ההינתקות ובגדי המלך החדשים

לראות את אריאל שרון עייף וזקן כשכרסו בין שיניו, יושב במליאת הכנסת מנומנם... בטקס השבעתו של מבקר המדינה החדש מיכה לינדנשטראוס... ולהבין.

מבקר המדינה החדש טוען בשצף קצף כי לא ימחל לשחיתות שחורשת הרשויות השלטוניות, למחדלים בטיפול בתאונות הדרכים, ו... ראש הממשלה מנמנם עד ישן.

זה לא מעניין אותו?

לא יודע. מעשיו או נכון מחדליו עד כה מוכיחים ש- לא.

האם זה ראש הממשלה הנחוץ לעם ישראל, בייחוד בימים גורליים אלה השזורים מצד אחד בתהליך הינתקות קריטי, ומצד שני טובלת המדינה בכאוס שמלווה בחוסר אמון מוחלט של הציבור בנבחריו?!

המטאפורה לבגדי המלך החדשים, כאשר אין לנו את העין הנכונה לראות את "המלך" בעירום... היא החלק הבריא בכל העניין.
הויכוח הדעתני על ההינתקות הפך לי לזרה.
חלק ניכר מהאוכלוסיה מסרב להבין כי ככה לא בונים מדינה – ואנחנו "המיעוט" הנע בין 49% ל-52%... נאלץ להיות צודקים, אולי חכמים, אבל... נאשמים.
טוב לי עם זה.
כי אינני קיצוני המוכן להתאבד או חו"ח להרוג את מתנגדיי – אפילו המדינה הולכת לי פייפן בין הידיים.
זוהי "גדולתה" של הדמוקרטיה.
לו היתה לנו חוקה, כמו כל אומה מתורבתת – ההינתקות לא היתה קוראת, המתנגדים לא היו צריכים לשכב על הכביש – וייפיי נפש לא היו מכים בהם עם לומים ושרשראות, רק כי אינם מוכנים שמושחת יאמר להם מה לעשות.
אבל הצד השמאלי של המפה הפוליטית נותן יד למי שהיו רוצים לראות מאחורי סורג ובריח – רק כי חבר לצידם, והוא עושה קולות דומים למנגינה שאותה הם מזמרים זמן רב.
האם זה רע?
בעיקרון, לא.
מה רע אם יש דיעות לכאן ולכאן, ופתאום מישהו מ"האויב" חובר אליך כדי לקדם ענייניך?
אבל בעיקרון גבוה יותר, נשגב מויכוחים רדודים על כביש לוהט... כן!! זה רע, ואפילו מאוד מאוד!!
זוהי בדיוק הרדידות שאני ושכמותי לעולם לא נסכים לה, ונישאר "מיעוט סוחף ואומלל". הבעיה היא שהחלק הטוען לכתר השפיות והצורך החיוני בהינתקות, יביא את עצמו וגם אותנו, לאותה ביצה טובענית שאז כבר יקשה על שני הצדדים למצוא מציל.
זהו בדיוק המצב העגום של חיים בצל ראש ממשלה מושחת, שהלבין מעשיו המכוערים בכאילו אידיאולוגיה שמאלנית. בדרך ויתרו כל הצדדים על המדינה כצד הרואה את ענייניה בצורה בטחונית, פטריוטית... ואינה מתגמלת אויב אכזר שמעולם לא נקף אצבע ובטח לא הושיט לנו יד לעזרה או שלום.
הייתי מציע לקוראים לפתוח עיניהם, לחדד חושיהם... אבל זו ברכה לבטלה.
מכרנו את כבודנו, אבל זה לא הקטע הנורא.
ויתרנו על פרנסה – כי זה לא עניין לימים כאלה, והממשלה תמשיך להבטיח כי גם לכך תתפנה ברבות הימים...
ויתרנו על חינוך ילדינו – ואת עתידם נפקיד בידי שרת חינוך שאלוהים יודע מה הכוחות המניעים אותה, ולאיזה כיוון...
ויתרנו על המלחמה בתאונות הדרכים – וכבר לא נעים להתעלל בשר התחבורה הזה, כמו שרבים קודמים לו כבר ירדו מזמן מספרי ההיסטוריה...
ויתרנו על הבריאות – כי מי אנו שנרים קול על עוד שר בחבורת מפלגת השלטון, שכזכור לכולנו הגיע לשם בדיוק ממשרדו רה"מ... אבל בכהונתו של מי שהיום מועמד להחליף את שרון, נתניהו שמו... "בבחירות הדמוקרטיות" הקרובות.
אומר בפה מלא: יש לי בעיה.
