תנו שיניים למבקר מדינה <br>

מבקר המדינה, השופט מיכה לינדנשטראוס, הצהיר עם כניסתו לתפקיד, כי המלחמה בשחיתות, בשלטון, בחברה, עומד בראש סולם העדיפויות שלו.

לא עברו ימים רבים וההצהרה נושאת פירות ראשונים בצורת דוח ביניים, מיוחד ויחידי עד כה, לעומת מבקרי מדינה אחרים, על שבע פרשיות שחיתות שיפורסמו בחוברת מיוחדת בעוד חודש ימים. אכן, המועד שבחר המבקר להלחם בתופעה החולנית, בעלת האפקט החברתי שלטוני לא פחות חשובה ומסוכנת משפעת העופות.

שחיתות במערכות השלטון - מקרים גדולים כקטנים לא נמדדים רק במדד של כסף, הנאות או טובות הנאה אישיות או משפחתיות - אלא ובעיקר בעיקרון ובזלזול או בלא אכפתיות על תוצאות המעשה, גם אם יתגלה.
כאשר שומעים וקוראים מפי הח"כים או המבוקרים, החשודים במעשים החריגים את תשובותיהם, נימוקיהם הילדותיים ומגוחכים - לא ברור אם בא לנו לצחוק או לבכות או שניהם יחד. ולמעשה, לפעמים יש הרגשה שמי שסובל ומקריב את עצמו על מזבח "השליחות" למען המדינה ומוסדותיה בחו"ל, נענש בשליחות והציבור כפוי הטובה. מהתחקירים של העיתונות עולה כי תעשיית השליחויות והנסיעות לחו"ל בכנסת כל השנה ובמיוחד בתקופות הפגרה, משגשגת ופורחת.

שליחויות מטעם הבונדס, מטעם אגרסקו, עמותות נוצריות למען ישראל, הרצאות וכינוסים למיניהם, מאוד מבוקשות על-ידי נציגינו בכנסת, במיוחד כשהן מלוות בהנאות ובפינוקים לא מעטים של בתי מלון מפוארים וסעודות עשירות טעם.
אבל שלא תהיה אי הבנה - יש שליחויות מטעם המדינה, שהן חשובות חיוניות ומבורכות ואין בהן הרבה רווח אישי או הנאות מיותרות.
שליחויות מטעם משרד החוץ, להסברים בעולם, באוניברסיטאות, בהן מאבק בהשמצת המדינה, מוסדותיה ופעולתה - חיוניות וברוכות.
שליחויות לצורך ייצוג ישראל בעולם, במסגרת של משלחות מטעם הכנסת לפרלמנטים או כינוסים שונים - חשובה וחיונית.

הבעיה היא באותן שליחויות, לא חשובות, לא זוהרות, לא חיוניות במיוחד, אלה שבשולי החשיבות הייצוגית של המדינה, אבל אלה המבוקשות ביותר על-ידי נציגינו בכנסת ובאלה הגבול בין המותר והאסור, בין טובות הנאה אישיות לבין ניגודי אינטרסים בולטים - הוא דק מאוד ושביר מאוד. הסיסמה "מושחתים נמאסתם" הפילה בזמנו ממשלה והיום יש הרגשה לא טובה שהיא איבדה מכוחה וסמכותה - והציבור או נציגיו לא מתרגשים ממנה.

כמובן שאם הציבור לקראת הבחירות הקרובות ייתן דגש על נושא השחיתות, הנושא החברתי, המלחמה בעוני ולא רק על המצב הביטחוני, שהוביל בכל מערכי הבחירות, המצב עשוי להשתנות, והמציאות הזו שבה הנושאים החברתיים מקבלים שדרוג פוליטי, מפחידים כנראה את המנהיגות המסורתית - ראה את עלייתו של פרץ בסקרים במפלגת העבודה מול פרס, השייך לגוורדיה הוותיקה והמסורתית.

שלא תהיה אי הבנה, כל המבקרים האחרונים, דוגמת השופטת מרים בן-פורת, השופט גולדברג וקודמיהם, היו אנשים ראויים עם כוונות טובות ומשימות קשות - אך הם לא הצליחו לפרוץ את המסגרת הנוקשה והסגורה של חוק מבקר המדינה - ובמיוחד, בשל חוסר סמכות בחוק, בתחום המעקב, הביצוע והפרסום, נשארו הערותיהם בתוך דוחות המבקר השנתיים ומעלים אבק בארונות מוסדות הממשל. רק לאחרונה, מאז המבקרת מרים בן-פורת, שהחלה לצקת תוכן יותר רציני בדוחות שלה והראתה נחישות ועצמאות במהלכיה, חלה התעוררות בין חברי הכנסת במיוחד יו"ר הכנסת, מר ריבלין, ויו"ר ועדת החוקה ח"כ מיקי איתן.
הכיוון החדש של הכנסת הוא לתת "שיניים" חוקתיים למבקר בתחום הפרסום המיידי הביצוע, החקירה והמעקב אחר ביצוע ההערות והפגמים במהלכי המנהל הממשלתי.

המבקר לינדנשטראוס - שנכנס בסערה לתפקיד, כבר הוכיח במהלכים הראשונים, שלו כמו שחקן שחמט, שניתן להזיז דברים ולהפחיד את חברי הכנסת והמבוקרים שלו - אם על-ידי דוחות מיוחדים בתחומים מסויימים, בגילוי פרשיות והוצאתן לעיתונות לאחר בדיקה מדוקדקת וחתירה לתיקון חוק מבקר המדינה.

יש להניח כי המהלכים בהם התחיל המבקר לא באו כדי לגרוף שבחים זמניים. המבקר הנוכחי, שהוא איש משפט מנוסה מבין גם בפוליטיקה וגם בתקשורת - ויש לו חוש מפותח מאוד להבחין איפה "עקב-אכילס" של הנורמות החברתיות, שאם לא עולים עליהן בזמן, לא חוסמים את הדליפות הקטנות, הן הופכות לשחיתות גדולה. לא מספיק, לדעתי, שח"כים שכשלו החזירו את הכסף של הנסיעה, דוגמת רוחמה אברהם וח"כ אפללו - יש גם להענישם אפילו במסגרת של דין משמעתי ובמקרה של ח"כ רוחמה אברהם, שהיא גם סגן שר הפנים - לתת לה אזהרה שמעידה נוספת תעלה גם בתפקיד ואולי חקירה פלילית.

שבע הפרשיות האחרונות אותן חוקר המבקר אינן האחרונות, ואם הוא ינצל את המומנטום וימשיך לחקור, להעיר ולפרסם - יש סיכוי שתהיה לנו חברה והתנהלות מוסדית ממשלתית טובה יותר בעתיד.

כמובן, שרצון טוב, אומץ ונחישות לא מספיקים אם לא נמסור לידי המבקר כלים להתמודד עם הבעיות. הכלים הם תיקון בחוק שיתן לו יותר סמכויות, יותר כוח הרתעתי, הן כספי והן עונשי, ואת היתר יעשה המבקר.

תקוותנו כאזרחים שהקדנציה של המבקר שהיא לתקופה של שבע שנים, ושזה רק עתה החלה, תביא בכנפיה ובשנותיה שינויים מפליגים בתחום טוהר המידות הציבורי, האתיקה והמוסר של נבחרי ציבור ושהשופט לינדנשטראוס ייכנס להיסטוריה הציבורית לא כמבקר נוסף שרצה, ניסה ולא סיים את מלאכתו, אלא כמבקר ששינה ועשה היסטוריה ציבורית ערכית בישראל.