שבת שלום קהל קדוש מוֹת שָׂרָה
בְּמוֹת שָׂרָה תַּם פֶּרֶק אֶחַד וְלֹא נִשְׁלַם
וְאַבְרָהָם בְּמַהֲלָכָיו יָצַר תַּשְׁתִּיות שָׁם
הוּא לִמֵּד דּוֹרוֹת פֶּרֶק בְּהִלְכוֹת חַיִּים
כִּי מַעֲשֶׂי אָבוֹת הֵם אוֹת וְסִמָּן לַבָּנִים
זֶה אֲשֶׁר הָיָה בִּרְבוֹת הַיָּמִים
אַבְרָהָם עָשָׂה כַּאֲשֶׁר צִוָהוּ אֵל עֶלְיוֹן
להכניס אוֹרְחִים וְלִיצוֹר בְמַעֲשָׂיו צִבְיון
קַבָּלַת הָאָרֶץ חִנָּם מְחַיֵּב בִּסּוּס הַקִּנְיָן
כּדֵי שיֵשֵׁב יִשְׂרָאֵל בֶּטַח עַל בָּסִיס אֵיתּן
בּאֶרֶץ שֶׁהִנְחִילָה לוֹ אֵל בִּכְנַעַן


הפלשתים והכנענים

אבימלך הוא מלך גרר בארץ פלשתים (חבל ארץ הידוע בימינו כרצועת עזה כולל עזה). בתולדות ארץ ישראל, הפלשתים, שעל שמם נקרא חבל ארץ זה, הם בני אדם שפלשו לארץ מאי כרתים לכן הם נקראים פלשתים. הפולשים נחתו בחוף הדרומי מערבי של ארץ כנען ושם הקימו ממלכה ובראשה עמד אבמילך כמלך פלשתים ישב ב"גרר". כשם שמצרים גובלת בארץ כנען מדרום והיא מחוץ לגבולות ארץ כנען, כך סברו החוקרים השונים שרצועת החוף שפלשו אליה הפלשתים מנותקת היא מארץ כנען. מה בין פלשתים לפלשתין ההסבר הוא לשוני. בעבריבית כל מלה המסתימת ב-מ' סופית מסתימת בערבית ב-ן' סופית לדוגמה המספר עֶשְׂרִים בעברית בערבית הוא עִשְׁרין מכאן השם "פלשתים" נקרא בערבית פָלַשְתִּין ותושבי פָלַשְתִּין בערבית הם פָלֵשְׂתִינִין (فلسطينيون).

הבריטים בקבלם המנדט על ארץ ישראל הנציחו את שם כל שטח ארץ ישראל ששם היו ממלכות ישראל ויהודה במשך כאלף וחמש מאות שנים עוד בטרם דרכה רגל ערבי (כינוי לבדווי) בארץ. אשר ל"פָלַשְׂתִּין" באות פ' לא דגושה כיון שבשפה הערבית אין אות פּ' דגושה לעתים האות פִ' דגושה נקראת בערבית כאות ב' כמו העיר פָּרִיז, בערבית בָּאריז או אירופה בערבית אֵירובִָה מכאן האות פ' של פְּלִשתים נהגית באות פ' רפויה פָלַשְׂתִּין"ואילו המנדט הבריטי שמר על האות פּ'Palestine- דגושה שם זה נקבע בלחץ המועצה המוסלמית העליונה וקרא לכל הארץ פָלַשְׂתִין Palestine ומשלחצו יהודי ארץ ישראל הוסיפו הבריטים בצד השם האותיות א"י . דברים אלה מובאים כאן כדי לבחון אמינות הכנענים בתקופת אברהם לעומת העדר אמינות מצד הפלשתים בתקופת אבימלך. נתחיל בבני חת. למרות שהקב"ה נתן לאברהם את כל ארץ כנען לו ולזרעו אחריו, בחר אברהם לקנות בכסף מלא מעפרון החתי שמלך אז, את השדה שבו נמצאת מערת המכפלה וזאת כדי לקבור במערה את שרה אשתו ושתשמש גם את אברהם בבוא יומו להקבר לצד שרה לא רק אלא גם לקבורת יצחק ורבקה ויעקב ולאה. החתי שהוא אחד ממלכי כנען מקים את ההסכם שנעשה עם אברהם ולא מפיר אותו. לעומת זאת אברהם שעבר לגור בארץ פלשתים בגרר כרת ברית עם אבימלך הפלשתי, אלא מה הפלשתי ואנשיו הפרו את הברית או ההסכם. דרך של הפרת הסכמים מוכרת לנו גם בתקופת חידוש קוממיות ישראל הארצו עם הפלשתינים, זאת להבדיל ממצרים שמקימת את ההסכם בכל תנאי אף בהתחלף השלטון שם.