לא על כי דעתי איתנה שבמדינה בה הדג מסריח מהראש, אי אפשר לחיות בסירחון האופף יתר השלד השלטוני, ולומר שהטיפות הניתזות עלינו הן גשם. על העיקרון הזה אמשיך לחיות ולהאמין, אפילו כולם ינסו לאשפז אותי.
הבעיה שלי היא דווקא בעובדה שאינני קול קורא במדבר, וישנם עוד לא מעטים החושבים כמוני.
לו הייתי בודד בדעתי, תמיד היו מוצאים לי מתקן סגור... או מכסימום מתנערים או מתעלמים ממני.
אבל עצם היותנו חלק לא קטן באוכלוסיה, שאינם מוכנים להסכים עם יועץ משפטי לממשלה שטוען כי בנו של ראש הממשלה קיבל 3 מיליון דולר עבור "עבודה"... וזה סביר... מביאים אנו על עצמנו טונות של רותחין מפיהם מלא המרגליות של הטוענים כי שלטון החוק הוא מעל הכל...
אם יש שאינם מוכנים להסכים לחיות בצל חוקים שקובעים מינוי יועץ משפטי לממשלה המתעלם מכל הגיון סביר, שרק בית משפט רשאי לקבוע לגביו מסמרות – ואחרים מקבלים אותו בתשואות על כי אמר שיש לבער השחיתות מהמנגנונים הממשלתיים... אז אנחנו בבעיה קיומית.
אבל ראש הממשלה עושה צעד חשוב לעם ישראל... ההינתקות.
בחיאת ראבאק.
מישהו בעם ישראל ישב על הסוגיה הזו?
מה כל החארטא הזו שמושחתים מצד אחד חוברים למושחתים מצד שני – ויחד מובילים מהלך שרוב העם בכלל לא דן עליו?
מי זה רוב העם?
הציבור ו/או הכנסת!!
נו מה חשבתם, שאינני יודע דמוקרטיה מהי?
האם היה על כך דיון ציבורי?
האם היה על כך מישאל עם?
האם הכנסת המייצגת את העם – ישבה על המדוכה?
קדחת!!
יקום ייפה נפש אחד ויסביר לי מדוע ראש ממשלה שלא מסביר כיצד ספח לעצמו מאות או אלפי דונמים אדמה, ובהוקוס-פוקוס הפכו לפוטנציאל בנייה עתיר הון (הכל בתוך מסגרת תפקידו לבחוש מנהיגותית בנושא הציבורי הזה) – הוא זה שאנחנו צריכים לקבל גחמתו בוקר אחד לצאת להינתקות?
מי שם אותו דיקטטור עלינו?
האם התירוץ העלוב שמהלך זה מתאים לעלובים שלא ידעו להיות אופוזיציה – רק כדי לחבור שוב לעטיני השלטון, זה שלב מספיק כדי לטעון לחוקיות המהלך?
את הטימטום הרשע הזה לא מבינים אותם נהגים היוצאים בזעם נגד חובשי כיפות נחמדים הנקראים ע"י בני משפחותיהם המבוגרים שאינם מוכנים להיעצר בפראות משטרתית. מה רואים או מבינים אותם נהגים חמומי מח? הם רואים את ביתם אל מול עיניהם, כוס הקפה או ארוחת הערב – וקיבינימאט כל המדינה ובעיותיה.
מה חשבתם, שהם כועסים על שחיתותו של שרון?
מה חשבתם, שהם בעלי דיעה נחושה לתת לפלשתינים כל השטחים הכבושים?
ממש לא.
הם רק עם המחשבה כי הארוחה מחכה להם בבית אחרי יום עבודה... ושמישהו חסם להם לכמה דקות את הדרך...
האם מישהו נתן דעתו על חמומי המח האלה שלוקחים את החוק לידיהם – או חשב לרגע להאשים אותם בכך?! מישהו?! הלו?!
המדינה זה הם – כמו ששרון חושב - ובתקשורת ייקראו המפגינים חוסמי הדרכים "עבריינים כבדים שעלולים לסכן חיי אדם"...
לראות ולשמוע את "דאגתם" האדירה של קרייני הטלוויזיה כי הברבריות של חוסמי הכבישים... "טוב שלא עלתה בחיי אדם...".
להסיט כל דבר מעניינו, להקיף מטרה בעיגול, ורק שישמש דעתו הפרטית...
להסית.
כן רבותיי. אם היינו חושבים קצת יותר לעומק, היינו מבחינים בהסתה האמיתית. איבדנו שפיות, איבדנו פרופורציה. איבדנו כיוון. איבדנו כל דרך ליישב עניינים בצורה שפויה – ולא משנה מה יהיה הכיוון המדיני – המפסידים הם כולנו.