לא בכול יום יוצא לי לחזק את ידי ראשי הליכוד, ועוד בשרות משרד החוץ, אבל זיכרון השואה ואי הכחשתה הוא מעל לכול. אין ספק שמה ששר החוץ בפועל - ישראל כ"ץ, אמר לגבי פולין שווה אפילו "משברון" עם העם הפולני, עם שמטרתו להשכיח את אשמתו בשואה המרה, מלבד גרמניה הנאצית. עמי אירופה המזרחית, בין אלה שהיו חלק מברית "מדינות הציר" של גרמניה הנאצית ובין אלה שהיו מדינות הכיבוש שלה, היו בחלקם הארי עמים אנטישמים ששיתפו פעולה עם הנאצים בכול מה שהיה נוגע לרצח יהודים. היו אלה ההונגרים, האוקראינים, הליטאים, הסלובקים, הקרואטים, הרומנים, היוונים, ומעל לכול היו אלה הפולנים.
מי שחפץ שהשואה לא תישכח מפי זרעו חייב לא להיכנע להכחשות השואה גם כשהן באות במסווה של "חוקים ממשלתיים", כמו למשל החוק הפולני. מיום היווסדה המחודש של מדינת פולין, לאחר מלחמת העולם הראשונה, לא פסקה האנטישמיות ממדינה, וגם בימים שהקומוניזם שלט שם ואילו בשאר שכנותיה הקומוניסטיות של פולין ניסו להנמיך את אש האנטישמיות. האנטישמיות הפולנית לא הייתה מעולם תלויה בסיבות פוליטיות או באנטי ציונות רגילה אלא הייתה זו אנטישמיות אנטי יהודית מושרשת, ובמיוחד בימים שהנאצים בנו בה מחנות עבודה, ריכוז והשמדה. לראשונה מזה שנים רבות אמר השר כץ לפולנים את מה שמתחייב היה לומר להם מצד כל מדינאי יהודי.
תחילת מדינת פולין החדשה לצד תחילת האנטישמיות הפולנית
דמם של יהודי פולין הותר כבר מיום יסוד המדינה הפולנית החדשה. החוק נגד שחיטה כשרה לא חוקק לראשונה במערב אירופה אלא חוקק בשנת 1936 בפולין, כדי שכמות כמה יותר גדולה של יהודים פולנים יהגרו ממדינה זו בשל הרעת תנאי שמירת הדת היהודית. ה"סיים" הפולני (הפרלמנט הפולני שבין שתי המלחמות) היה מלא חברים פולנים שה"פרוטוקולים של זקני ציון" ישבו בפיותיהם כמו שיניים. הממשלה הפולנית ניסתה באותם ימים, שוב ושוב, לגזור גזירות אנטי יהודיות נגד עצמאות החינוך היהודי. גם עלילות דם ופוגרומים לא חסרו, בין שתי מלחמות העולם בפולין החדשה. המספר הגדול של יהודי פולין, שרק סייעו גשמית למדינה ולא הזיקו לה, היה לצנינים בעיני הפולנים והמדינאים הפולנים לא הסתירו את שנאתם לקיומה של יהדות פולין. אבל את נחת שנאתם ליהודים הפגינו הפולנים בימי מלחמת העולם השנייה - כשמדינה זו נכבשה על-ידי הנאצים.
הלשנות וגניבת ילדים יהודים
למרות שנאתם של הפולנים לכובש הנאצי הרי שהם סייעו בהלשנות לנאצים על מקום המסתור של היהודים. הפולנים היו אלה שהדריכו את הנאצים בכול עיר כבושה, היכן נמצא בית הקהילה והיכן ממוקם בית הכנסת היהודי ושלחו את הנאצים להיכן שהיהודים הסתתרו. עליבות נפשם של הפולנים, מעריצי ההסתה הקתולית של כנסייתם, הגיעה לכך שהציעו בערמה מקומות מסתור ליהודים וכשהאחרונים נענו לכך הרי שלמחרת הוזעקו הנאצים למקום ואילו תינוקות יהודים קטנים נחטפו מהיהודים האומללים לבית המלשין הפולני בזמן שהוריהם פסעו למחנות הנאצים. לימים הפולנים הציגו זאת כ"הצלת תינוקות".
