הציבור הישראלי עייף מהפוליטיקה, העם רוצה שקט. נמאס מהמלחמות נמאס מהמריבות, העם רוצה להתעסק בעצמו. נמאס מהשחיתויות, הריח של הריקבון מרקיע שחקים ולמרות זאת העם מקבל זאת ובוחר שקט ומנוחה, העם רוצה להגיע למנוחה ולנחלה - הלוואי.
הרצון הזה כמובן הוא רצון של כל אחד מאיתנו, אנחנו רוצים להתעסק בעצמנו ועייפנו מהפוליטיקה מהמלחמות, מהפלשתינים. אבל עם העייפות הזאת יש לעמוד על המשמר ולנסות לפחות לגרום לכך שהדור הבא ייהנה מהפירות שאנו זורעים היום. אין ברירה, אנו לא יכולים להרשות לעצמנו עדיין את המנוחה והנחלה, יש לנו עוד לא מעט שנים לכך.
אני מציע שניקח אויר ונמשיך במשימות החשובות, ולכן כאשר אנו באים להשפיע על עתידנו באמצעות הבחירות הקרובות יש לחשוב על הטווח הארוך- על ילדינו. יש לחשוב בצורה אסטרטגית ולא טקטית, במחשבה ארוכת טווח ולא קצרת מועד, במחשבה כוללת ומקיפה ובניתוח עמוק ולא בשליפות מהמותן.
אני לא אגיד לכם במי לבחור, אבל כשמסתכלים על העובדות רואים שאין הרבה ברירות: יש שלושה עיקריות ואחת עדיפה, למרות מגרעותיה, והיא לא קדימה.
נשים את ההינתקות על המאזניים ונבחן את תוצאותיה. אין ספק שיש להינתקות פנים חיוביות, הרי אין לנו מה לחפש בעזה בתוך המון ערבי (בגדה זה שונה לגמרי), אך האם ההינתקות, באופן שבו נעשתה, תועיל לעם היהודי היושב בארץ ישראל בטווח הארוך?
הדעות חלוקות. תארו לכם את איציק, ילד חזק וחסון, ואת עמית, ילד קטן וחכם, כל יום שאיציק מגיע לבית הספר עמית מקניט אותו וזורק עליו מחקים, איציק מתאפק מתאפק עד שהוא מכניס לעמית כמה זפטות וכך עוברים הימים, עמית מקניט ואיציק מרביץ, ושום דבר לא עוזר לאיציק עד שהוא מחליט לשנות גישה, איציק מגיע לבית ספר ונותן מתנות לעמית, עמית ראה כי טוב ומבקש מאיציק עוד ועוד מתנות ולא ימשיך בשלו, לאיציק נמאס והוא מחליט לעבור לבית ספר אחר, ושם הוא פוגש את בן דודו של עמית שאכזרי הרבה יותר.
איציק כמובן משול למדינת ישראל במעשה תוכנית ההינתקות, אם אנחנו חושבים שסיימנו ועכשיו אנו יכולים לנוח, אז אנחנו טועים טעות מרה.
תארו לכם שבד בבד עם ביצוע ההינתקות היינו מבצעים הינתקות גם של מספר קטן של ישובים ערביים בגדה, ומעבירים אותם מעבר לגדר המתוכננת. תארו לכם איזו תועלת עצומה היינו משיגים. העולם היה מקבל זאת בסופו של דבר, השמאל היה מעדיף את זה מאשר לא כלום, והימין היה מתפשר על תוכנית שכזאת, והנה ביססנו תבנית לפתרון בגדה. אם מדובר בפיתרון חד-צדדי וכפוי, אזי ניתן לכפות אותו גם על תושבי השטחים יהודים כערבים.
אם ההינתקות היתה מבוססת על חשיבה אסטרגטגית, היינו היום במצב הרבה יותר טוב. אבל התוכנית התבצעה ממניעים ומשיקולים כאלו ואחרים, וצריך לחיות עם תוצאותיה ולהמשיך הלאה. ובפעם הבאה, כשיהיו כאלו תוכניות משמעותיות שמשנות את חיינו לאורך טווח, רצוי שניתן את הקול שלנו לאנשים שחושבים, וחושבים לטווח הארוך ולא מחפשים הנאות ותשואות רגעיות.
מבין הפתרונות המוצעים, אני ממליץ על הפתרון והמתווה של הליכוד: "קיר הברזל".
