קשב

קשה לדרוש קשב לדברים שאני מבקש לומר אחרי מסע בחירות שהשתלט מעצם טיבעו על כל כוח הקשב של הציבור. אפילו מנקים מן הרעש מחריש הדעת והלב את המהלומות היצריות בהם הולמות סיעות מתמודדות אלה באלה, נותרת העובדה החותכת כי יש ממד גורלי בהאצלת השלטון על נבחרים שיזכו באמון הבוחר. סדר היום המדיני, הביטחוני, הכלכלי, החברתי בכלל, תלוי תלות גדולה עד למאוד במי ממונה לקבוע אותו, על מי במאצילים עליו אחריות לשאול את השאלות המדינה הגדולות שמדינה צריכה לשאול ועל המענה שהוא צריך להן על-פי סולם עדיפויות ששלביו נבנים מכוח אמונותיו או השקפת עולמו, או נטיות ליבו או מחויבויותיו לאלה בציבור הרואים בו את נציגיו. אחרי בחירות, יש רואים בזוכים במלוכה את מגשימי מאווייהם וחוגגים עם ניצחונם חגיגות של עתיד אליו הם חותרים, את מלאכי גורלם. ויש המתכנסים לתוך עלבון ההפסד כאילו תמו מעתה כל חלומותיהם ונשברו על סעיפי צוקים של מציאות המבטיחה אך גורל מר ועתיד קודר ומקדיר, קדרות גורלית אף היא.

לאלה גם אלה, אני מבקש לומר, בלי אשלייה שיש בהם היום את כוח הקשב לשמוע דברים שאני אומר, כי גורלה של מדינה איננו נקבע אך ורק על-ידי בית המחוקקים, או הממשלה המקבלת את אמון נציגי הציבור. לגורל אין קדנציות. הוא לא נמדד על-פי חתכים של שנות שלטון ימין או שמאל, שמרני או ליברלי, לאומני או ליברטני או פרוגרסיבי או פונדמנטליסטי. יש למדינה נשימה ארוכה. לבד מפוליטיקה יש בה פעילות אינטנסיבית בתרבות, במחקר, במדע, בהתמודדות על הגדרת האורות והצללים במערכות ערכיות, יש בה משא-ומתן מתמיד בין מוסדות השלטון לבין היצירה האינדיבידואלית כפי שזו מעצבת את עולמו של הכלל. החלוקה הפוליטית אינה חזון הכל, אם כי מעצם היותה כוחנית בהגדרה, היא כופה עלמה כפייה השוקלת עד למאוד על האזרח, אבל כל אזרח ממריא לפי שיעור כוח כנפיו שלו גם מעלה משדה הגרביטציה של השלטון, ונושק ברוחות המביאות באורח מתמיד לשינויים המביאים היסטוריונים להגדיר את העבר על-פי הרוח ששלטה על תקופה ועיצבה אותה יותר מאשר על שליטים שהיו ועלו וירדו ולא היו אלא גם הם יצור כפיו של הרוח המניעה אדם, המניעה מדינה, המניעה עם.

צריך לומר את הדברים האלה במדינה בת שבעים שנה, ששרדה, אם מותר לומר זאת בלי להתכוון אלא למטפורה, שלטון בעל גונים שונים קוטבית, ואף על-פי שדימתה לחשוב שבחירות שבחרה, כבר עשרים ואחת פעמים היו גורליות, כל אחת גורל טוטלי בשעתו, לא עצרה לטוב ולמוטב להפיק מתוכה כוחות מעצבים לא פחות אם לא יותר מאשר הכוחות הפוליטיים שהכשירו החלטות פוליטית או מדיניות או כלכליות ברצף ימי קיומה. מי שזכה באמון הציבור אינו צריך לשכוח כי גם גורלו נתון בידי הציבור, ועליותיו היום יכולות להיחשב כצניחה מר, ומי שכשל בקבלת אמון הציבור אל לא לשקוע בדרגות שונות של ייאוש כי אחר הכל, אפשר כי אל אשר צנח מוטל סולם ממנו עולים מעלה מעלה.

חברה דמוקרטית בנויה על תשתיות רבות, הפוליטית נחשבת ליצוקה ביותר, אבל היא גם הסדוקה ביותר וכל המביט גם אחור גם קדימה רואה כי אומה מתעצבת מנביאיה שקולם הולך ונשמע דרך הדורות רב יתר מאשר על-ידי מלכיה, הרשומים בספרי דברי הימים.

אין בזה שום צל של אמירה כי הכרעה בבחירות היא עמידה בצומת בעל חשיבות קיומית רבת משקל, כי יש ובצומת נופלות הכרעות היכולות להיות דרמטיות בחייה של מדינה או של אומה. בחירות הן דבר רציני עד למאוד. אבל אם יש בנו גם קשב לשמוע את הד צעדיה של ההיסטוריה המתרגשת על עם, צריכים לשמוע את הקולות שעוות נעלי הבית, לא רק קול מגפי הכוח השלטוני, גם את את הקולות של השיר, של טעמי הנקרא, של מיתרי הניגון, של מפסלת האמנים בשיש, של המדפיס בבית הדפוס, של המקלדת, של מתג האור הנדלק בחצות על שולחנן של חוקרים וסופרים.