אמש הגיע לחופשה, גנרל זוטר, סג"מ בגולני בן משפחה. מיד בפתח שיחתנו הטיח דברים קשים בנאום הקולחין של יו"ר מפלגתי ושר הביטחון המיועד. הבנתי מיד כי לו היה מדובר בח"כ זוטר אולי היה אפשר להתאפק, אם כי, גם אז, זה היה קשה.
אולם מאחר שמדובר ביו"ר מפלגת העבודה, העתיד לכהן כשר הביטחון של מדינת ישראל ולמעשה של העם היהודי, אסור להעביר את העניין לסדר היום. קשה להתאפק נוכח נאומו המתלהם של יו"ר העבודה עמיר פרץ, נאום הגנרלים והאדמירלים הנלעג ומעורר שאט הנפש שאותו נשא, מי שמכנה עצמו כגנרל חברתי והמתעתד לכהן כשר הביטחון שלנו.
נאום אומלל שנשא יום אחד בלבד לפני יום הזכרון שבו אנו מתייחדים עם אחינו, חברינו ובני משפחותינו. נאום משתלח וטיפשי שהופנה כלפי אותם מפקדים ולוחמים שנתנו ימים כלילות מיום גיוסם ועד שטיפסו לראש פירמידת הפיקוד כשהם מובילים מאות ואלפי לוחמים בשדה המערכה, לוחמים שחלקם, 22,123 במספר, לא חזרו חיים מהמשימה ועוד עשרות אלפים שילמו בפציעה קשה בגופם (הכותב שירת כלוחם ביחידה שנשאה בנטל משימות מיוחד אותה הקים האלוף במיל מתן וילנאי כמפקד אוגדה נערץ במהלך מלחמת לבנון).
הגורם המניע את הכותב איננו חשבון פוליטי אלא תרעומת וזעקה נוכח קו אדום נוסף שנחצה בגסות בשיח הציבורי שפוגע באותו דבק המחבר אותנו. האם לרגע שקל האיש המיועד למשרה כה רמה ומרכזית בחיינו כאן, מה עושים דבריו לנפשם של אותם לוחמים וקצינים, בעבר ובהווה, בכל הדרגים, אלו העומדים על המשמר ומקריבים הכל ומטפסים בשרשרת הפיקוד, האחריות וההקרבה מדי יום.
האם חשב כיצד משפיעים דבריו על אותם גנרלים, זוטרים יותר ובכירים, היום או מחר, בשל הנסיבות או צרכי הזמן. האם חשב לרגע כיצד יובנו וכיצד ישפיעו על אותם אלו שעם כניסתו ללשכת שר הביטחון, אמורים לסור למרותו, למרותו של אדם שמעיד על עצמו כי לא הפנים את גודל האחריות הלאומית שיישא על כתפיו בכהונתו כשר הביטחון של מדינת ישראל והעם היהודי לדורותיו.
האם שקל לרגע אם ראוי זה להיות הנאום הראשון והצעד הראשון שיעשה ערב קבלת האחריות והפיקוד על לוחמי מערכות ישראל ומפקדיה. אני רוצה להאמין שעמיר פרץ לא חשב ולא הבין דבר, לפני ותוך כדי שנשא דבריו, ולא, מה זה מעיד עליו?!
ברור כי כל שהניע אותו זה לנצח ולמחוץ את אלו שהעזו להתנגד לו. כל שעניין אותו זה לפגוע בכל דרך באלו שהובילו את ההתנגדות הפוליטית במאבק עסקני פוליטי במרכז מפלגת העבודה. לרגע לא חשב כי גם לצדו באותו מעמד התייצב, מקימה של סיירת שקד, גנרל בעל עבר צבאי מפואר, תא"ל במיל בנימין (פואד) בן-אליעזר, שעתה ברור מעבר לכל ספק שלולא תמיכתו היה עמיר פרץ, בראש עסקניו, מתרסק.
לרגע לא חשב פרץ בפריזמה רחבה יותר על ההשלכות המידיות והעתידיות של דבריו ובכלל זה על ההשפעה שתהיה לדבריו על המוטיבציה של אותם לוחמים וקצינים שמתוכם ייצמחו הגנרלים והאדמירלים של מחר לשרת ולהקריב קורבן. לרגע לא חשב כיצד צילקו דבריו אותנו ששירתנו לצידם ותחת פיקודם וראינו אותם מובילים ומשענת של ביטחון, תמיכה, אומץ, שיקול דעת ו... בשדה הקרב.
ויותר מכך מקומם היה ההסבר שנתן כאשר אמר כי התבדח. האם כך מתבדחים, זה חוש הומור, האם זה נושא ראוי בעיתוי שנעשה לבדיחה מתלהמת? האם זה נושא שראוי שאדם המיועד לתפקיד שר הביטחון ינהג בו בבדיחות הדעת? האם זה הטון בו מתבדחים? ומדוע אזרחי המדינה אינם צוחקים מהבדיחה? האם מישהו רואה את דוד בן-גוריון, את לוי אשכול, את מנחם בגין,את שמעון פרס, את יצחק שמיר, את יצחק רבין מתבדחים כך?!
ומילה לכלי התקשורת שיזמו ושסייעו,לעיתים בצדק ולעיתים שלא בצדק, לשחיטת פרות קדושות רבות בחיינו. מה הסלחנות הרבה הזו שאתם נוהגים בהתרחשות כה קשה מעין זו? עמכם הסליחה חברי, אבל פשוט אסור ולא ניתן לעבור לסדר היום הכואב, כך סתם, ולהתעלם ממעשה ואמירה כה אומללים, דווקא בשל העובדה כי באו מאדם שעתיד לשאת בתפקיד כה מרכזי ושעוצמת והיקף הנזק שדבריו גורמים הם עצומים ובלתי ניתנים לאומדן.
ולסיום אני פונה אליך, אדוני שר הביטחון, בשמי ובשם רבים אחרים, וקורא לך לפעול במעשה ובדיבור לתיקון הנזקים שגרמת בדברי ההבל שנכללו בנאום הגנרלים והאדמירלים.
