זו מלחמה קשה. שונה מקודמותיה. ושואלים אותנו מה הם יעדי המלחמה הזאת? ישראל אינה נלחמת כיוון שיש לה יעדים בלבנון. היא נלחמת כיוון שהיא הותקפה. ועל כן, יעד המלחמה הוא להדוף את ההתקפה ולמגר את מי שרצה לפגוע בנו.
גם במלחמה זו אין תחליף לניצחון. אבל ניצחון נגד מחבלים שונה מניצחון נגד צבא סדיר. ניצחון נגד חיזבאללה ייחשב בתהליך פיחות כוחו לפגוע. כאשר ילמד שהערכתו, שבעזרת 12,000 טילים, הוא ישבור את רוחה של ישראל וישתק את כוחה הצבאי - הייתה טעות אסטרטגית. כשילמד שמצבור הטילים היווה איום יותר גדול, מאשר השימוש בהם. משהופעלו הטילים, התברר לחיזבאללה, כמו לעולם כולו, שישראל יותר מאוחדת, יותר נחושה, ומסוגלת להשיב מלחמה שערה יותר מתמיד. הוא ילמד שכוחו של צה"ל לא נשבר, והוא התעשר ביכולת להכות גם בארגון טרור שיש לו טילים.
החיזבאללה התגלה במלחמה הזו במערומיו. התברר לכל, שאינו משרת שום מטרה לבנונית. שהוא אינו מביא כל תועלת ללבנון, שאין צורך בו.
הרי אדמת לבנון פונתה על-ידי ישראל בלעדיו ואין צורך לשחרר עצורים לבנונים שבידי ישראל, כי אין כאלה, זולת אחדים בודדים.
החיזבאללה התגלה כגוף לבנוני הפועל נגד לבנון. הוא שם ללעג את ממשלת לבנון. הוא ביזה את הצבא הלבנוני, ועשה אותו לחדל אישים. הוא זעזע את יציבות לבנון והוא הורס את מישקה. הוא משרת מדינה זרה כי הוא ממומן, מאומן ומחומש על-ידי אירן. הוא נתון למרותה שנועדה להשליט הגמוניה אירנית במקום אחדות ערבית. לארגון כזה אין אח ודוגמא בהיסטוריה. האייטולות של אירן ומשרתיהם בחיזבאללה רוצים לפגוע בישראל, אפילו להרוס אותה. לשווא.
החיזבאללה גונה על-ידי רוב מדינות העולם וגם, לראשונה, על-ידי מדינות ערביות. הוא מביש את הדת שבשמה הוא דוגל, בהפכו אותה מאמונה לאיבה, הנושאת רצח ושואפת נקם, ומבזה את כבוד האדם.
מוסרית, החיזבאללה כבר הפסיד. הוא גם יפסיד צבאית. גם אם זה קשה, צה"ל ימנע מחיזבאללה להתפרס מחדש לאורך גבולה.
ישראל לא תשלם עבור חטיפות. ולא תאפשר אסטרטגיה של חטיפות. ניצחון יכלול מענה לטילים ולערכם, לאלה שבמחסנים ולאלה שבקני השיגור. רצוי שיהיה פיקוח בינלאומי על טילים המצויים בידיים טרוריסטיות. ישראל הוכיחה את מגבלתם. היא תפעל גם למניעתם.
במלחמה צריך לנצח
הרצון לפרוס כוח בינלאומי בלבנון, מהווה גם הוא מפלה לחיזבאללה. אומנם לא די בהקמתו של כוח כזה, חשוב לקבוע את ייעודו. רק אם כוח כזה יוכל למנוע מחיזבאללה חזרה לגבול, ולמנוע ממנו מלחזור ולהצטייד בטילים מכוונים לאזרחים. תהיה בכך תרומה לכיבוי האש וסיוע לכיבוד ההסכמים שנחתמו.
אין עוד מדינה כישראל: במשך ששת עשורי קיומה, היא הותקפה חמש פעמים על-ידי צבאות שהיו עשירים ממנה בנשק, ומשופעים ממנה בכוח אדם. ואף על-פי כן, תוקפיה הובסו על ידה. מעולם לא פנינו לעם אחר או לצבא זר כדי לבקשם להגן עלינו. עשינו זאת בעצמנו, וגם במלחמות ארוכות כמלחמת העצמאות, וכמלחמת יום הכיפורים, עמדנו ויצאנו כשידנו על העליונה.
