די לפוליטיזציה

במומם פוסלים

מעניין מי מדבר. אחרי ששרת המשפטים, איילת שקד, הציעה למַנות יועצים משפטיים למשרדי הממשלה על-ידי השרים, ולא על-ידי נציבות שירות המדינה, כפי שמקובל היום, היא זכתה למתקפה של בכירי מערכת המשפט לשעבר, שטענו שתוכניתה תגרום לפוליטיזציה של משרת היועץ המשפטי, אשר יהיה מחויב לשר.

מי שמעורבותם הגבוהה בנושאי דת ופוליטיקה, ובראשם נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק, אבי התפיסה "הכל שפיט", כבר מזמן חרגה מסמכותם המשפטית, הם מדברים על השפעות וּמינויים פוליטיים? אגב, הפעם אני כן מסכימה עם השופטים. אומנם מינוי יועץ משפטי על-ידי השר יוצר מִשרת אֵמון, אך אז החשש הוא שמחויבותו לשר תדחק לפינה את השיפוט האוביקטיבי ואת האינטרס המשפטי הטהור. די לפוליטיזציה!

ההיבט הממלכתי

אין ספק שהורים להט"בים הם משקיענים בגידול ילדיהם, שלמען מימוש חלומם הנכסף עברו מסלול ארוך של דם, יֶזע וכסף. וּכגודל המאמץ, כן גודל ההשקעה בזאטוטים.

אולם עם כל הכבוד ל'משפחות החדשות' של המילניום השני, גם אם זה לא תקין פוליטית לומר זאת, אי-אפשר להתעלם ממבנה המשפחה הנורמטיבית הקלאסית, שבבסיסה אב ואם, שהיא המתכונת האידיאלית, הטבעית והרצוייה לגידול התינוק.

יתרה מכך, כמדינה יהודית איננו יכולים לעודד מבחינה ממלכתית הרחבת מעגל הקהילה הלהט"בית, האסורה, כידוע, על-פי התורה. ולכן, לא ייתכן לאשר אימוץ על-פי חוק לבני הקהילה. זאת ועוד: גידול במשפחות להט"ב עלול לטעת בילדים נטיות נרכשות דומות, גם אם הן בניגוד לנטייתם הטבעית הרגילה. וכך גם הם יהוו מרכיב משמעותי בעתיד בגידול הקהילה בניגוד להלכה.

החלטה נכונה

ההחלטה לסגור את מועדוני החשפנות במִתחם הבורסה ברמת גן היא צעד נכון, ומוטב מאוחר מאשר לעולם לא.

נוכחוּת המועדונים פגעה לא רק בנשים שעבדו בהם, אלא לא פחות במִתחם כולו, והביאה לזילוּתו וּלזילוּת הבורסה היוקרתית, והורדת ערכה המוסרי והנדל"ני. היא הוכיחה את שלטון המאצ'ואיזם, הראוי לשִמצה, את השילוּב הבלתי נסבל של כסף תענוגות וּמציצנוּת, תוך השפלת האישה, החְפצתה וסַחַר בגופה - ערכים שאין להם מקום בחברה מתוקנת, וּבוודאי לא בעידן המודרני השוויוני של שנות האלפיים.

מנגנון הגנה

אין ספק שתגובתו הסלחנית של אהרן חלימי לבגידת אשתו האהובה, מיכל ז"ל, עם פלשתיני משכם, וניסיונותיו הבלתי פוסקים לסנגר עליה, למרות הכל, מעוררים התפעלות.

אולם מעֵבר לכך נראה לי שסלחנות זו היא לא פחות מנגנון הגנה פסיכולוגית עצמית, של מי שאינו מסוגל לתפוס את בגידת אשתו, לטובת מחבל פלשתיני, וּלהשלים עימה. ולכן, בתהליך רציונליזציה, הוא מגייס את כל הנימוקים השכליים האפשריים, כדי להוכיח שמדובר בחטיפה וּבפיגוע לאומני (ואכן הסימנים בכל מקרה מצביעים על רציחתה של מיכל ממניעים לאומניים) ולא בבגידה.

יתרה מכך, נראה שאהרן מכיר בטעויותיו. הוא, כבעל אוהב, אמוּר להקשיב למצוקות אשתו, ולא להפקיר תפקיד רגיש זה בידי פלשתיני מסוכן. ההיסטוריה העגומה של נשים, שנשבו בידי בני זוג פלשתינים, מוכיחה שמדובר בדפוס מוּכר. הם ניסו ללכוד את האישה היהודייה בחלקת לשון, בחנופה וּבמתנות, עד שנחשף פרצופם האלים והאכזרי כלפיה.

אז אנא, בנות ישראל היקרות, למדו כבר לֶקח, והימָנעו מראש מקשרים הרסניים אלה, שיסתיימו באלימות ואף ברצח. כידוע, החכם לא נכנס למקום שהפיקח יודע איך לצאת ממנו, ואולי לא (כשהאישה נרצחת, למרבה הצער).

בקטנה

הן קטלניות על הכביש: משאיות או לא להיות

ההפגנות בפ"ת: הכל שָבִית?

יעד לפיגועים: סכין מַגָּ"ב?