השבוע, ב-25 מרץ, נחלה ישראל את אחד מהישגיה האסטרטגים-מדיניים הגדולים ביותר בתולדותיה: הצהרה נשיאותית מיוחדת של נשיא ארה"ב על הכרה בריבונות ישראל על רמת הגולן. הצהרה מסוג זה נתן בזמנו הנשיא לינקולן כאשר הכריז על ביטול העבדות. אין טעם להתייחס לשלל דברי ההבל שבקעו אצלנו מכמה כלי תקשורת ופוליטיקאים שניסו בכל כוח הטיפשות להמעיט בערך ההישג הזה, לגמדו ולהפליג בהשלכות השליליות כביכול. השיא: הטיעון כי אסד מרוויח מזה, מכיוון שעכשיו ירחמו עליו וישכחו לו שרצח חצי מיליון מבני עמו. על זה נאמר: "אל טען כסיל כאיוולתו".
אכן מדובר בנייר בלבד, וספק אם מדינות נוספות ילכו בעקבות ארה"ב (כמו, להבדיל בנושא השגרירות בירושלים), אך זהו נייר שמשמעויותיו מפליגות:
ראשית, הוא יוצק טונות של בטון מזוין לישיבה שלנו ברמת הגולן, ולחוק סיפוח הגולן שהעביר
מנחם בגין בכנסת ישראל ב-1981, חרף התנגדות עזה של ארה"ב בראשות הנשיא רייגן. עכשיו התור שלנו לנצל את הלגיטימיות שהעניק הנשיא טראמפ על-מנת להכפיל את אוכלוסיית הגולן, לבנות בה עיר חדשה, להפכה ליעד לאומי עליון לפיתוח ובניה. זאת, לדעתי, צריכה להיות המשימה בעדיפות של כל
ממשלה שתקום לאחר הבחירות.
שנית, ארה"ב זרקה לפח האשפה את הסיסמה ארוכת השנים "שלום תמורת שטחים", שבגינה כל ראשי הממשלה שלנו מאז רבין (למעט אריק שרון) היו מוכנים לוותר על רמת הגולן. ההיסטוריה מלאה באירוניה: הנימוק האחרון לוויתור בזמן אולמרט היה שסוריה תתנתק מאירן ותצטרף למשפחת המערב. הפרס: ישיבה על הכנרת! ועכשיו, הריבונות שלנו בגולן מוכרת על-ידי מעצמת העל היחידה בעולם, כחלק מהמאבק להוצאת אירן מסוריה. זהו מאבק שלנו, כמו מאבק של ארה"ב. שיאו של המאבק יגיע בחודש מאי כאשר ארה"ב תטיל סנקציות מלאות על ייצוא הנפט האירני.
שלישית, ישראל היא לא רק נכס אסטרטגי של ארה"ב. היא, למעשה, זרוע אסטרטגית וטקטית של ארה"ב! היא הזרוע האמריקנית בחלקו המערבי של המזרח התיכון. הייחוד שלנו הוא בכך שבכל בעלת ברית של ארה"ב מצויים חיילים אמריקנים. אצלנו אין חיילים אמריקנים!
רביעית, ארה"ב של טראמפ מודיעה לכל העולם כי היא נשארת גורם משפיע במזרח התיכון והיא אינה נוטשת את ידידיה. להפך, היא גומלת להם. כאשר טראמפ הודיע לפני כמה חודשים כי ארה"ב תוציא את חייליה מסוריה (בסך-הכל 2,500 איש במזרח סוריה), "הפרשנים" של חלק מהתקשורת שלנו יצאו בהכרזות היסטריות כי "ארה"ב תוקעת סכין בגבה של ישראל". קש וגבבה.
טראמפ נותן כמובן מתנה נהדרת לנתניהו לפני הבחירות. אך זוהי מתנה למדינת ישראל, קודם כל ומעל לכל, והיא תהיה של כל ממשלה בישראל. היא לא תוצר של רגע, של גחמה, אלא תולדה של משהו רחב יריעה בהקשרים האסטרטגים הגדולים. כוונתי להתפוררות העולם הערבי מאז 2011, ובמרכז התפוררות המדינה הסורית ומשטר האימים שלה; התהליך שהחל מזה כשנה על עיצוב הגבולות של סוריה ודמותה העתידית; החתירה האירנית להגמוניה בסוריה ודרכה בכל הסהר הפורה ומולה תקיעת היתד הצבאית הרוסית בסוריה; המדיניות החכמה שנקטה ישראל כאשר נמנעה מלהתערב במלחמה הפנימית הסורית וידעה כיצד לא להפוך לאויב של הרוסים; ואולי מעל הכול: ארה"ב חדלה להיות תלויה בנפט הערבי, ולכן חדלה להיות סחיטה ולשלם לעולם הערבי שהתפורר ב"מטבע ישראלי". נהפוך הוא: היא יכולה לתת לישראל הרבה מתנות!
רק, לכאורה, לפי שעה