גם הפעם נגן בעצמנו על עצמנו. גם הפעם נבנה כושר הרתעה מותאם לנסיבות החדשות.
במלחמה צריך לנצח, וצריך לסיים אותה במו"מ. אנו מוכנים למו"מ עם ממשלת לבנון החוקית, כשתשתחרר משלטון החיזבאללה. ועם רשות פלשתינית כשתשתחרר מאימת האלימות של החמאס.
אין אנו מזלזלים בהתארגנויות בינלאומיות, וכיבדנו עד תום את החלטות האו"ם בנושא הלבנוני. אנו מעריכים מאוד את עמדתן של שמונה המדינות החשובות המאורגנות ב- G8 שבעולמנו, שזה לראשונה נקטו עמדה ברורה, והתייצבו לימין ישראל.
אירן מתפרעת
כדי שתמיכתם תהיה אפקטיבית, לא רק הצהרתית, עליהם לפעול מול קוורטט הטרור - אירן, סוריה, חמאס, חיזבאללה - ישראל תוסיף לעמוד נגד החמאס ומול החיזבאללה, בנחישות גם בהיותה לבד. אבל הקהילה הבינלאומית חייבת להתמודד עם אירן ועם סוריה, המהוות סכנה לעולם כולו. הם צריכים להעמיד את אירן במקומה הנכון. כי אירן משתוללת, כי אין מי שיעצור אותה. היא לא השיבה לתביעה שהופנתה אליה להפסיק את העשרת האורניום, והיא חרשת לתביעה שתפסיק להוות מרכז לטרור עולמי. אירן מתפרעת לא בגלל חוזקה, אלא בגלל חולשת העולם העומד נגדה. עמדה בינלאומית מאוחדת וקואליציה בינלאומית אפקטיבית, תחזיר את אירן לשפיות, אפילו ללא מלחמה. עמדה כזו תציל את העולם מהקומבינציה הנוראה של הנהגה פנאטית, נשק גרעיני וטרור שלוח רסן.
סוריה - דו פרצופית
וזה נכון גם כלפי סוריה, המנהלת מדיניות דו פרצופית. היא מארחת ארגוני טרור, ומספקת טילים וכסף לחיזבאללה ולחמאס. והיא מעמידה פנים כאילו היא נגד טרור. גם סוריה, אינה בנויה על כוח שאין לה אלא על סלחנות עולמית, שנקווה שהיא בת חלוף. ריסון רביעיית הטרור הוא המבחן לכושר הבינלאומי לטפל בסכנה בטרם תפרוץ כאש גדולה, שקשה יהיה לכבותה.
החמאס יורה קאסמים, וגם הוא מביא הרס לעזה. הוא המונע את הקמתה של המדינה הפלשתינית לצידה של מדינת ישראל. הוא המונע שחרור אסירים פלשתינים, כפי שהציע ראש ממשלת ישראל לראש הרשות הפלשתינית. חטיפת החייל הישראלי על אדמת ישראל היא זו שדוחה שחרור אסירים. החמאס יוכיח כי אי אפשר להשיג בכוח את אשר ניתן היה להשיג ברצון טוב.
על אויבינו לדעת שפתרון הסכסוך לא יעשה באמצעות טילים. ואין ישראל צמאת כוח. היא מזמינה את כל הצדדים לשולחן המו"מ, כדי להגיע לפתרון בר קיימא.
מאוכזב, אבל לא מיואש
כאדם שוחר שלום, אני מאוכזב עמוקות מההתפרצות הנוספת של הטרור הפלשתיני והלבנוני. אני מאוכזב, אבל לא מיואש.
לא התייאשנו משלום עם מצרים, אף על-פי שהיו מלחמות עד שהגענו לשלום. לא התייאשנו משלום עם ירדן, למרות שהשתתפה במלחמות נגדנו. והשגנו שלום. משהשגנו אותו, הענקנו לאנשים צעירים, ולא צעירים, בכל הארצות הללו הזדמנות להישאר בחיים, לנשום לרווחה.
חברי הכנסת -
אינני בא להבטיח חיים קלים. באתי לבטא את אמונתי הנלהבת בחיים צודקים. באתי לומר כי ננצח מפני שאנו צודקים. צודקים וגם חזקים.