לא פלא הוא שבשלושת העשורים האחרונים גילו פולנים רבים בני 55 עד 70 פלוס כי למעשה הם נולדו כיהודים. אפילו הפרטיזנים הפולנים, רובם קומוניסטים וסוציאליסטים "שוחרי שלום", הסגירו את הפרטיזנים היהודים שהצטרפו אליהם במלחמה בחיה הנאצית. למעשה הפרטיזנים היהודים שזכו להילחם כתף בכתף עם פרטיזנים נכרים ולקבל מהם עזרה היו רק אלה שברחו ונקלטו בקרב הפרטיזנים הרוסים, ואפילו הליטאים והאוקראינים, אבל לא בקרב הפרטיזנים הפולנים, שהיו נגועים באנטישמיות. אבל האנטישמיות הפולנית לא נעצרה לאחר סיום מלחמת העולם השנייה אלא המשיכה לתוך ימי שלוט הקומוניזם שם, עד ממש לאחר פרוק הקומוניזם במזרח אירופה.
מדינת פולין הייתה המדינה הקומוניסטית היחידה שבה נערכו שני פוגרומים ביהודים - עם עלילות אנטישמיות קתוליות, גם בימי שלוט הקומוניזם ה"אינטרנציונאליסטי". הפוגרום הראשון התרחש לאורך השנים 1945 - 1946. הכל היה במסגרת חזרת מאות אלפי הפליטים הפולנים מבריה"מ לבתיהם. היה זה לאחר שהפולנים שנמלטו לבריה"מ מאימת הנאצים החלו לחזור לפולין, ואז גם חזרו עימם עשרות אלפי יהודים. מתוך שלוש מיליון יהודים שחיו בפולין עד שנת 1939 נותרו בפולין של 1945 רק 240,000 יהודים. עבור האנטישמים הפולנים גם מספר זה היה לצנינים בעיניהם. היהודים ששבו לבתיהם מצאום מלאים בפולנים, שהכו בהם והמשטרה עצרה דווקא את הפליטים היהודים, שבתיהם נפלו קרבן לפלישה.
בין 1945 ל-1946 פרעו הפולנים ביהודים השבים וביהודים המקומיים. מפורסם היה הפוגרום בקייצה, שם הואשמו היהודים בחטיפת ילד נוצרי והרצון להשתמש בדמו להכנת מצות לפסח! קרוב למאה יהודים נרצחו שם, ביום אחד. ההמשך הגיע בשנת 1956 כאשר לשלטון עלה ודיסלב גומולקה. הלה דאג שבמשך שנתיים יועלו לישראל למעלה משלושים וחמש אלף יהודים - תוך ויתור על רכושם, כספיהם ואזרחותם, ולא יוכלו להגר מפולין לשום מדינה אחרת חוץ מישראל. בשנת 1968 ברחו אחרוני אלפי יהודי פולין לאחר שאותו גומולקה ארגן שרשרת של פוגרומים נוספים. הרכוש היהודי כמובן נבזז - גם מאלה שנותרו בגפם בפולין. כל זאת לאחר שבמדינות הקומוניסטיות השכנות אומנם התקיימה אנטישמיות אישית אבל שלטונות רומניה, בולגריה, הונגריה, מזרח גרמניה, יוגוסלביה, אלבניה וכמובן בריה"מ עצרו את האנטישמיות הפיזית, הממלכתית והמקומית.
"מדינת כיבוש" ככיסוי לפשעים גלויים
הניסיון הפולני להתנער מאחריות מהאנטישמיות שלה נאחז בטענה כי "פולין הייתה מדינת כיבוש". אירועי מלחמת העולם השנייה רחוקים מלצייר תמונה של כאלה שבצעו מדיניות אנטישמית רק כתוצאה מהיותם בעלי הברית של הנאצים ואילו מי שלא היה בן ברית של הנאצים הרי שהיה פילושמי. העובדות הן שונות, ולא פעם גם הפוכות. בולגריה הייתה חלק ממדינות הציר הגרמני אך הגנה על יהודייה. ברומניה אומנם לא חסרו פוגרומים אנטישמים אך מנגד היא - כמדינת ציר גרמני, שימשה דווקא פתח להצלה להמוני יהודים ובראשם פליטים יהודים שברחו מסלובקיה, אוקראינה, הונגריה ופולין. איטליה - בעלת הברית המרכזית של הנאצים, הייתה ברוב שנות המלחמה רחוקה מלהיות חלק ממכונת הרצח.
