בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
המוקד של שמחת תורה הוא הקריאה בתורה ● הקריאה בתורה יוצרת משבת לשבת רצף והמשכיות ● יש האומרים שהקריאה בתורה בכל שנה ושנה משולה להתעבות הטבעות על גזע העץ
|
תורה מן השמים [צילום: דוד כהן/פלאש 90]
|
|
|
|
|
שמחת תורה מסיימת את שרשרת חגי תשרי באווירה יותר שמחה. אם בראש השנה וביום הכיפורים היינו תחת אימת הדין, הרבינו בתפילה וביום כיפור הוספנו את התענית, הגיע חג הסוכות ואיחד אותנו, את כלל ישראל. כעת בשמחת תורה אנו פוגשים את כלל ישראל באווירה יותר נעימה ויותר שמחה ללא אימת הדין. המוקד של שמחת תורה הוא הקריאה בתורה. הקריאה בתורה יוצרת משבת לשבת רצף והמשכיות. יש האומרים שהקריאה בתורה בכל שנה ושנה משולה להתעבות הטבעות על גזע העץ. בכל שנה אנו זוכים לסגור עוד מעגל של פרשות השבוע רק כדי להתחיל מבראשית - הקריאה מעמיקה יותר, תובנות חדשות מתחדשות שוב ושוב, ועוד מעגל נוצר סביב הגזע. חג שמחת תורה החל בתאריך כ"ב בתשרי, על-פי התורה חל ביום זה חג "שמיני עצרת", והשם "שמחת תורה" ניתן לחג ככל הנראה בספרד בימי הביניים. משם עבר השם "שמחת תורה" לכל הקהילות היהודיות בתפוצות. החג מציין את סיום הקריאה של חמשת חומשי התורה בבית הכנסת. כל שנה בשמחת תורה קוראים את הפרשה האחרונה בתורה בספר דברים ואת תחילת הפרשה הראשונה בספר בראשית. מנהג ההקפות בשמחת תורה החל כנראה בצפת, עיר המקובלים במאה ה-16. מנהג מיוחד קיים בחג זה שבו מעלים את כל הילדים לתורה ומברכים אותם באופן מיוחד. זהו חג לילדים שיש בו מקום לכולם, חילונים ודתיים, קטנים וגדולים, חסידים ומתנגדים, ספרדים ואשכנזים, כלל עמך ישראל. שבעת ההקפות במעגל סביב שולחן הקריאה בתורה מסמל את השלמות והשוויון בין בני האדם. חג המאחד ומייחד את עם ישראל מכל העמים. מקודשת אחת השאלות שחוזרות ונשאלות במסורת היהודית בנוגע לשמחת תורה היא השאלה, מדוע אנו שמחים וחוגגים דווקא בשמחת תורה ולא בחג השבועות - חג מתן תורה? על שאלה זו שמעתי תשובה בימי חלדי מאחד המשגיחים בישיבת הנגב. הרעיונות והמעשים שעומדים ביסודם של שני חגים אלו, חג מתן תורה וחג שמחת תורה, מבטאים שתי זוויות הפוכות שאפשר להסתכל דרכן על היחס שבין האדם והתורה. מצד אחד, חג מתן תורה שמשמעותו לפי חז"ל היא זכר למעמד הר סיני, חג שמציג את התנועה של התורה מלמעלה למטה, אל האדם - "כפה עליהם הר כגיגית", "תורה מן השמים". משמעותה של תנועה זו שהתורה מקודשת מכוח יוצרה - יוצר העולם. לעומת זאת, חג שמחת תורה, שבו אנו חותמים מחזור של קריאת פרשות התורה ומתחילים מחזור חדש, הוא חג שמציג את התנועה מלמטה למעלה, האדם הוא שמחולל את המעשה שבגינו שמחים בתורה. הקריאה בתורה - קריאה לא רק במובן של הקריאה בבית הכנסת, אלא הקריאה בשבעים לשון ושבעים פנים, של כל איש ישראל נערים וזקנים - היא המחוללת את מרכזיותה של התורה והופכת אותה למקודשת בעיני האדם. היווצרותה של המסורת לחגוג בשמחה גדולה את השמחה בתורה דווקא בשמחת תורה, ולא בחג מתן תורה, מלמדת אותנו שיעור גדול שמבין שתי דרכים אלו, הדרך המלבבת נפש ולב היא דווקא הדרך הרואה את קדושת התורה הנובעת מתוך הקריאה המחודשת של האדם בתורה.
|
תאריך:
|
27/09/2018
|
|
|
עודכן:
|
27/09/2018
|
|
חניאל פרבר
|
|
אירוע שמחת בית השואבה המרכזי בהשתתפות הראשון לציון הרב יצחק יוסף, שאמור היה להתקיים בגן התקווה בתל אביב הועתק, למרות שמארגני האירוע נערכו להגעת אלפים. האירוע, שבו יופיעו הזמרים חיים ישראל ושלמה כהן, היה צפוי להיערך בהפרדה בין גברים ונשים.
|
|
|
עם ישראל יצא בהמוניו לאתרי הטבע והיערות ברחבי הארץ במהלך היום ראשון של חול המועד סוכות. רשות הטבע והגנים דיווחה כי כ-120 אלף מטיילים פקדו את שמורות הטבע, וכ-7,000 איש לנו בחיוני הלילה בערב החג. האתרים הפופולריים היו - מצדה, ממשית, אשקלון, קיסריה, גן השלושה, הבניאס, תל דן ואכזיב.
|
|
|
בעוד חודש ימים יונהג בארץ שעון החורף, שהוא מיותר בהחלט. הוא אינו רנטבילי מכל הבחינות, באשר הוא מבזבז לשווא אנרגיה מיותרת, פוגע בתפוקה הכללית של המשק, תורם לעליה בתאונות הדרכים, משבש את השעון הביולוגי שלנו, גורם לדיכאון ולקדרות עונתית, וכולא את הילדים בביתם בעטייה של חשיכה מוקדמת מדי.
|
|
|
היו ימים שחג הסוכות היה החג העיקרי של בני ישראל, באשר ראש השנה ויום הכיפורים אינם נחשבים לחגים של ממש. אחרי ככלות הכל "ימים נוראים" הם ימי הדין, שבהם עומדים למשפט כל יצורי העולם. ובאשר לחג הפסח, שהוא חג המצות וחג האביב, הריהו קשור בהגבלה הקשה של איסור אכילת חמץ. מגבלה זו בלבד היא מכשול לשמחה שלימה של חג. ומה שנוגע לחג השבועות - הריהו קצר יותר, כשבישראל הוא נמשך יום אחד בלבד, מה גם שהוא לא היה קבוע כל כך בימי בית שני.
|
|
|
בשבוע האחרון צמנו ועינינו את הנפש, בכפיפות קומה אמרנו את עשרת הוידויים, התעניינו חמישה עינויים, ניצבנו בבושת פנים, ככלים מלאים בושה וכלימה. לא עבר שבוע, וכבר אנו בזמן שמחתנו, האין המעבר חד מדי?
|
|
|
|