צביעות קמעונאית

ההתקפה

ימים קשים עוברים על הנושים של רשת קלאבמרקט, העובדים ובעלי המניות המרכזיים בה. הרשת נקלעה לחובות בהיקף 1.4 מיליארד ש"ח, וכבר עתה נראה כי נכסי הרשת לא יכסו גם לא שליש מהחוב. הנושים הפסידו חלק נכבד מכספם. דדי בורוביץ ורעייתו תמי בורוביץ-מוזס הפסידו עשרות מיליוני דולרים, והקשה מכל: הם ספגו פגיעה אנושה במוניטין שלהם.

רבים וטובים (וגם טובים פחות) הסתערו עליהם באחרונה. האשימו אותם בגזילת כספי הנושים והעובדים. בהטעייה. בניהול כושל ואפילו בתרמית. אפילו עיתון ידיעות אחרונות, שבעל השליטה בו הוא ארנון (נוני) מוזס, אחיה של תמי מוזס, הסתער עליהם באופן יוצא דופן.

שניים מהדוברים הנוקבים היו מנכ"ל מפעלי נייר חדרה, יקי ירושלמי; ודן פרופר, מבעלי השליטה העיקריים בחברת אסם. דן פרופר הטיח בדדי בורוביץ דברים קשים ביותר. בין היתר אמר עליו: "זו התנהלות של רמאים פשוטים, רמאים מן השוק שמאחזים את העיניים של הספקים הקטנים ושל אלפי עובדים... קהיליית העסקים בישראל חייבת להקיא מתוכה את הרפש הזה של האנשים שמשחקים בחוסר אחריות על חשבון של ציבור עובדים... אני לא ארשה שעולם העסקים יהפוך לג'ונגל ללא חוק וסדר, צדיק ורע לו רשע וטוב לו".

פרופר, שהתראיין בנושא, אמר עוד כי דדי בורוביץ איים עליו. איים או לא - העובדה שפרופר לא הגיש תלונה במשטרה, בזמן אמת, מצריכה הסבר מצידו; וגם הסבר לאותם נושים, מדוע לא הזהירים, בהגינותו הרבה.

דבריו של פרופר זכו להד עצום. ובצדק. אחרי הכל, המדובר באחד התעשיינים הבכירים בישראל. פרופר עומד בראש תשלובת מזון מן הגדולות בישראל. לכן, דבריו פורסמו ושודרו שוב ושוב כדי ושימשו כלי לניגוע "הבורוביצ'ים". דורשים מהם "להביא עוד כסף מהבית", משל הם חייבים על-פי דין, וכאילו אחריותם לחברה אינה מוגבלת.

המופלאים

נקדים ונאמר: משפחת בורוביץ, ובעיקר מנהליה (דדי בורוביץ לא היה אפילו דירקטור בקלאבמרקט) חייבים בדין וחשבון לציבור. על-כך לא יכולה להיות מחלוקת. אנחנו באים כאן כדי להצביע על המוסר הכפול הקיים בקהיליית העסקים. לציין כי מבחינה ציבורית-מוסרית, מן הראוי שמשפחת בורוביץ תעשה ככל יכולתה כדי להציל את כספם של הנושים (וגם את כספה שלה), ועל כך אין חולק, אפילו דדי בורוביץ מבין זאת - אך גם להזכיר למשפחת פרופר, פרק שהיתה מעדיפה לשכוח: פרשת קריסת דנות, ובמיוחד: את התנהגות אותם "11 המופלאים", ובהם אבי המשפחה, אויגן פרופר (ז"ל), דב לאוטמן, יוסף פקר ואחרים.

חברת דנות הוקמה ב-1980 על-ידי 11 מבעלי ההון הנוצצים ביותר בקהילייה העסקית דאז, בהם, כאמור, אויגן פרופר. החברה גייסה הון בבורסה. והמון. עשרות מיליוני דולרים "נשאבו" מהציבור, דרך הבורסה. היה זה הון עתק, השווה, במחירי היום, למאות מיליוני דולרים. אלא שתוך זמן קצר התברר, כי החברה נקלעה לקשיים והיא אינה מסוגלת לכבד את התחייבויותיה. חובותיה אז הגיע לכ-45 מיליון דולר, כאמור - סכום עתק באותם ימים, השווה גם הוא למאות מיליוני דולרים במחירי היום. הנכסים שהחזיקה יכלו להשיב לנושים רק חלק מכספם.