ספרד של הגנרליסימו פרנקו הפרו נאצי הייתה עוד פתח הצלה מהשואה, והפעם ליהודי צרפת וארצות השפלה. אפילו הונגריה, עוד מדינה פרו נאצית - שבני עמה ידועים כאנטישמים, הצליחה רוב שנות המלחמה למנוע את השואה מיהודייה ורק לחץ נאצי, ממש בסוף המלחמה, הוביל את יהודייה למשרפות. מנגד הרי שפולין ה"כבושה", הייתה מתחילת כיבושה ועד סיום מלחמת העולם השנייה, והימים שאח"כ, מטחנה אנטישמית ולא תמיד עם קשר לנאצים דווקא. גם האוקראינים, הליטאים והלטבים היו "תחת כיבוש" אבל הם היו גם אנטישמים לא פחות מהנאצים עצמם.
מכחישי השואה וסייעניהם
אבל מה שמרגיז בכול הפרשה הפולנית היא לא רק העובדה שהפולנים נותרו מכחישי אלא שה"יודנראט" שלהם עדיין עובד. ללא שום בושה משגר ה"רב" מייקל שודריך - "רבה של פולין", מכתב בשמו ובשם ה"קהילה היהודית בפולין", ובו הוא מגנה את עמדתו של השר כץ, ואף את דברי נתניהו, ומכסה על טפחי האנטישמיות הפולנית. שודריך וראשי ה"קהילה היהודית" בפולין מסייעים לשלטון הפולני להשכיח את זכרם של האנטישמים הפולנים ואת חלקה הארור של פולין ברצח יהודים ובשפיכת דמם לפני, בזמן ואחרי השואה המרה. אז כמה פרטים נוספים על האיש שודריך ועל הסובבים אותו. לאחר נפילת הקומוניזם השתנתה ההנהגה הדתית והאזרחית של רוב יהודי ארצות מזרח אירופה ובריה"מ לשעבר, להוציא רומניה והונגריה.
בכול המדינות האחרות הוחלפו ראשי הקהילות היהודיות באזרחים יהודים מהשורה וברבנים אמיתיים לעומת המצב הקודם, שבו שליח הקומוניזם היו ראש היהודים ואילו משת"פים קומוניסטים היו ה"רבנים: שם. במזרח גרמניה, בבריה"מ ובצ'כוסלובקיה אף נשלחו ה"רבנים הראשיים" מימי הקומוניזם לכלא על היותם סוכני הקומוניזם. גם בפולין אירעו הדברים ולפני כשלושים שנה נשלח לשם רב מישראל - יוסקובי'ץ שמו, להתחיל חיים יהודים חדשים ואמיתיים. בנתיים גם ארגוני יהודיים אחרים חדרו למזרח אירופה ולחבר העמים שלאחר הקומוניזם ובכללם עמותת "לאודר", עמותה יהודית לחינוך יהודי חילוני. לפולין נשלח מטעמה אדם בשם מייקל שודריך, שהיה ה"ראביי" הקונסרבטיבי של יהודי יפן. חלפה תקופה קצרה והנה הפולנים תבעו מהרב יוסקובי'ץ - במסגרת הכחשת השואה שלהם, לקבוע במחנה אושווי'ץ גם צלב לצד המגן דוד, שהנציח את חללי השואה היהודים. הרב יוסקובי'ץ סירב ולאחר זמן הוא אולץ להתפטר מתפקידו - כ"רבה של פולין", עזב את פולין.
