אבי גבאי נבחר ליו"ר
מפלגת העבודה. המדמנה הפוליטית של "המחנה הלאומי" החלה רוחשת ובוחשת. עלומים ומקורבים, עיתונאים שהימורם נכשל ותאוותם הפוליטית לא התגשמה, החלו להפעיל את נשק יום הדין: המאכלת הבלתי פוסקת המכלה כל חלקה טובה, כל ערך וכל עקרון, הכל למען שנאה ופלגנות, רווח פוליטי קל והזיות, מאכלת רושפת אש בכינון ישיר, ומתיזה רעל קטלני. גדודי בריונים המגויסים למען הרס היריב החדש יצאו את הקסרקטינים הפוליטיים. ההתארגנות לקראת ההסתערות, הדה-לגיטימציה, בעיצומן. לא מן הנמנע שהם יצליחו במזימתם, אך ישנו סיכוי שלא. וזה מטריד אותם.
אינני מכיר את אבי גבאי. אינני יודע מה בדיוק יכולותיו הפוליטיות או המנהיגותיות. ימים יגידו אם בחירתו הייתה ראויה ומוצלחת. עם זאת, נדמה לי שמן המעט שקראתי על גבאי, הוא וודאי אינו נופל מדמויות פוליטיות אחרות במפה הפוליטית.
ראש ממשלת ישראל, נתניהו לא היה בדיוק האקטיביסט הפוליטי האולטימטיבי ערב בחירתו לראשות הליכוד. האיש עסק בתחומים כלכליים שונים, יש אפילו האומרים שלא ממש היה מן המוצלחים, אך לא נגרר אחריהם. כניסתו לחיים הפוליטיים לא הייתה לאחר סדרה ארוכה של תפקידים ביטחוניים או מדיניים ממש. מינויו לשגריר באו"ם פתחה בפניו את הקריירה הפוליטית. מתפקיד סגן שר חוץ קפץ אל ראשות הליכוד בקפיצה נחשונית. האם מישהו מזה ניסיון פוליטי או עשייה עצומה לפני? אני לא. ובכל זאת, בעיני חסידיו השוטים הוא עילוי. בסדר. נדמה לי שמסלולו של גבאי אינו נופל ממש מן המסלול של נתניהו. אלא שלחסידי נתניהו ושונאי כל פוליטיקאי אחר, אין לעובדות חשיבות.
מנהיג מפלגה אחר שוודאי מוכר לכולם הוא שר החינוך בנט. אם מישהו מוכן לתרום מידיעותיו הרחבות כדי להשכיל את כולנו מה הייתה עשייתו העצומה של בנט וניסיונו הביטחוני הכה משמעותי לפני כניסתו לפוליטיקה והפיכתו ראש מפלגת
הבית היהודי, מתבקש לעשות זאת. המלצה חמה: אל תחפשו הרב כי לא תמצאו. גם שרת המשפטים לא ממש הייתה הציגה רקורד ממש מרשים בהגיעה אל הפוליטיקה הלאומית. והנה היא שרת משפטים. גם לגבי לפיד אין ממש הרבה לכתוב על עשייתו לפני הפוליטיקה. וכך הלאה והלאה.
הייתי יכול לסקור את עשייתם הבלתי מרובה בעליל של מרבית הח"כים והשרים המכהנים כיום ואפילו בעבר, שלא היה להם שום רקורד מרשים זולת יכולתם המופלאה לנצל את הפוליטיקה לצרכיהם, אך נדמה לי שהעיקרון מובן.
ואם רוצים שתי דוגמאות לא ממש ישראליות, הרי אין כמו נשיא ארה"ב הנוכחי כדי להוכיח ששום ניסיון פוליטי אינו מבטיח ניצחון. טראמפ בא משום מקום ונבחר בגלל מיאוס בממסד הפוליטי האמריקני וכך הפך למנהיג העולם החופשי(!). גם בצרפת קרה דבר דומה. מקרון כבש את לבבות הצרפתים ונבחר לנשיא ללא ניסיון פוליטי ממשי. גם מפלגתו שהוקמה אד-הוק קיבלה רוב מוחלט בפרלמנט.
אני יודע שכל הטיעונים שלעיל לא ישכנעו את הימין וימין הסהרורי. תומכי הליכוד ימשיכו במנטרות שלהם, בסיפורי שנות ה-50, בעוולות ומיני סיפורי בדים אחרים, הכל כדי להצדיק את שנאתם למה שהייתה מפא"י. הם לא יצביעו למפלגת העובדה גם אם גבאי עומד בראשה. גם הימין הסהרורי לא יצביע עבור גבאי. אלא שבימין ישנם רבים מאוד שהבינו שהליכוד ונבחריו, וודאי נתניהו, הוליכו אותם שולל כל השנים. יש סיכוי סביר שאלה כן יצביעו גבאי. וישנה עוד אפשרות ריאלית: רבים מבין מצביעי הליכוד שהצביעו לכחלון מבינים שכחלון עשה עליהם סיבוב. מי הבין זאת ראשון: נכון, אבי גבאי, שר מטעם מפלגתו של כחלון ויד ימינו. גם מאוכזבים אלה עשויים בהחלט להצביע עבור גבאי.
גבאי מסוגל לשתף פעולה ליצירת גוש פוליטי שילך לבחירות כדי להחליף את שלטון נתניהו-בנט. הסיכויים אינם רעים כלל. מה יהיה הרכבו של הגוש, מי ינהיג אותו וכד' זו בהחלט סוגיה מסובכת אך לא בלתי אפשרית לפתרון. יש לקוות שאלה הסבורים ששלטון נתניהו-בנט עלול להמיט אסון לישראל יעשו חושבים וישנו את דפוס הצבעתם.
ונסיים במה שהתחלנו: השיטות הנלוזות של שיסוי, הסתה, דה-לגיטימציה וכד' לא תפעלנה לעולם ועד. גבאי מכיר את המציאות טוב וסביבו אנשים בהחלט ראויים המסוגלים לסייע לו במאבקו. המלעיזים, הפסימיסטים, הבריונים לא קיבלו מנדט לשלוט לעד.
