ה-PLAY LIST של משרד החינוך

אם נשווה את מערכת החינוך בישראל למערכת החינוך בפינלנד אני נמצא יחסים הפכים הן בציונים ובהישגים והן בכמות המשרות במשרד החינוך, ומסתבר (מה שמאד ברור) שככל שהתקורה של כוח אדם במערכת החינוך גדלה, כך הישגי הלימודים נמוכים יותר.

על-פי נתון משנת 2003 אשר הוצג באחת מוועדות הכנסת, היו לנו אז שמונים וחמישה אלף מורים ומשרד החינוך העסיק אז כשלוש מאות אלף עובדים, כמעט ארבעה עובדים על כל מורה, מה שלא מותיר כנראה כסף לצרכים האמתיים של החינוך, הכשרת מורים, הקטנת כמות התלמידים בכיתות, שכר המורים ומעמדם בחברה.

ומדוע נזכרתי בחינוך? או, כי עלה הסיפור עם איזה ספר אשר ירד מרשימת הספרים המומלצים של משרד החינוך.

ניסיתי לתהות על קנקנה של אותה רשימה והתקשיתי, אני מבקש להסתמך על השכל הישר ועל דברי השר בנט, שמדובר ברשימה של ספרי רשות, באשר אני בטוח שספרים שהתכנים שלהם שנויים במחלוקת ודאי לא יכולים לבוא בקהל ספרי החובה. יש מספיק ספרים שאין בהם תכנים הפוגעים בחלק מהציבור, ומכאן שיש מספיק "בשר" לחומר החובה גם בלי תכנים שנויים במחלוקת.

ואז אני שואל עצמי מה למשרד החינוך ולתכני רשות הנלמדים בבתי הספר בשיעורי הספרות? והרי בכיתה יש מורה, המורה ודאי איש ספר, ואם קרא אמש ספר ש"עשה לו את זה" הוא צריך ללכת לרשימה של הפוליט בירו על-מנת לבדוק אם מישהו סימן את הספר כמוכשר?

כמובן שחייבת להיות מדיניות מסגרת, המבוססת בעיקר על גיל התלמידים, והסקטור שלהם, חייבים להיות כללי אצבע, אך מעבר לכך כל צנזורה היא מיותרת, הגם שלדעתי איש לא מפקח על הנושאים אלה כך שבין אם קיימת רשימה או בין אם לאו, בפועל היא איננה קיימת, בתי הספר ממוקדים בתכני החובה, ואף אותם לא מספיקים, לדעתי התרומה המרכזית של כזו רשימת המלצה היא התרומה לקופת המו"ל של הספר.

ואז אנו שומעים ביקורת של סופרים על פסילתו של ספר, ומה הם אומרים? (ספציפית ראיתי התייחסות של מאיר שליו) הם אומרים שככל שספר נפסל הוא יכול להיפסל רק בגלל האיכות הספרותית ולא עקב תכניו. מה שלטעמי אומר בעצם מאיר שליו זה שצנזורה היא מבורכת רק בתנאי שהוא וחבריו הם הצנזורים, הוא אומר לנו לכאורה שאם הספר "ברוך הגבר" היה ערוך עריכה לשונית ראויה, ולו היה כתוב בעברית צחה וזורמת, על-פי כל כללי הספרות, הוא היה מאשר אותו ללימוד בבתי הספר, בקיצור, לטעמי, שטויות, שטויות במיץ עגבניות.

ספרות טובה מעורבת לחלוטין בתורת עולמו ובתכניו של הכותב/הקורא, אין פסילה על בסיס קריטריונים ספרותיים, יש פסילה יש נימוקים לפסילה, הנימוקים באים ממגוון סיבות, חלקן ולעתים עיקרן קשורות בתמונת העולם ובאמונותיו של הפוסל.

אך מדוע על משרד החינוך לפסול או שלא לפסול ספרים מתוכניות הרשות? האם אין מורה בכיתה? האם העשרה של מורה למתמטיקה אף היא מוכתבת על-ידי הפוליט בירו? או שמא העשרה בכימיה? פוליט בירו?

הגיע הזמן שנטמיע שבמשרד החינוך יש יותר מידי עובדים, יותר מידי מפקחים, יותר מידי מפקחי מפקחים, וה-PLAY LIST בספרות הוא תוצאה עגומה של המצב הזה, בואו נשאף להוריד את כמות התלמידים בכיתות, שמשמעם הגדלת כמות המורים, בואו נשאף לשפר את איכות המורים, בואו נשקיע בהכשרתם, בואו נשאף להקטין דרסטית את עובדי המנהל במשרד החינוך, וכשנגיע למצב שעל כל מורה יש רבע איש מנהל, רק אז נפסיק גם לריב על תכני הרשות בספרות, כי פשוט לא יהיה על מה לריב.