לאחרונה נדרש המחוקק לדון בסוגיית זכאותו של בעל השליטה בחברת מעטים כהגדרתה בסעיף 32(9) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] לקבלת דמי ביטוח מאת המל"ל בעת פירוק ולפיכך תוקן סעיף 6ב' בפרק ח' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה - 1995, (הפרק הדן בזכויות עובדים בפירוק ופשיטת רגל לקבלת דמי ביטוח מאת המל"ל), במסגרת סעיף 58 לחוק תוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית החדשה לשנת הכספים 2003 ו- 2004), תשס"ג-2003, (להלן:"החוק להבראת כלכלת ישראל"), אשר פורסם בס"ח תשס"ג 1892 ולפיו נקבע כי לא ישולמו דמי ביטוח מאת המל"ל לבעלי שליטה בחברות מעטים אשר ניתן כנגדן צו פירוק ו/או הוגשה כנגדן בקשת פירוק לאחר ה- 1.1.04.
במקרה אחד, הגיש בעל השליטה בחברה המתפרקת דרישה לקבל פיצויי פיטורין וזכויות נוספות כעובד מן המניין. לאור העובדה כי צו פירוק החברה ניתן ע"י ביהמ"ש המחוזי בחיפה בתיק פש"ר 731/04 ביום 14.3.05, החליט הנאמן לדחות את תביעת החוב של בעל השליטה וע"כ הוגש ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה בתיק פש"ר 430/06 (הקמן זאב נ' סלטי שדה בע"מ ואח', ניתן ביום 11.6.06 - העורך).
בערעורו טען התובע כי דינה של החלטת הנאמן בדבר דחיית תביעת החוב להתבטל וזאת בין היתר לאור העובדה כי התיקון הנ"ל בחוק הביטוח הלאומי אינו עומד בפיסקת ההגבלה וכן לאור העובדה כי התיקון בחוק 'צופה פני עתיד' ולפיכך כל חוב אשר נוצר טרם מועד מתן צו הפירוק ו/או הגשת בקשת הפירוק דינו כדין חוב אשר התגבש טרם ה- 1.1.04 וזאת מבלי להתייחס למועד שבו ניתן צו הפירוק.
בדיון אשר נערך בביהמ"ש המחוזי בחיפה בפני כבוד נשיאת ביהמ"ש, השופטת הגב' בילהה גילאור, טען הנאמן, בשיתוף עם ב"כ המל"ל, עו"ד רחל בן רחמים סובול, כי התיקון בחוק הביטוח הלאומי בוצע במסגרת החוק להבראת כלכלת ישראל מתוך שיקולים כלכליים אשר מטרתם הבראת מצבה הכלכלי של קופת המדינה הגם שהעדר זכאותו של התובע הינה ברורה וחד-משמעית וזאת לאור העובדה כי צו פירוק החברה ניתן זמן רב לאחר כניסתו לתוקף של סעיף 6ב' הנ"ל ואף זמן רב לאחר הגשת בקשת פירוק החברה.
אשר על כן, טען הנאמן כי לאור העובדה שצו פירוק החברה ניתן ביום 14.3.05 וכן לאור העובדה כי תחולתו של סעיף 6ב' השולל את זכאותם של בעלי שליטה בחברות מעטים הינה החל מיום 1.1.04, דין תביעת החוב של המערער להידחות וזאת לאור העובדה כי ברי שתביעתו התגבשה רק ביום מתן צו פירוק החברה קרי ביום 14.3.05 ולא במועד מוקדם יותר שכן עפ"י הוראות חוק הביטוח הלאומי והוראות פרק ח' בפרט, הזכאות לקבלת דמי ביטוח בפירוק תאגיד מתגבשת רק ביום מתן צו הפירוק - הוא יום הפיטורין מהחברה.
לפיכך, לאור העובדה כי סעיף 6ב' הנ"ל השולל את זכאותם של בעלי השליטה בחברות מעטים לקבלת דמי ביטוח מאת המל"ל בעת פירוק תאגיד, נכנס לתוקפו ביום 1.1.04 וכן לאור העובדה כי צו פירוק החברה ניתן ע"י ביהמ"ש המחוזי בחיפה בתיק פש"ר 731/04 ביום 14.3.05, מכאן ברי כי תביעת החוב נשוא כתב הערעור דנן נכנסת בגדר התיקון המדובר ודינה להידחות וכך עפ"י דבריה של כבוד השופטת, הגב' בילהה גילאור:
"בתשובת הנאמן לערעור העלה אחד לאחד את הטעמים לדחיית הערעור בהדגישו כי אין לערעור על מה שיסמוך, נימוקיו אינם רלוונטיים ומקורם בפרשנות שגוייה, מוטעה ומרחיקת לכת של הוראות החוק, ובמיוחד הוראת סעיף 6ב' לחוק, לפיו לא תשולם גימלה בעת פירוק ע"י המוסד לביטוח לאומי לבעל שליטה בחברת מעטים.