באתי לומר שגם אם תיארך הדרך, היא תוביל אותנו ליעדנו הרצוי. ולומר שכגודל הקושי, יהיה גם גודל ההישג. באתי לומר שאין לנו רק יעד אחד. יש לנו שלושה יעדים מקבילים שנפעל למענם בעת ובעונה אחת: להכות באויב כשצריך, לנהל מו"מ לשלום כשאפשר, לבנות שלום כלכלי לאורך הגבול המזרחי של ישראל כשניתן. נשאר מפורדים פוליטית אבל נבנה 400 ק"מ של שלום כלכלי מים סוף ועד נהר הירמוך, משותף לישראל, לירדן ולפלשתינים.
אזרחי לבנון, פרקו את החיזבאללה
ברשותך, גברתי יושבת הראש,
ברשותכם, חברי הכנסת,
אחרוג הפעם מסדרים מקובלים בבית הזה, ואפנה אל רחוקים מאיתנו, אזרחי לבנון ואזרחיותיה.
אזרחי לבנון,
כבר שנות דור שחייכם אינם חיים, שאתם מדממים בגלל טרור. עשרות מטרים ומאות קילומטרים מפרידים בייננו, אך אין במרחק הזה כדי להסתיר מעינינו את המראות הקשים בלבנון, את טפכם ונשותיכם הבורחים בימים אלה בדרכים מאובקות אל הבלתי נודע. אתם שרואים את בתיכם נחרבים פעם אחר פעם מול עיניכם הכלות, וחשים את הסבל ואת הדמעות, את הרעב ואת החידלון הנגרם למעשה על-ידי ארגון מרושע השוכן בתוככם. המרחק שבינינו לביניכם אינו אוטם אוזנינו לשמוע את זעקות השבר, את רעש מנועי המכוניות עמוסות הפליטים. וצר לנו לראות שוב שוב ושוב איך הופכת ארצכם הירוקה לכתמי שריפה שחורים, לעיי חרבות. ללא צורך. ללא הצדקה.
אותם קילומטרים שמפרידים בין עכו לבין צור, בין נהריה לבין צידון, בין חיפה לבין ביירות, המרחק הזה, לא הפך אותנו, הישראלים, לקהי חושים, או לאויבי לבנון. אנו יודעים היטב שמלחמה זורעת הרס בארצכם היפה, וליבנו נחמץ - אבל אין לנו ברירה: זה אנחנו או חיזבאללה. גם לכם אין ברירה: או אתם או החיזבאללה. מבחינתנו, זו מלחמה לחיים ולשלום. אזרחי לבנון, עד הרגע הזה אינכם משאירים לנו שום אפשרות אחרת, זולת המלחמה. אנחנו יודעים היטב שרבים מכם אולי רוב מכריע ביניכם, אינם רוצים בנוכחותם ובפעילותם של אנשי הטרור מהחיזבאללה וארגוני המוות האחרים. אבל יש גם שפותחים דלתות בתיהם לאחסנת טילים. ויש שמאפשרים להם לירות עלינו, לפגוע בנו ולהרוג בנו. אלה נושאים באחריות הכבדה למצב.
החיזבאללה הוא לגיון זרים בארצכם. הוא לא נשמע לממשלתכם והוא לא מציית לצבאכם. אין לו שום מטרה לבנונית. יצאנו מארצכם ולא ניסינו לחטוף איש מארצכם. המלחמה היום היא טרגדיה לבנונית בגלל אמביציה אירנית.
אמירתכם שאינכם יכולים, אין זה נכון: הוכחתם שאתם יכולתם לסלק את הסורים מארצכם. אתם גם יכולים לפרק הנשק מארגון הטרור הממרר את חייכם.
אזרחי לבנון,
זו יכולה להיות שעתכם הגדולה. לרשותכם צבא של 80 אלף חיילים - היכן הם? שלחו אותו להשתחרר מהטירוף של הארגון הפנאטי. לא לנו להתערב בפוליטיקה של ארצכם, אלא אם כן היא פוגעת בנו. ומהרגע שתחדל המלחמה תמצאו בנו מה שאנחנו: רודפי שלום, מבקשי שלום, תקווה לזיתי ישראל ולארזי הלבנון, לצמוח באין מפריע.
