כלי חרס

בביבר כלי החרס של ישראל מצויה גם האמרה "השמאל שכח מה זה להיות יהודי". אין הבל גדול מזה. לא שמאל ולא ימין, לא מרכז ולא קצוות, אין בעולם יהודי ששוכח להיות יהודי. דורות אחרי המרה, מכפיה או מבחירה, זוכרים צאצאי הנוטשים ממה ננטשו. אפילו תינוקות שנשבו עוד בטרם יהיה להם זיכרון, אם יש מי שמגלה להם בבחרותם כי הם יוצאי ירך יהודים - נזכרים במה שהם מעולם לא זכרו, ואינם שוכחים מה שלא חוו. הבורחים מפני יהדותם - עולם שלם רודף אותם ואחריהם ומזכיר להם בכל לשון JUDE,JUIF,JUDEO,ZIDLAK, ZIDO,JEW ועוד, ועוד, שהם יהודים. אפילו הם מתים כבר מזכירים להם בחילול מצבות שהם יהודים. אפילו הם עניים מרודים מזכירים להם שהם סוכניו של רוטשילד, אפילו הם מדוכאים, מפליגים בגבורות שליטתם על סיבוב כדור-הארץ.

המילה יהודי היא הברית החתומה בנפשו של כל יהודי ובנפשה של כל יהודייה והנפש עצמה תישכל ומה שכתוב בה לא ייכרת.

אפילו חלפו מאות שנים, אפילו איים רחוקים, מעצמות עתירות, היסטוריה דוהרת אל כל אמונה ואל כל אלוה - הזיק בוער במסתרים, כנר במרתפים אסורים, ופתאום באה רוח ומלהיבה אותו ושוב - יהודי שלא שכח שהוא יהודי מבעיר בקרבו מדורה עתיקה.

אדם שומר על יהדותו, בלבבו - כלבבו, כמו על גורלו שהוא לעולם יציר כפיו, ואפילו במצוק, ואפילו הוא אומר לליבו די לי, אני הולך - הוא נשאר יהודי גם בפרישתו, והוא גא שהוא אינו יכול לשכוח שהוא יהודי, אפילו שבע יכחיש, הוא עצמו לא מאמין למה שהוא מכחיש.

המלבושים מכסים על עריה. אבל לא עוטפים חדרי לב. מלבושי נוכרים, מלבושי רחוקים, מלבושי ותיקים, מלבושי צבעוניים, מלבושי שחורים, מלבושי חלוצים, מלבושי פרחונים, מלבושי עד עקב, מלבושי מכסים, מלבושי חושפים, כל המלבושים בכל צבעי הקשת ובכל הגזרות שבעולם עוטפים אבל לא משנים את היהודי או את היהודייה העטופים מלבר ותוכם נשאר כשהיה כשבאו יהודים לעולם.

כל היהודים שווים ואף יהודי איננו זהה ליהודי חברו. זה כוחם של השווים שהם שונים. שונים ושווים. שונים בגובה. שונים בעומק. שונים ברוח. שונים בחומר. שונים בכמיהות. שונים בוuידויים. ושווים בברית הכרותה בנפשם ונאמנותם לברית הזאת חזקה אף יותר משהם יודעים. איך לא יכבדו אלה את אלה, על שונותם, על גיוונם, על פולמוס שלהם שאינו נח, על מחלוקות שאינן חדלות להפרות את יצירתיותם, על כשל שהם כושלים עם עצמם ועם זולתם בקוצר רוח ובעברת סרק קשה. והקשה מכולן, בפנים, היא ללחוש, ועל הלוחש לומר אחריו בקול, כי יש יהודים ששכחו להיות יהודים. חרס הנשבר.