אות קלון

אחריי לתורה

אין ספק ש'איחוד סיעות הימין' היא מן המפלגות הבודדות המוּנעות על-ידי להט אידיאולוגי, האופייני לדור המייסדים הלאומיים, ואשר מהווה מצרך נדיר במחוזותינו הפרלמנטריים.

עם זאת, חבל מאוד שאותו להט אידיאולוגי אינו מופנה בראש ובראשונה - תחת הסיסמה: אחריי לתורה" (הגירסה המודרנית לקריאה הקלאסית "מי לה' אלי") - לסחוף אנשים אל רעיון התורה והרמת דגל מצוותיה, במיוחד מצוות השבת.

הגיעה השעה שבאותה התלהבות שהדתיים-לאומיים נאבקים למען שלימות הארץ, ונגד עקירת יישובים, הם ייאבקו ויפגינו בכיכרות למען השבת - הברית בין הקב"ה לעם ישראל. שהרי, כפי שמצביעים חז"ל "ארץ ישראל בלי תורה היא כגוף בלי נשמה". בדרך זו, על-פי המסורת, היינו מזרזים את בוא הגאולה.

התהפך בקברו

כזכור, עדינה בר שלום היא חלוצת הקמת המכללות החרדיות, לאחר שאביה מרן הרב עובדיה יוסף נתן לה את ברכת הדרך. אז איך זה שמצע המפלגה שהקימה 'אחי ישראלי', על-פי אמנת גביזון, מבוסס על תחבורה ציבורית ופתיחת חנויות בשבת, כמו גם נישואים אזרחיים?

עם כל הכבוד, האם היא חשבה מה אביה מרן, שנלחם בציפרניו, למען החזרת עטרה ליושנה והשבת מסורת ישראל לציבור, היה אומר על כך? או שמא לאחר פטירתו של אביה הותרה הרצועה והיא החליטה לקבל פטור ממרותו? האם אין הרב מתהפך בקברו נוכח חילול השם הפומבי הזה של ביתו בבת עינו?

מפלגת ש"ס שיסד מרן הייתה כידוע ה'בייבי' שלו. ולפחות ההיסטוריה הקצרה של המפלגה מוכיחה, שכל הפורשים ממנה, בניסיון להקים מפלגה עצמאית, נכשלו בדרכם הפוליטית. גם אם רצונה העז להשתלב בפוליטיקה, גרמה לפרישתה ממפלגת האם, שאינה משלבת נשים, הרי מכאן ועד המצע החילוני המובהק הדרך רחוקה.

טוב שמפלגתה לא עברה את אחוז החסימה, ובכך נמנע חילול השם, חילול היהדות וחילול זיכרו של אביה היקר. ובא לציון גואל.

הפגועים

באשר לפגועי נפש ראוי להבחין בין שלוש רמות, אשר לרוב הציבור מבלבל ביניהם:

חולי נפש, חולי נפש המסוכנים לחברה (המאושפזים בדרך כלל במחלקות סגורות), ובעלי הפרעות אישיוּת בלבד שאינם חולים.

המטופלים בעמותות נפשיות הם לרוב אנשים ששוחררו מבתי חולים פסיכיאטריים, או בעלי הפרעות, המסוגלים לתפקד בקהילה ואף לתרום לה. בניגוד לתדמית הרווחת בציבור הם אנשים שקטים, חמים ובלתי מזיקים לחברה. ביניהם ישנם אמנים ויוצרים.

כאנשים ממושמעים, יסודיים ומסודרים הם יעילים בעבודה, ולכן שילובם התעסוקתי מועיל למעסיקים ולסביבה, לא פחות מאשר לעצמם. חבל אפוא שבגלל דעות קדומות נרתעים מקליטתם בדיור וּבתעסוקה.