להעמיד את המשטרה על הרגליים

בשעתו התהלכה בדיחה במזרח אירופה, כי השוטרים מסיירים בזוגות מכיוון שאחד מהם יודע לקרוא והשני יודע לכתוב. אי-אפשר לומר זאת על שוטרי ישראל. הם יודעים קרוא וכתוב ולא הולכים בצמדים. וחבל. לפי חוקי הטבע, הבחורים האלה עלולים במשך הזמן לאבד את כושר ההליכה. הם נוסעים ברכבים ארבע גלגליים, דו-גלגליים רוכבים על סוסים ואפילו טסים, אבל לעיתים רחוקות תראה אותם מסיירים. סיור רגלי הוא out.

אני מציע שלמפכ"ל החדש של המשטרה שעם כניסתו לתפקידו, ייחדש, לאחר החלמתו משבירת רגלו, את המנהג הישן והטוב של סיור משטרה רגלי בעיקר במקומות הומי אדם. אני תוהה מדוע הדבר הזה, ובייחוד אצלנו, לא הונהג מזמן. גם אם במקומות הומי אדם ואתרי תיירות מצויים שוטרים סמויים, כלומר בלשים שלא בלבוש כחול, שוטר שמסייר רגלי, לא על סוס, אלא למטה בגובה העיניים של עוברים ושבים, יכול למנוע פשע או פיגוע, שלא לדבר על הרגשת ביטחון שהוא נוסך באנשים. מילת הקס היא מניעה. ברכב עם הצפירה הם באים בדרך-כלל לאחר שהפשע בוצע.

מדוע בלונדון, בפריז, בוורשה, במילווקי שבארה"ב, סיור רגלי מקובל ואילו בירושלים ובתל אביב לא. אני כבר לא מדבר על ה"בוביס", הידועים של לונדון ששמם הולך לפניהם במתן עזרה, לאנשים שזקוקים לה, והפכו לסמלה של העיר כמו האוטובוסים האדומים הדו-קומתיים.

מניעה קודמת לאכיפה

לעיתים נדמה לך כי המופקדים על אכיפת החוק או מניעת הפרתו, כמו אלה שאחראים על הכוונת התנועה, גדעו בפועל את רגליהם של השוטרים. ובכלל, סוגיית המניעה, כמעט בכל תחום, היא אצלנו כנראה דבר לא מוכר. מזמן הגעתי למסקנה כי המופקדים אצלנו על אכיפה, מעדיפים את האכיפה לאחר מעשה מאשר המניעה לפני המעשה.

במקרים רבים מדובר בהכנסה כספית. זה כמעט כלל אצל פקחי החניה בערים. זכור לי בעת היותי ירושלמי ורק החניתי את רכבי לשתיים-שלוש דקות ליד תיאטרון שרבור, בצאתי מצאתי את המדבקה הידועה על שמשת הרכב. לאחר שזה קרה לי, החלטתי לבדוק היכן אורב לי הפקח. גיליתי שהוא יושב מוסתר מתחת לעץ שופע עלווה, בָצֵל, מרכיב משקפי טייס, רואה ובלתי נראה, וכנראה שהחניה ליד התיאטרון רק לרכוש או לקבל כרטיסים, היא עסק מניב.

נכון, שבמבוא לתורת המשפט מלמדים אותנו, ואני הזכרתי במקרה זה בעבר את פרופ' טדסקי מגדולי המשפטנים שהיו לישראל, כי אכיפת החוק כרוכה בהפרתו. שכן רק אם החוק מופר מביאים את החשוד לדין. אבל אצלנו מצרך זה נמצא בשפע. החוק מופר כל הזמן מלמעלה ועד למטה וידינו מלאות עבודה. אין חשש לאבטלה בתחום הזה. יש שחוששים, אבל אצלנו היתרון עולה על החיסרון.

סיורים רגליים משמשים נושא להרבה מחקרים וסקרים במקומות שונים בעולם, שכן מדובר במדינות שונות, בציבורים שונים. מכל אלה אני מזכיר בקצרה מחקר וסקר של פרופ' אליסון ווייקפילד מן החוג לסוציולוגיה של "סיטי יוניברסיטי" באנגליה. הוא נערך בממון קרן המחקר של משטרת בריטניה ופורסם באתר הקרן.