החוק תוקן ביום 1/6/03 במסגרת החוק להבראת משק ישראל, ועל-פי הוראות התחולה, הוחל תיקון החוק על בעלי שליטה בחברת מעטים שניתן לגביה צו פירוק החל מיום 1/1/04.
בתגובת המל"ל נאמר שניתנו 6 חודשים מיום הפרסום ועד התחולה על-מנת ליתן לתובעים פוטנציאליים להערך בהתאם לחוק.
בעל התפקיד מדגיש בתגובתו כי פסק-הדין שניתן על-פי פשרה בביה"ד האיזורי לעבודה הושג בין המערער "לבין עצמו" בחוסר תום לב, תוך ניסיון בוטה להיטיב את מצבו ואת תנאי פיטוריו מהחברה. בהיותו בעל מניות יחיד בחברה, המנכ"ל שלה ומנהלה, ניסח למעשה הסכם פשרה עם עצמו. אותה עת החברה כבר לא היתה פעילה וברור שהמהלכים בביה"ד האיזורי לעבודה נעשו לצורכי תביעתו מאת המוסד לביטוח לאומי.
עוד נאמר כי אף אם לא היתה נשללת זכאותו של המערער לפי החוק היה מקום לדחיית תביעתו כי פסק-הדין בפשרה נעשה בניגוד לטובתה של החברה. ההסכם מעביר לידיו סכומי כסף רבים, בניגוד לטובת החברה ובניגוד לאינטרסים של שאר הנושים, כדי לעשות לביתו ולהעניק לעצמו. אין להתעלם מכך כי גם אם היה עובד שכיר של החברה, שימש גם כבעל המניות היחיד והמנכ"ל שלה וזכויותיו שם לא אוזכרו על ידו.
אין מחלוקת שהמערער היה בעל השליטה בחברת מעטים. משכך, המערער אינו זכאי לגימלה לפי הוראת סעיף 6ב' לחוק שבמועד מתן צו הפירוק כבר חלה הוראת החוק השוללת את זכאותו...
אני דוחה את טענות המערער לגבי המועד הקובע לגיבוש זכותו, וכאילו זו התגבשה ביום 12/9/02, בו נתקבל בביה"ד האיזורי לעבודה פסה"ד הקובע את זכויותיו.
המועד הקובע, גם על דרך הפרשנות המקלה, הוא לכל המוקדם המועד שבו הוגשה בקשת הפירוק 9/12/04, כ-11 חודשים לאחר שנכנס סעיף 6ב' לתוקף, וביום 14/3/05 מועד מתן צו הפירוק, היה הסעיף בתוקף במשך 15 חודשים ואם נוסיף לכך 6 חודשים, מועד בו פורסם החוק להבראת כלכלת ישראל, חלפו 21 חודשים, שלא לדבר על המועדים הנדרשים לספירה, אם נתייחס לתביעת החוב של המערער שהוגשה למשרדי הכנ"ר ב- 26/7/05.
הטענה כי המערער או עובדים אחרים היו חדלי ממון לצורך הגשת הבקשה לפירוק מעלה תמיהות, שכן המערער, שהעלה טיעונים משפטיים בכתב בערעור (כי לדבריו יש לו השכלה משפטית), לא נמנה אפילו עם המבקשים של הפירוק, וכנראה שבחר שלא ליטול חלק עם העובדים האחרים בחברה את ההשתתפות הכספית שנדרשה להגשת הבקשה לפירוק. בפסק-הדין שניתן על-פי הסכם הפשרה שנעשה בין המערער לחברה (בשני כובעיו) טרח לבקש פטור מאגרה, והדברים מופיעים על גבי הפסק, שם נמחקו המילים "החזר אגרה" והפכו ל"פטור מאגרה" בגלל הפשרה.
אין צורך שאכביר מילים גבי מטרות החוק והתנאים שפורטו בו, כפי שטרח ויגע בעל התפקיד שטיעוניו סדורים, מלומדים ומפורטים. בקצרה יאמר כי המוסד לביטוח לאומי פועל על-פי הוראות החוק, ותשלום הגימלה כפוף לכך שהמבוטח מילא אחר כל התנאים הקבועים בחוק לשם קביעה אם הוא זכאי לגימלה, אם לאו.
המערער אינו זכאי לגימלה כי אינו עונה על תנאי הסף הקבוע בחוק.
הערעור נדחה."
לפיכך, כאמור לעיל ולמרות העובדה כי המערער אף תקף בערעורו את חוקיותו של התיקון הנ"ל בחוק ועמידתו בפיסקת ההגבלה, נדחה ערעורו של התובע, בעל השליטה הנ"ל וזאת לאחר שקיבל בית המשפט המחוזי את עמדת הנאמן ואת עמדת המל"ל להעדר זכאותו של הנ"ל לתשלום דמי ביטוח מאת המל"ל בפירוק.
רצ"ב קישור לפסה"ד המלא מאתר בתי המשפט ולכתבי הטענות אשר פורסמו באתר נבו:
[קישור] [קישור] 