דמותו ותדמיתו של אברהם אבינו

כבר דובר על מעלותיו ותדמיתו של אברהם בפרשות לך לך ו-וירא. כאיש חשיבה ואמונה באלוהי עליון. כאיש מכניס אורחים אף בהיותו סובל מחום. כאיש רודף שלום צדקה ומשפט ומגיש סעד לנזקקים, כאיש נקי כפים ובר לבב, השונא מתנות. כאיש שמעדיף פשרה להשכנת שלום. וכאדם רחמן שרחם על הגר וישמעאל למרות שהאל צוהו לעשות כמצות שרה אשתו, בהבטיחו עתיד טוב הגר ולישמעאל. ו"בחיי שרה" מתגלה הוא כבעל ששומר על כבוד רעיתו אחרי מותה: וְיָבֹא אֵבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ. (כג/ב). אברהם מהר גם לקנות לה ולו אחוזת קבר בכסף מלא - קנין עולם. אברהם פונה לשם כך לבני חת ווקנה מהם בכסף מלא שדה המכפלה כאחוזת קבר שנאמר: ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם לאחוזת קבר מאת בני חת. (כג/כ) אברהם רצה שיצחק לא ישא אישה כנענית למניעת התבוללות, אז השביע את עבדו (אליעזר),באמרו לו. לא תקח אישה לבני מבנות הכנעני אשר אני יושב בקרבו כי אל ארצי ואל מלדתי תלך ולקחת אישה לבני ליצחק. (כד/ג) מן המקרא בסוף פרשת וירא למדנו לדעת כי הקב"ה הכין ליצחק את רבקה לאשה שנולדה לבתואל בן מלכה שנועדה מאת השם להיות אשת יצחק וכאם שניה של עם ישראל, אף על-פי שאחיה הוא לבן (הארמי) "אובד אבי" הוא יעקב. רבים צדדיו הנעלים של אברהם שרצה לפני מותו להוא נושא לאשה את "קטורה" לפי רש"י: זו הגר ונקראת קטורה על שם שנאים מעשיה כקְטֹרֶת בכך אברהם מקים את דברי הכתוב מפי אלוהים על ישמעאל, עשה זאת לא לפני שהפריד את ישמעאל מעל יצחק שנאמר: ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק (כולל ארץ כנען) ולבני הפילגשים (זה כולל בני קטוקרה-הגר) נתן מתנות וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה (ממזרחה לכנען) אל ארץ קדם (כה/ה,ו ) ועוד אפשר להוסיף כי נישואי אברהם לקטורה, בנוסף לקיום הבטחת אלוהים לישמעאל שאמרם לאברהם: וגם את בן האמה לגוי גדול אשימנו כי זרעך הוא (וירא כא/יג). אפשר חראות איזון של שנים עשר בני יעקב ודינה. לבין שלושה עשר צאצאי הגר הם: זמרן, יָקְשָׁן, נדן, מדין, ישבק, ושוח, שבא, דדן (בני יוקשן) ועיפה ועפר וחנוך ואבידע ואלדעה (בני מדין) .

