מדוע אינכם מתייצבים מול המצלמות והמיקרופונים, אליהם יוצאת נפשכם תמיד, ומתגייסים כאיש אחד למסע הסברה מקיף, לחיזוק רוחם של לוחמי צה"ל, אותם אתם שולחים לעשות את המלאכה המצמררת של עקירת אזרחים ישראלים מבתיהם?
מדוע נאלמתם? להיכן נעלמתם?
מדוע אינכם יוצאים מלשכותיכם הממוזגות, מתייצבים לצידם של הלוחמים הצעירים שלנו, ומסבירים להם כי בשמה של הדמוקרטיה הם מצווים להוציא עבור כולנו את הערמונים מן האש?
איפה הבושה? מאין עזות המצח להטיל על הכתפיים הצעירות הללו ללא הנד עפעף, משימה בלתי אפשרית שכזאת - בעוד אתם ממשיכים בסדר יומכם באין מפריע? האם אתם ישנים טוב בלילה בידעכם לאיזה שדה קרב שטוף בדמעות אתם שולחים אותם? לא זה שדה הקרב אליו הם הורגלו, ואליו גויסו כדי להגן על המולדת.
תפקידכם בימים אלה לצאת למחנות צה"ל, להצטרף למפקדים הצעירים והנבוכים, ולסייע להם להסביר לפיקודיהם: לצנחן, לגולנצ'יק וללוחם גבעתי, מדוע עליהם לעבור הסבה מלוחמים לשוטרים?
מקומכם היום בין החיילים, שם עליכם להשיב לשאלות הקשות.
חלילה לכם כמובן מלעסוק בתעמולה פוליטית בזכותה של ההינתקות- אולם לעומת זאת שומה עליכם כנבחרי הציבור, להסביר ללוחמים מהי דמוקרטיה בעיניכם.אין ראויים ומוכשרים מכם לשמש בהתנהגותכם הדוגמא האישית לדמוקרטיה ב"מיטבה".
אתם הם אלה שרוממות הדמוקרטיה בפיהם ודגל הצביעות בידם.
אתם הדרג המדיני, שבתהליך דמוקרטי לגיטימי אך מצחין, אישרתם בקולותיכם את ההינתקות.
אתם נבחרי העם שבחסות הדמוקרטיה הפכתם את צה"ל מצבא הגנה לישראל, לצבא עקירה לישראל. אתם אבירי הדמוקרטיה, הסוגדים לשלטון החוק, שהשתבשה עליכם דעתכם ואינכם מבחינים עוד בין אויב לאוהב. אתם שהחלטתם שהמטרה מקדשת את כל האמצעים, ולכן אפשר לשסות את צבא העם בחלק אחר של העם.
אתם שהסבתם את בנינו ואחינו לוחמי צה"ל היקרים לשוטרים, וצוויתם עליהם לעקור אזרחים תמימים מבתיהם.
אתם אשמים בחטא סרבנותם של אותם לוחמים יקרים שאינם מוכנים להפוך לשוטרים. של אלה הרואים פקודה של פינוי בכוח של אזרחים ישראלים מבתיהם כפקודה שדגל שחור מתנופף מעליה.במקרה שכזה לא משנה כלל אם הפקודה היא לעקירתם של יהודים או ערבים תמימים מבתיהם.
כאשר נשבעו חיילינו אמונים לצה"ל - הם לא העלו בחלומות הביעותים שלהם שיוטל עליהם אי פעם תפקיד מזוויע שכזה.
שרי ישראל, שם מקומכם היום, בין החיילים, הסתכלו להם ישר בעיניים והסבירו להם ברוב צביעותכם למען איזה תהליך דמוקרטי מבאיש יהיה עליהם חלילה להלחם בבני עמם.
לכן אתם מפחדים: כל שרי הליכוד, ובראשם ראש הממשלה בכבודו ובעצמו. אתם מפחדים להתייצב בפני החיילים, להזדהות עמם, ולחזקם בשעות קשות שכאלה. אלה הם ימים קשים מנשוא, קשים עשרת מונים מכל התכוננות למלחמה.
אתם מפחדים כי ידיכם אינן נקיות,לכן אתם הסרבנים האמיתיים, אתם שתעמדו למשפטה של ההיסטוריה על התחמקותכם ממילוי תפקידכם, שהוא לתמוך מוסרית בחיילינו בימים סוערים שכאלה.
