חברות, פרטיות וציבוריות כאחת, אינן מחויבות לתרום לחברה. במדינה מתוקנת הממשלה היא זו שצריכה לממן פעילויות שונות, ולא להסתמך על נדיבות ליבן של חברות, כדי שאלה ישמשו לה כרשת ביטחון חברתית, כתוצאה מבריחתה ממתן שירותי חברה ורווחה, חינוך, בריאות ותרבות. ואם החברות הללו תורמות, הן אינן צריכות להתחבא מאחורי תרומתן ולהתבייש בה.
לאחרונה נשמעת שוב ושוב הטענה כי אותן חברות המבקשות לחבק את תושבי הצפון עושות זאת רק לשם הפקת רווח פרסומי ותדמיתי ולא לשם התרומה. ומה רע בכך? כלום כמה חברות היו תורמות באמת, לשם שמיים, כמתן בסתר? מספרן לא היה עולה על עשרות בודדות ורשת הביטחון החברתית שהן נותנות למדינה הייתה כה דלה, שאותם נתרמים היו נאלצים להתדפק ביתר שאת לפתחה של הממשלה וארגוני המגזר השלישי, שידם ממילא אינה משגת מלענות על צרכיהם.
במרוצת השנים, עם ריבוי הצרכים, הוקמו בארץ כמה ארגונים, כמו "מתן- הכוח שלך לתת" ומעל"ה (מעורבות עסקים למען הקהילה), שמעודדות חברות לתרום למען הזולת, גם במחיר של פרסום אישי. חברה התורמת עשרות מאווררים ליושבי המקלטים וחדרי הביטחון בצפון, כדי שאלה לא ישבו בחום הלוהט, אינה צריכה להתבייש בתרומתה, להצניע אותה ולעשות זאת בהיחבא. בנק, התורם ציוד להפעלת הילדים השוהים במקלטים אינו שונה מהחברה למתנ"סים, הפועלת שלא למטרות רווח, המסייעת אף היא בהפעלת חוגים לילדי הצפון.
הימים שתרומה היא לשם תרומה, כמתן בסתר, אינם רלוונטיים כיום. תמיד היו ותמיד יהיו חברות ואנשים פרטיים, הנותנים תרומה בתנאי ששמם לא יפורסם. אולם אין כל פסול בחברות התורמות ואגב כך רצות לספר על כך בתקשורת, כדי להאדיר את שמן ולשפר את תדמיתן. להיפך, הן רק מעודדות חברות נוספות ללכת בעקיבותן, מעודדות תחרות. קינאת חברות רק יכולה להרבות תרומות.
בעידן של שוק חופשי יש לעודד תחרות גם בתרומות. אם חברת הלוויין YES החליטה לפתוח את כל הערוצים שלה בחינם לטובת תושבי הצפון, למה שחברת הכבלים HOT לא תעשה זאת? למה מי שמחובר ללווין אמור להפסיד מהתרומה של הכבלים ולהיפך?
יאמרו הציניקנים כי הרווח של החברה התורמת גדול מהתרומה בפועל, שכן היא תורמת בכך בראש ובראשונה לתדמיתה, זוכה בפרסום חינם ועוד מזדכה על כך במס. אז מה? ילכו כל החברות בעקבותיה ויתרמו אף הן, וכך נהפך לחברה שוויונית יותר. אם חברה כלשהי רוצה להיבנות על הגב שלי ואגב כך להקל, ולו במשהו, על סבלם ומצוקתם, הזמנית או הקבועה, של ציבור כזה או אחר, בבקשה. הגב שלי מספיק רחב כדי שכמה שיותר חברות יעבירו אחוז מסוים מרווחיהן, במקום לחשבון הבנק שלהן וכמתן בונוסים לעובדים, כתרומה לקהילה, כבונוס לחברה, לאלה שהתרומה הזאת יכולה לשפר ולו במעט את איכות חייהם.
ציבור הצרכנים הוא לא עד כדי כך טיפש שירכוש נקניקיות מחברה מסוימת רק בגלל שהיא תורמת לרווחת החיילים, או יתחבר לחברת חיוג בינלאומית רק בגלל שפתחה את קווי הטלפון שלה לחיוג חינם לתושבי הצפון, בעת לחימה.
מדינה שקוראת לאזרחיה לרדת למקלטים, כדי להגן על עצמם, ואינה מסוגלת לדאוג לצרכיהם המינימלים שם, אין לה ברירה אלא להיסמך על חברות שונות, הנרתמות לעזרה בתרומה חומרית או כספית. די לה לצדקנות הזאת. ימי המתן בסתר והתרומה לשם התרומה עברו, חלפו, מן העולם. ואם בתרומה הזאת יש משום רווח לצד התורם, בל נשכח את הרווח הגדול של הצד הנתרם.