בנתיים חיפשו לאיש מחליף אך הפולנים פסלו כל מועמד כדי שמי שיהפוך לבן טיפוחם יהפוך לבסוף ל"רב הראשי של פולין". לבסוף שודריך מונה - כמקפצה עתידית, ל"רבה של ורשא", הבירה. זמן לא רב אח"כ הפך שודריך ל"רבה של פולין". מנגד הרי שהחלה השתלטות של נכרים על ראשות הקהילה היהודית בפולין, ובמיוחד כשנכרים רבים גילו כי הממשלה הפולנית עשויה להחזיר את הרכוש הציבורי והפרטי שנלקחו מהיהודים דרך ראשי הקהילה המקומית. מספר כלי תקשורת יהודים ולא יהודים בעולם ערכו תחקירים מה קרה לאחר "החזרת הרכוש היהודי" ל"קהילה היהודית" בפולין וגילו כי הרכוש היהודי הציבורי - שנלקח מקהילות פולין היהודיות, אומנם הוחזר אך זמן מועט לאחר מכן הוא נמכר בחזרה - ובסכומים גדולים, על-ידי פקידי ה"קהילה היהודית" בפולין, שלפתע הרכוש הציבורי הזה הפך לרכושם הפרטי! הייתה זו מכירה סיבובית שבה השתתפו גורמי השלטון הפולני לצד נכרים מחופשים ליהודים, שהפכו ל"ראשי הקהילה היהודית" של פולין (מקרים דומים אירעו ברומניה, סלובקיה וצ'כיה).
שודריך - פקיד לשעבר של עמותת לאודר ו"ראביי" קונסרבטיבי ביפן, גמגם בתגובתו לעיתונות החוקרת וטען כי "זה מקרה עצוב וקורים דברים כאלה". האופוזיציה היהודית וכמה שמאנשי חב"ד האשימו אותו בעצימת עיניים והיותו "בובה" של השלטון הפולני ושל הנוצרים שהשתלטו על ה"קהילה היהודית" האומללה הזו. פרשה אחרת, שבה היה שודריך מעורב, הייתה "פרשת הגיורים" בה "גוירו" לא מעט פולנים בבית הדין שבו היה שותף שודריך עם אבי אור מישראל ועם הרב
חיים דרוקמן, ואילו הדיין הרבני שרמן פסל את ה"גיורים" הללו משום חתימתו של הרב דרוקמן על "גיורים" שבהם היה חתום ורשום אך לא נכח.
בפעם אחרת הספיד שודריך את האפיפיור המת בכנסיה קתולית באיטליה, תוך כדי לחיצת יד ראוותנית לאישה גלוית ידיים ותוך שהוא מכנה את האפיפיור, שהיה מפורסם באנטישמיותו "מורי ורבי". לא מעט נשים טענו כי הוצע להן - על ידו, "גיור" בתנאים משפילים שהנייר הזה לא יכול לפרטם. מעשה הנבלה של שודריך, לעמוד מאחורי השלטון הפולני ולעזור לשלטון הזה להכחיש את מעלליו האנטישמים מאז כינונה המחודש של מדינת פולין, הוא תוצאה של טיפוחו של שודריך לא רק על-ידי השלטון הפולני אלא גם על-ידי "וועידת רבני אירופה", ובראשה הרב פינחס גולדשמיט ממוסקובה. את התמיכה העיקרית שלו מקבל שודריך מכנופיה חרדית בלונדון - המתחזה ל"קנאית" ו"חרדית" אך משתתפת בפועל במסירת קברי ישראל באירופה להריסה תמורת בניית נדל"ן ובתי ציבור נכרים עליהם.
מדובר במשפחת שלזינגר מלונדון, ובראשה אב המשפחה, הרב אליקים שלזינגר. לא לחינם אומצה הקבוצה הזו על-ידי ה"איחוד האירופי" כ"קבוצה יהודית מומחית לענייני הלכה בקברים" כדי שתאשר כל בקשה נכרית לחיטוטי שכבאי בקברי ישראל. שודריך רחוק מלשמש דמות רבנית באמת - בקיום היהדות ובהתנהגותו הדתית, ועל כך יעידו לא מעט תמונות שנפוצו עליו. שנים רבות ניהלו נגדו אנשי חב"ד בוורשא מלחמת חורמה דתית על התנהגותו. אבל בתמיכתו החדשה בעד הכחשת האנטישמיות של פולין האנטישמית הוא הוכיח שגם לאחר 74 שנים שלאחר מלחמת העולם השנייה הרי שעדיין לא נס לחו של המושג "יודנראט" בפולין.
הצעה לכץ
ולשר החוץ החדש - ישראל כ"ץ, הייתי מציע להתערב יותר בכול מסע הלגיטימציה הניתן ל"רבנים" מזרח אירופים, המשמשים שופרות של משטרי "בננות" במסווה של "רבנים" ו"הלכה", שהמושגים הללו הם מהם והלאה.
והפעם - חוויה לימודית, רעש רב, במשמרתה, כומתה אחרת ושערורייה 
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
