שי ניצן לא לבד. תרבות הבלוף, שלא לומר תרבות השקר, פשתה בכל רחבי משרד המשפטים. אחת משתיים: או שבבניין הזה שברחוב צלאח א-דין זורם בברזים משהו שגורם לאובדן הקשר עם האמת, או שיושביו בטוחים שכולנו מטומטמים ושלא נשים לב לכזבים שלהם.
על מה יצא קצפי? על שתי הודעות של המשרד שפורסמו בהפרש של כמה שעות. הראשונה עסקה בהמלצות של צוות בראשותו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, ארז קמיניץ, בנוגע לבנייה הבלתי-חוקית. לדברי המשרד,
יהודה וינשטיין "רואה בהמלצות הצוות הזדמנות נדירה לשינוי פני המציאות הקיימת ולמיגור התופעה של רמיסת דיני התכנון והבנייה והשתלטות על משאבי ציבור".
נהדר, פרט לבעיה קטנה אחת: ההמלצות הללו יטפלו בשולי הבעיה במקרה הטוב, וינציחו אותה במקרה הרע. במרכז ההמלצות עומדת הקביעה, שהמשטרה תלווה רק את ביצוע צווי הפינוי וההריסה שיוצבו במקומות גבוהים בסדרי העדיפויות של רשויות האכיפה. כלומר: יתר הצווים ייאכפו רק אם לא יהיו התפרעויות ומהומות. המסקנה המתבקשת מבחינתם של העבריינים: אלימות תמנע את אכיפת החוק.
וזה לא הכל. ההמלצות מדברות על הגדלת הקנסות הפליליים - מה שבכלל אינו בידי הרשויות אלא בידי בתי המשפט. אם הדבר יתרחש, אזי מדובר על תהליך של כמה וכמה שנים, לאור המדיניות הפסיקתית של החמרה הדרגתית בענישה. המלצה נוספת היא לתאם בין רשויות התכנון ורשויות האכיפה בהכנת תוכניות להכשרת בנייה בלתי חוקית - בעוד בית המשפט העליון אומר בצורה נחרצת שאין לאפשר הכשרה כזאת.
בקיצור: ההמלצות של צוות קמיניץ מאותתות לעברייני הבנייה, שאם יהיו מספיק חצופים ומספיק אלימים - אז לא רק שלא יגעו בהם, אלא שגם יתנו להם הכשר בדיעבד.
אחר כך באה התגובה על דוח נציבת הביקורת,
הילה גרסטל, בנוגע להליכי השימוע. נניח בצד את העובדה שמשרד המשפטים מסר לציבור גירסה קצרה ומרוככת של תגובתו האמיתית, זו שניתנה לגרסטל ואשר אותה היא מפריכה משפט אחרי משפט. נניח בצד את העובדה שהפרקליטות מצאה את האשם בכך שיחידות המטה שלה אין עומדות בעומס: נציבות הביקורת (לא מאמינים? זה נאמר במפורש בתגובה). נתייחס רק למשפט אחד מתוך אותה תגובה: "דוח הנציבות, כמו קודמו, מתמקד ברובו בעניינים פרוצדורליים של רישום ותיעוד".
פרוצדורות? רישום ותיעוד? זו ליבת הדוח? כן, אם מתייחסים להפרת חובת היידוע על הזכות לשימוע כ"פרוצדורה". כן, אם חושבים שהימנעות מהעלאת הטענות על הכתב היא "רישום". כן, אם סבורים שהעדר החלטה בעקבות השימוע הוא "תיעוד". כן, אם העדר הוראה מסודרת וכוללת בנוגע לשימוע הוא עניין "רישומי". כן, אם הימנעות ממסירת עיקרי החשדות וחומרי החקירה לחשודים היא עניין "פרוצדורלי". כן, אם אי-מתן תשובה לחשוד היא עניין "תיעודי".
אפשר להתווכח עם הדוח של גרסטל, אפשר לחלוק על ממצאיו, אפשר לטעון שהנציבות כולה מיותרת. כל זה לגיטימי לחלוטין. מה שלא לגיטימי הוא לקחת מסמך, שחור על גבי לבן, ולתאר אותו כאילו מדובר במסמך שונה לחלוטין. אולי כדאי שהדוח הבא של הנציבות יעסוק בריבוי הכזבים של הפרקליטות.
כבר עמדתי כאן פעמים רבות על תרבות השקר שהשתלטה על משטרת ישראל. למרבה הצער נראה, שתרבות דומה הולכת ומשתלטת על משרד המשפטים בכלל ועל הפרקליטות בפרט. ובעוד שמעל המשטרה נמצאת הפרקליטות ושאת מעשיה ניתן להביא לחקירת מח"ש, מעל הפרקליטות אין למעשה איש. הפרקליטות מזלזלת בצורה בוטה בדוחות של גרסטל, שממילא אין להם שיניים - וכך השקרים יכולים להימשך ולהתעצם.
