מאז היווסדה נאבקת מדינת ישראל באופן יומיומי בטרור. את עיקר המשאבים במלחמה זו משקיעה המדינה בשדה המערכה הצבאי. לשם כך מוקמות יחידות מיוחדות העוסקות בטרור, ניתן דגש על שיפור מערך המודיעין, פיתוח אמצעי לחימה ייחודיים, הפקת לקחים ופיתוח תורת לחימה המתמודדת עם טרור משתכלל והולך, השקעת מילירדים בהקמת גדר ההפרדה ועוד.
משאבי העתק המושקעים בלוחמה הצבאית בטרור דרושים להתאמת המערך הצבאי לטרור משתכלל והולך.
אלא שכמידת ההשקעה בשדה המאבק הצבאי - כך מידת ההזנחה בשדה המאבק המשפטי. החוק הישראלי המיוחד לטרור הוא: הפקודה למניעת טרור תש"ח - 1949 חוברים אליו אחיו הקשישים: תקנות ההגנה (שעת חירום) 1945 שהורישו לנו הבריטים. מעבר לשני אלה המאבק בטרור נעשה באמצעות חוקים שיועדו לטיפול בעבריינות פלילית רגילה. חוקים אלה הוכיחו את אי-יעילותם בבתי המשפט. התייחסות שווה לעבריין פלילי ולטרוריסט מבחינת סדרי הדין, דיני הראיות, רף הענישה ודיני השחרור והחנינה - מורה על חוסר הבנה בסיסי של תופעת הטרור עמה החוק אמור להתמודד.
בעולם, הבינו מהר מאוד שהמערכה המשפטית - היא שדה מערכה יעיל למאבק בטרור. מיד בסמוך לפיגועי הטרור ב9/11 הנפיקה ארה"ב סידרה מרשימה של הוראות חוק ותקנות נשיאותיות שנועדו להיאבק בטרור. אנגליה חוקקה את ה-Terrorism Act 2000 ובו כלל הסדרים חקיקתיים מקיפים בכל הנושאים הנוגעים לטרור: סמכויות מעצר, חקירה, סדרי דין, ראיות, ענישה, חנינה ועוד.
כדי להתחיל לפעול ולייעל את שדה המערכה המשפטי כדי שיהיה ערוך למאבק בטרור - יש צורך בחקיקה מקיפה ועדכנית של חוק למאבק בטרור. החוק הבריטי יכול להוות מודל ראוי לחוק שכזה. אסור להזניח את שדה המערכה המשפטי וככל שנקדים לשכלל את הוראות החוק החלודות שבידנו - כן ייטב.
