וכך, בעוד הכל דנים בתוצאותיה וּבהשפעותיה המבורכות או המקוללות של ההינתקות ההזויה כחלום בלהות, או זו המזהרת כזוהר הרקיע לכל רוחב האופק - הולכת ומתגבשת מסקנה עגומה בלתי נמנעת כי העם היהודי פשוט אינו בשל לריבונות עצמאית. התנהלותה של מדינת ישראל במשך פחות מ-60 שנה, חשפה לעין-כל דוגמה מאלפת של ניסיון כושל, השוללת מכל וכל גם כל ניסיון כזה בעתיד.
הניסיון הלז הוכיח לכל מי שזקוק להוכחה כי הגלות ארוכת השנים שעברה על העם היהודי ריסקה אותו לאינספור יסודות שונים כל-כך זה מזה, בהשפעת סביבתם הגלותית, והיסודות האלה דוחים זה את זה באופן מוחלט.
מה ליהודי אתיופי וליהודי רוסי? מה ליהודי מרוקאי וליהודי גרמני? או מה ליהודי תימני וליהודי פולני? מה קושר אותם זה לזה בעבותות-סרק מלבד היותם בני-אנוש. לכל פזורה הגיון משלה, תרבות משלה, מנטליות משלה, מנהגים, לבוש, טעם, אסתטיקה, אתיקה וכו' וכו'...
הניסיון להתי את הכל בכור-היתוך אחד "ישראלי", יצר סייגים איומים ונוראים שלא נִצפו מלכתחילה, ונפערו אינסוף פערים תהומיים בתוך הציבור המפורד בתוך עצמו. הנישואין המעורבים יצרו דורות של אַ-יהודים "גאים" כמו ה"צברים" שהשילו מעליהם כל רמז של יהודיוּת. החייאת הלשון העברית שנתחלפה לה ב"ישראלית" ביטלה את השפה היהודית, ועיקרי תחביריה שוללים את רצונו או יכולתו של העם היהודי לכונן לעצמו ריבונות יהודית-דמוקרטית-עצמאית. מדינת-ישראל רוצה להיות אמריקה. לפחות.
כל הסממנים היהודיים, הן במנהגים והן בתשמישי קדושה, זוכים ללעג ובוז במדינת ישראל "החילונית", "המערבית", "המתקדמת", "הליברלית", "הנאורה" ו"המודרנית". העובדה שהסממנים הללו שימרו את זהותו של העם היהודי בכל שנות גלותו מקצה העולם ועד קצהו, או שהיהדות ורק היהדות הינה ההצדקה היחידה לקיומנו בארץ הזאת - אינם מעלים ואינם מורידים. מדינת ישראל תובעת לשווא להיות מדינה ככל המדינות הדמוקרטיות שפניה אל העתיד, אך דא עקא, השובל הארוך של העבר היהודי משתרך אחריה ולא מרפה, הוא מסתבך בין רגליה וטורד את "מנוחתה". כל ניסיון להרחיק עבר זה מעליה כדבר מיותר ואפילו שנוא, נכשל פעם אחר פעם.
עם המתכחש לעברו ובז לערכיו, אין לו עתיד! אין שום סיבה בעולם המצדיקה קיבוץ של אנשים אל מקום אחד אם אין להם מכנה משותף. אם היהדות חדלה להיות סיבה לאיחוד הפזורה שלה, אזי אין גם טעם לכפות על מין לדור בכפיפה אחת עם שאינו מינו. גם "הגורל היהודי" הפך לקלישאה רחוקה מלהיות אבן שואבת לפליטי הרעות החולות אשר רדפו את היהודים בכל דור ודור.
באין אחדות יהודית במדינת ישראל, ואיו שום אחדות יהודית במדינת ישראל - אין לה למדינה הזאת שום סיכוי, ולו הקלוש ביותר, להתקיים בלב עולם ערבי עויין הרואה בה ויראה בה לעולמי עולמים נטע זר, כובש ושנוא.
לפיכך, כל "הישראלים" ימצאו עצמם בזמן זה או אחר מחוץ לאיזור הזה, משום שלא תהיה שום סיבה הגיונית מבחינתם לחיות לפתח הר געש מסוכן כל-כך. הקשר הרגשי המפוקפק לאדמה הזאת, לחום הזה, לחברה ה"אסיאתית" הצומחת כאן - יבריח אותם כל עוד רוחם בם. ממילא הם רואים בכל העולם "כפר גלובאלי" אחד שהמנוע שלו הוא הכלכלה. בעיניהם, העולם כולו אינו אלא קניון ענק בו כל אדם ימצא את מקומו, אם כאיש תחזוקה או אבטחה ואם כאיש מינהלה או שיווק, אם כמוכר ואם כקונה. הישראלי הממוצע, הקומבינטור, אלוף האילתורים, התחמן והעוקץ, ימצא כבר את מקומו בקניון הזה, והוא יעלה, יצליח ויעשה חיל רב, כל עוד לא תתגלה ברבים עורלתו החסרה.
ביום שאחרי, יישארו היהודים הנאמנים ליהדותם בחלקים מסויימים של ארץ ישראל תחת ריבונות ערבית. ליהודים האלה הריבונות הערבית לא תפריע לקיום אמונותיהם. הם ימשיכו להתפלל לביאת משיח צידקנו, להקמת בית המקדש ולחידוש מלכות ישראל. זה לא יבטיח לאיש התגשמות החלום הזה בימי חייו, אבל כל יהודי כזה יחיה חיים מלאי משמעות באמונה ובתקווה גדולה.
אם נשכיל, צריך שיהא לנו די בכך. כל האלטרנטיבות האחרות כשלו. הוכח שהעם היהודי יכול לשרוד, בשן ועין אמנם, לכל אורך הדורות ללא מדינה ריבונית. למדינת ישראל אין בדל סיכוי להתקיים ללא העם היהודי. הטרגדיה היא שהעם היהודי נכסף מזה שנות אלפיים לריבונות שמדינת ישראל מנעה ממנו ותקומתה נפלה אפיים ארצה.
