הזיית 'שתי המדינות'.
היום - מהפך: דוחפים להם אספקה עד 700 משאיות ליום כולל מלט, אף שאנו יודעים שחלקו הולך לשיקום מנהרות הרוסות וכריית חדשות. מדברים על העברת צינור גז מיוחד לעזה. כלומר, אין עוד מצור על עזה, נותר רק פיקוח סופר-לגיטימי למניעת הברחת נשק וחומרי לחימה. כל עוד החמאס שומר על השקט, יש היגיון בהשוואת התנאים הזאת בין פתח לחמאס. הלא גם לרמאללה זורמת האספקה דרכנו ובתי החולים שלנו משרתים את חוליהם למרות שאלה ואלה, במצעים וברטוריקה שלהם, מחויבים להשמדת ישראל; אלה ואלה קוראים ומחנכים ל"שחרור" ירושלים, חיפה, יפו - כל שעל בא"י המערבית; אלה ואלה משביתים את הנשק שלהם רק בגלל עדיפות כוחו הצבאי של צה"ל, ורק כל עוד העדיפות הזאת נשמרת.
אלא מה? המצב הזה, אבסורדי ככל שיהיה, עדיין עדיף על החלופה הגרועה ממנו פי כמה: "מו"מ" שאינו אלא מתן ומתן, חתימה על נייר שקרי ואובדן חבלי ארץ שהם נחלת אבותינו ובסיס קיומנו הפיזי. אם מתן מרווח נשימה לחמאס מורתע בעזה הוא אכן פרי החלטה מודעת, צלולה, של הממשלה להפריד בין שתי הישויות ה"פלשתיניות" כדי מדינה פלשתינית מאוחדת -- יש טעם ותכלית במדיניות הזאת.
שני סייגים:
- הטובות שאנו עושים עימהם, כולל הדרכה חקלאית וסיוע ביצוא חקלאי, ועוד ועוד, באות לספק צרכים הומניטריים שלהם. אבל צרכים הומניטריים יש גם להורי שני החיילים שגופותיהם מוחזקות בידי החמאס ולהורי שני השבויים הישראלים הכלואים אצלם. לא יעלה על הדעת, שבתנאים אלה ישראל תיכנע לסחיטה כלשהי. יש לומר להם שאם לא תיעננה הדרישות ההומניטריות שלנו, אנחנו פטורים מהחובות ההומניטריות כלפיהם ולא נספק טיפת מים, שק קמח או קילוווט חשמל.
- חס וחלילה לתת לחמאס נמלי ים ותעופה. לא להם ולא לפתח. כי לא עם אויבים עושים שלום, שלום עושים עם אויבים לשעבר! העולם לא היה עושה שלום עם גרמניה לו קראה כיכרות ורחובות על שם מנהיגים נאצים, לו עסקה בהכנת המלחמה הבאה, לו חינכה בבתי הספר שלה לכיבוש העולם.
אם שכנינו היקרים בעזה וברמאללה רוצים שננהג בהם כאלו שורר בינינו שלום, יתכבדו ויעשו את המהפך שעברו איטליה הפשיסטית, גרמניה הנאצית ויפן האימפריאלית - מרודנויות רצחניות לדמוקרטיות ליברליות, שוחרות שלום.