ומה עשו אז בעלי המניות? זרקו אותה לבית המשפט, לפירוק. וכשמונו המפרקים - עו"ד ישראל קנטור, עו"ד יורם אלרואי, רו"ח גרשון לב ורו"ח יוסי שחק, הם חשפו שהחברה התנהלה לא רק באופן רשלני ובלתי מקצועי, אלא שבעלי המניות עשו עיסקות בינם לבין עצמם על-חשבון דנות, מכרו נכסים שלהם לחברה ורוקנו את קופתה. משפחת פרופר - דן פרופר היה כבר אז בגיר ומעורב בעסקי המשפחה - שהיתה כאמור אחת מבעלי המניות המרכזיים, לא התנדבה להזרים כספים נוספים להצלת דנות, וגם אם עשתה זאת, לא היה בכך כדי להציל את כספם של הנושים, שגם לאחר הפירוק ומימוש הנכסים איבדו חלק ניכר מכספם. מיותר כמעט לציין, כי הכספים אותם נמנעו מלהזרים, שימשו לפיתוח עסקיה של החברה הפרטית שלהם - אסם השקעות, שהינה כיום אחת מחברות המזון הגדולות בישראל.

כל האמור לעיל אינו בא כדי להסיר אחריות ממשפחת בורוביץ, או כדי לפטור אותם מלסייע בחילוץ קלאבמרקט מהקשיים, אלא להעמיד דברים במקומם, ולהצביע, כאמור, על תרבות הצביעות השוררת במקומותינו.

התגובה הבלתי מדוייקת של פרופר

דן פרופר אמר בתגובה, כי חלקה של אסם בדנות היה כ-5% (לאחר ההנפקה) ובעקיפין, למשפ' פרופר היו לכן רק כ-1% מדנות. לדבריו, חברת דנות כחברה ציבורית פעלה באופן שקוף תוך כדי דיווח לפחות פעם ברבעון לציבור על מצב עסקיה.

"כאשר נקלעה דנות להפסדים והיה חשש לבעלי המניות העיקריים מפני המשך קיום העסק, הלכו בעלי המניות, בתיאום עם הבנקים, לפירוק מרצון תוך שהם מקפידים על כך שכל החובות לספקים למיניהם ישולמו. כמו כן קיבלו בעלי המניות מן הציבור חלק קטן, בעוד אשר בעלי המניות העיקריים (המייסדים) איבדו את כל השקעתם וכמובן גם הבנקים איבדו חלק מהלוואותיהם. הפירוק מרצון נעשה ללא כל ניסיון לטשטש עובדות, מתוך ידיעה שזאת הדרך היחידה המשמרת את אינטרס העובדים והספקים.

"הסכומים שהשקיעו בעלי המניות העיקריים (המייסדים) היו מכיסם הם, וללא מינוף.

המצב הוא הפוך לזה של הקלאבמרקט: בעליה ניסו לאחז את עיני הספקים והלקוחות, לשקר במצח נחושה ולהסוות את מצב החברה".

תגובת דן פרופר אינה מדוייקת, אם לנקוט לשון המעטה. צריך להזכיר, כי מפרקי החברה גילו שבעלי החברה עשו עיסקות פרטיות בינם לבין החברה - בשל זאת נערכו כמה וכמה חקירות פליליות - הבנקים הפסידו חלק ניכר מההלוואות, ובעלי המניות מקרב הציבור, שבכספם בעיקר נעשו ההשקעות הכושלות, הפסיקו יותר מ-90 אחוז מכספם. היזק זה לא מנע מהבן-של לצאת עכשיו בצביעות קמעונאית נגד בורוביץ.