ב-14 ביולי נשא ראש הממשלה, אריאל שרון, נאום בפני קציני משטרה. עם כל הבעייתיות הטרגית כיום, הרי שבצוק העיתים, הנאום הזה הינו מלאכת מחשבת של חשיבה מדינית, לא במובן הדיפלומטי של לעמעם דברים, אלא במובן של הבהרת דברים באופן חד-משמעי, תוך הצבת מספר הנחות יסוד (או אקסיומות) בתחום החשיבה המדינית הישראלית.
עם כל מה שניתן לאמר כאן, נוכח הטרגיות הקשה של העקירה והחורבן, חשוב להבחין ששרון, שידע לחשק את יצחק שמיר בזמנו, מחשק כאן בהצהרה ברורה את עצמו ("את גושי ההתישבות נישמור"). ולחישוק הזה נוסף חישוק-על - זה של התחייבות הנשיא בוש, ששרון מנסחה באופן חד-משמעי ולא עמום או אמביוולנטי (אמביוולנטי ועמום, למשל: "הכרה בכל משא-ומתן במציאות שנוצרה מאז 67 בשטח"...).
אבל לא. שרון דואג לנסח התחייבות אפריל 2004 של בוש באופן חד-משמעי: שמירת גושי ההתיישבות בידינו (בתוספת מבהירה וחד-משמעית: "לא תהיה עוד הינתקות". "הינתקות יש רק אחת").
ומהו הסייג המהותי? שוב הדברים מובהרים באופן נכון: דרישות ביטחון ישראל. אכן, מטרתה הראשונה של מדינה, מטרת-העל שלה, היא ביטחון: ביטחון פנים וביטחון חוץ. שרון שוב אינו עמום בנקודה זאת: הבהרתי לכל מעצמה בעולם כי הגדרת דרישות הנחוץ לביטחון היא זכותה המלאה של ישראל.
אכן, מהותה זה מאה שנה של ההתנגדות הערבית לנוכחות היהודית כאן, היא, פגיעה בביטחונם של היהודים בא"י. מהרגע שיש לנו מדינה ריבונית, הגנה על הביטחון היא משימתה העליונה של המדינה, כולל הגדרת הנידרש לביטחון הזה.
מטעם זה, אין ישראל יכולה לחזור או להתקרב לגבולות 49', שכן אלו היו קטליזטור ראשוני, בחשיפות ובפגיעות שהן "שידרו" לערבים, קטליזטור להפרת הסטטוס קוו על-ידי הערבים: לטרור הפדאיון בשנות ה-50', לעסקת הנשק הגדולה המיצרית-צ'כית שנועדה לקדם תקיפת ישראל, למלחמת 56' ולמלחמת 67'.
אם נוסג שוב לגבולות המגרים יצרים ערביים עקב החשיפות, נאלץ להגיב בחיפזון לכל פגיעה ערבית - במטרה להרתיע, ונהפוך לילד המופרע של המזרח התיכון. והמצב כאן שוב יהיה גורם לאי יציבות באיזור כולו. שהרי נאלץ לחזור שוב לדוקטרינת הביטחון של ישראל, כפי שהוגדרה בספרו של יגאל אלון "מסך של חול" - תגובות הרתעה מוחצות ומיידיות והעברת המלחמה לשטח האויב בגלל גבולותיה הצרים של ישראל (שלפני 67'). אלא שבמציאות הטרור כיום, כל ערבי על חמור, יוכל להביא לתגובה בינונית-עצימות, ותשתרר כאן מסכת עצבנית של תגובות, תגובות נגד והסלמות. ועל כן, בגבולות 49' נאלץ בלית-ברירה להפוך "לילד המופרע" של האיזור, על ההשלכות הקשות ליציבות איזורית של העניין הזה.
שאר 2 העדיפויות אף הן חשובות ומרכזיות: ביטחון פנים - אי אלימות, וחינוך.
כללית, מודגמת כאן גישה אחראית מאוד ואף חכמה, חרף הבעייתיות הקיימת כיום.
