דבריו של בוגי יעלון הם ה"אני מאמין" שלו

נושא המאמר הוא דבריו של בוגי יעלון בפני הקצונה הבכירה של צה"ל בשלהי יום העצמאות. הדברים נכתבו לפני שנודע על הרעיון המחריד למנות את ליברמן לשר הביטחון, אבל כוחם יפה גם כך, ותחילה סיפור קצר מנבכי הזיכרון העמומים. באביב 1975 נערכו בירושלים שיחות עם שר החוץ האמריקני, קיסינג'ר, על הסכם ההפרדה השני עם מצרים. אותו זמן נהרגו כמה אזרחים ע"י אחד מהארגונים הפלשתינים. מיד נבחרו כמה יעדים של אותו ארגון להפצצה מהאוויר. הרמטכ"ל, מוטה גור, אישר, ודומני שגם שר הביטחון, פרס. היה צריך אישור של ראש הממשלה, רבין. ואז נשלחו לירושלים שני קצינים לא בכירים להשיג את האישור: אני כנציג המודיעין וקצין טייס ממבצעים חיל-האוויר. הדעה במטכ"ל הייתה שרבין לא יאשר בגלל נוכחות קיסינג'ר בירושלים. באנו ללשכת ראש הממשלה, רבין יצא מהישיבה ונכנסנו עמו לחדרו. פרסנו בפניו את הצילומים וכל המידע.הוא נעץ בנו מבט והפטיר משהו כמו: "הדם עלה לכם שם במטכ"ל?", וקם ללכת. קצת בהיסוס העזתי ואמרתי לו בערך כך: "אולי, אבל דם של יהודים נשפך.אז אם לא עכשיו, אז לפחות אחרי שקיסינג'ר יעזוב?"

למה אני מספר זאת? כי אני, מאז קורס מכ"ים, דרך כל דרכי בצבא, חונכתי ע"י הפיקוד שמעלי, להגיד בדיונים סגורים את מה שאני חושב, ללא מורא מלכות. ומוטה גור הרמטכ"ל דאז, עודד והמריץ את הקצונה להגיד את אשר על ליבה. לכן, כאשר קראתי את דבריו המלאים של בוגי (להבדיל מהכותרות המטעות באמצעי התקשורת) על הערכים, על החשיבות העליונה לחופש החשיבה והביטוי בדיונים השונים, הזדהיתי עם כל מילה שלו. זה היה ה"אני מאמין" שלו, וזה "האני מאמין" שלאורו צה"ל מחנך את קציניו מאז הקמתו. קראתי כל מיני פרשנויות על דבריו, על תכליתם הפוליטית כביכול. אולי. עבורי אלו היו הדברים הכי טבעיים, הכי יסודיים, הכי פשוטים.

ושתי נקודות שאני רוצה להעלות:

האחת, קשורה לעבר המתחבר להווה. בינואר 2014 ובאפריל 2014 היה בוגי נתון להתקפה פרועה, חסרת כל רסן. הוא אמר בשיחה לא לייחוס כי קרי, שר החוץ האמריקני, הוא "אובססיבי ומשיחי", ובכנס סגור באוניברסיטת תל אביב הוא אמר כי ארה"ב מקרינה חולשה לעולם, ונימק. דבריו, לפי כל קנה מידה אוביקטיבי, שיקפו את המציאות כהוויתה, ללא כחל וסרק. דבריו הודלפו ומכל עבר הוטחו כנגדו חרפות וגידופים.

העיתון ל"אנשים חושבים" הגדיר אותו "כאסון למדינה", לא פחות ולא יותר; פרשנית ה"עיתון של המדינה" כינתה אותו "טיפש" ונזעקה בידענות להסביר כיצד דבריו יפגעו לבטח בכל היחסים הביטחוניים עם ארה"ב. המציאות כידוע הפוכה לחלוטין. איש לא טרח לבקש מבוגי סליחה, או להודות בטעות. אלו לא ערכים של חלק מהתקשורת שלנו. ולכן, בל נופתע אם בעתיד אותו חלק בתקשורת יתנפל שנית על בוגי.

השנייה קשורה להשוואה שעשה סגן הרמטכ"ל בין גרמניה הנאצית לישראל. זהו, לדעתי כתם בל ימחה. חייב היה בוגי, תוך שהוא מגן על גולן בגופו ממש, לעשות הפרדה מוחלטת בין דברי גולן על ערכים לבין ההשוואה ולהבהיר כי אין לה שחר. זה הושאר לדובר צה"ל. קולו של בוגי וקולו של הרמטכ"ל היו צריכים להישמע כאן. קולותיהם לא נשמעו!