מות שרה מתרחש בסמוך לעקדת יצחק

נאמר: כי משנודע לשרה כי בנה יצחק כמעט והוקרב קרבן לה' על המזבח פרחה ממנה נשמתה ומתה בגיל בעל משמעות: ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים (כג/א) זאת כיון ששרה הייתה יחודית על כן אחרי כל קבוצת שנים נאמרה המלה שנה. על זה אמר רש"י: שרה בת מאה כבת עשרים לחטא, מה בת עשרים לא חטאה, שהרי אינה בת עָנְשִׁין, לכן ניתן לאמר עליה כי לא חטאה כי איננה נענשת בפרק הגיל הזה. ובת עשרים כבת שבע ליופי, שעליה נאמר יפת תאר ויפת מראה. משרה מתחילה ראשית התהוותו של עם ישראל. שרה הביאה לעולם את יצחק ויצחק הוליד את יעקב-הוא ישראל. מכאן שקביעת שם הפרשה "חיי שרה" אמור היה לספר תולדות שרה מראשיתם עד מותה, אלא שהפרשה פתחה בידיעה על מותה של שרה ובדבר קבורתה. ברם שרה נשארה חיה בזיכרון עם ישראל בכל הדורות שבאו ויבואו, לכן נאמר: "ויהיו חיי שרה" ולזה יש טעם נוסף בפי חז"ל שמיתתם של צדיקים משאירה אותם חיים בזיכרון האומה והם מונצחים על-ידי צאצאיהם לדורות הבאים. ועוד בסוף פרשה זו נאמר גם על אברהם: ואלה ימי שני חיי אברהם (כה/ז) ולמעשה רצה הכתוב לספר על מות אברהם כי מיד נאמר: ויגוע וימת אברהם בשיבה טובה זקן ושבע ויאסף אל עמיו (כה/ח) גם באברהם נקב הכתוב בשנות חיי אברהם שהיה במותו בן מאה ושבעים שנה. כאן המקום לציין כי בקהילות יוצאי ארם צובא (חלב), את תפילת שבת חיי שרה נאמרת במקאם (בסולם נגינה) עצוב זאת על מות צדיקים. דבר זה נעשה על-ידי החזן בתפילתו ועל-ידי הפיטנים בקטעים שנאמרים בזמרה.

מקאם זה נקרא חיג'אז ( الحجاز) שפירושו מחסום, אלה ההרים החוסמים הדרך ל"ערב הסעודית" שם נמצאת העיר הסעודית ג'ידה המקודשת לָאִסְלָאם בשם מַכָּה. התפילה בלחן חיג'אז כאמור זה לחן עצוב על כן השימוש בלחן זה בא להביע עצבותנו על מות שרה ואברהם בתפילת שבת.. אשר למי שאינו מצוי במקאם, אך יודע את השיר "עץ הרימון נתן ריחו" שכתוב בלחן חיג'אז, הוא ידע להתפלל ולזמר בלחן זה. אגב לכל תפילה בשבת מיוחד לה "מקאם" לפי תוכן הפרשה, למשל בפרשת לך לך הלחן - או המקאם היה "צבא" שהוא לחן שמח בסגנון הלחן המושר בברית מילה, וכל מי שמכיר השיר: "וראה בנים לבניך..." הוא שר בלחן "צבא" זאת מפני שאברהם עשה לעצמו ברית מילה בהיותו בגיל תשעים. הוא גם מַל את בנו יצחק בהיותו בן שמונה ימים, כדת משה וישראל. מעלותיו של אברהם ותדמיתו ביחסו לזולת ניתן לסכמם בתמצית כדלהלן:

אִיש אִישׂ וּפָעֳלוֹ בְּחַיָּו בָעוֹלָם הַזֶּה
עָשָׂה רַע יְהֵא נַע וְנַד בּאֵין מַחֲסֶה
עָשָׂה טוֹב יִשְׂבַעו נַחַת הוּא וְזַרְעוֹ
יְהֵא הוּא כְּנוֹתֵן שְׁטַר חוֹב לְפָרְעוֹ
לָכֵן הָאֵל בְּגָן עֶדֶן נְטָעוֹ
זוֹ הַתּוֹרָה שֶׁבַּעַל פֶה ולָהּ תִּמּוּכִין
דָּבָר זֶה יָדַע אַבְרָהָם וְהֵיטֵב הֵבִין
לָכֵן הִרְעִיף חֶסֶד וְאֱמוּנָה לָעֹולָם
נָתַן גָּם לְהָבִין שֶׁרַק הָאֵל מֻשְׁלָם
וּמֵרָצוֹן הָאֵל אַל יִתְעַלַּם
בְּהִבָּרֵא הָעוֹלָם בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם
וְצִוָּהוּ לִנְהוֹג בּזֻלָּתוֹ מִנְהָג אַבְרָהָם
לְהַסְבִּיר פָּנִים וְלִסְעוֹד הַחֲלָשִׁים
וְלִנְהוֹג בְדֶרֶךְ אֶרֶץ לְכֹל הַבְּרוּאִים
וגמולו יֻתַּן בֵּרְבוֹת הַיָּמִים.