בין ההערות של מומחים למחקר של פרופ' ווייקפילד הייתה אחת אשר הטילה ספק באיזו מידה נוכחות שוטרים משרה ביטחון בכל מקום ובכל הנסיבות. לדוגמה, הם מביאים מיעוטים, גם בארה"ב וגם באירופה, שבהם ישנם ציבורים אשר רואים עצמם לעיתים מאוימים על-ידי שוטרים. אבל באותה מידה אם מדובר בנו, הרי אין כל ספק שדיירי שכונת התקווה, היו רואים עצמם בטוחים יותר אילו סיירות משטרה רגליים היו מסתובבים בלילות בשכונה. ואפשר שהם לא היו נזקקים למחאות כנגד זרים, בין אם הם שוהים כחוק ובין אם לאו, וזה היה טוב לכל הצדדים.

אין צורך לנתח את היתרונות של סיירות משטרה רגליים. נוכחות של אוכפי החוק, מהירות תגובה בעת הצורך, עזרה לפרט, מקומי או אורח, שלא לדבר על הגברת הביטחון לאוכלוסייה. לגבי הגורם האחרון, בשעתו גם בלילות סיור רגלי של המשמר האזרחי מילא את התפקיד הזה. אני זוכר את הלילות שבו סיירנו שכני פרופ' מלאכי בית אריה ואני, בשכונה שלנו, שכונת קטמון הישנה, בירושלים בשטח שבין תיאטרון שרבור ועד לרחוב עמק רפאים, וברחובות הסמוכים.

לא פעם נתקלנו בשעה שתיים בלילה בצעירה מאיצה את צעדיה ובראותה אותנו, האטה וחייכה חיוב רחב. זאת לא רק משום שהיינו גברים נאים. היינו. אבל הנוכחות שלנו הוסיפה לה ביטחון. אין כל ספק ששוטרים מסיירים רגלי גם ביום וגם בלילה הם גורם ביטחוני חשוב.

המפכ"ל החדש, עם כניסתו לתפקיד, ברגל ימין, ידיו תהיינה מלאות לא רק בכל הקשור במשטרת ישראל ומה שקרה בתוכה, אלא ואולי בעיקר, בזירה הביטחון הכללי. אינני חושב שיש משטרה בעולם שעמוסה בכל-כך הרבה משימות ועומדת בפני כה הרבה אתגרים כמו משטרת ישראל. זה תמיד ועכשיו בעידן של טרור יחידים, למשטרה יש תפקיד חיוני, הן במניעת פיגועים והן במניעת פגיעה באנשים תמימים שהמון נסער חושד בהם ולעיתים עושה בהם לינץ'. וגם לשמור על עצמם שלא יעשו וידוא הריגה כאשר המפגע מנוטרל.

מריתוק תשומת הלב הציבורית לפגועים, מעטים שמים לב שאין יום, אין יום - שלא מופיעות ידיעות במהדורות הוירטואליות של העיתונים על ירי ופצוע או ירי והרוג "ככל הנראה על-רקע פלילי". מדינת ישראל הפכה למדינה רצחנית. והערך המוסף הוא שהורגלנו לזה. חיים עם זה.

אילו הייתה נערכת הפגנה שבה הסיסמה הפעם היא "צדק ביטחוני", הייתי גם כן מצטרף אליה כשם שהצטרפתי להפגנות למען "צדק חברתי"... הביטחון הפנימי זקוק כיום להרבה יותר תשומת לב ומשאבי אנוש וכספים, ואלה חייבים לבוא מתקציב משרד הביטחון הדשן. איוש מקומות הומים ושכונות בפטרולים רגליים, הוא אחד הדברים החשובים. זה מחויב המציאות ויחסית קל לביצוע. לכן טוב יעשה המפכ"ל החדש אם הוא יעמיד את משטרת ישראל על הרגליים, תרתי משמע.