אין בין מדינת ישראל לבין לבנון שום מחלוקת. ואם יש בינינו עניין לבירור, הרי בישיבה אחת ליד שולחן דיונים אחד נוכל לפתור הכול. ארצכם תחזור אז להיות מה שהייתה תמיד: אבן - חן בכתר המזרח התיכון. אזרחי לבנון: אל תחמיצו את השעה. אבל דעו לכם: ככל שישראל תותקף מארצכם - נגן על ארצנו עד אשר נפסיק את שפיכות הדמים. אנחנו לא נהסס, אנחנו לא ניסוג, אנחנו לא נפסיק. וגם לא נפסיק לדבר אל הגיון דעתכם. מר פואד סניורה השמיע דברי טעם, מדוע שלא יבקש פגישה עם ראש ממשלת ישראל כדי להביא שלום מכובד לשני העמים.
מלחמה כפויה
חברי הכנסת,
גם בשעה זו מטפסים חיילי צה"ל בהרי דרום לבנון וגבעותיה ועיניהם תרות אחר מחבלי החיזבאללה, לגלות את מחבואיהם ולהביא עליהם את קיצם. גם ברגעים אלה טסים טייסי חיל האוויר בשמי ביירות, צור וצידון כדי לאתר מחבואי מחבלים היורקים מוות על צפון מדינת ישראל. גם בשעה זו פועלים חיילי צה"ל כדי לפגוע בארגוני המחבלים ובשולחי המתאבדים ברצועת עזה. גם ברגעים אלה חושף השב"כ בכישרון את החבוי והמסוכן. מהדוכן הזה, מהבית הזה, שלוחה מכולנו ברכה ללוחמי צה"ל ומשטרת ישראל להצלחה במשימותיהם ולשובם הביתה בשלום.
חברי הכנסת,
במלחמה שנכפתה עלינו לפני 13 ימים נפלו לנו מפקדים וחיילים. הבית הזה, בשעה זו, מאוחד בהבעת תנחומים למשפחות הנופלים ובאיחולי החלמה לפצועים. הבית הזה חייב גם הבטחה לשלוש משפחות החטופים - גלעד שליט, אלדד רגב ואהוד גולדווסר, לא ננוח ולא נשקוט עד שנראה בשובם בשלום לבתיהם. ישראל כיום היא חזית אחת. ישראל היא משפחה אחת.
חברי הכנסת,
לחימתם של לוחמי צה"ל מכל החילות ובכל הגזרות היא מובן מאליו בנוף חיינו במדינת ישראל. זו משימתם. לא כן עמידתם המופלאה של למעלה ממיליון תושבי מדינת ישראל, אנשי הצפון ואנשי הדרום. לוחמים אלה אינם לובשים מדים ואינם מחזיקים באמצעי לחימה, אך עמידתם אינה פחות משמעותית לנו מזו של טייסי חיל האוויר ולוחמי חיל הים וחיילי הרגלים שמסתערים על מחילות החיזבאללה. בחזית של האזרחים אין יורים אך שומעים את צווחת הטילים ושאון סירנות האמבולנסים ומכבי האש והמשטרה ואנשי כוחות העורף- ואת הדממה לפני קול הנפץ של הטיל. תעצומות הנפש של האזרחים, והפעם של לוחמי הצפון הללו, הסבלנות שלהם, השקט שלהם, השפתיים החשוקות ותפילת השלום בעיניים - היא המסד לכוחנו, היא אמצעי הלחימה הטוב ביותר. אנשי הצפון ואנשי הדרום בזכותכם, יותר מתמיד, זו גאווה להיות ישראלי.
במלחמה נגד האזרחים בצפון נהרגו עד היום 17 אזרחים ואזרחיות שוחרי שלווה ושלום. נפצעו 372 אזרחים. עד לשעה זו נורו לעבר מדינת ישראל למעלה מ -2000 טילים רקטות ופצ"מרים.
בשם ממשלת ישראל בשם מדינת ישראל כולה, אנו מושיטים היום יד אחים למשפחות השכולות מקרב האזרחים ואתכם נבקש מרפא לפצועים.
ובהזדמנות זו: נאמר תודה מעומק לב לאנשי מגן דוד אדום, לאלפי השוטרות והשוטרים, למכבי האש, לאנשי הממשלה והרשויות המקומיות, למתנדבים הרבים ולאנשי כוחות העורף על תרומתם לכוח העמידה של מדינת ישראל.
ואסיים בפסוקים מספר חבקוק: לשכנינו בלבנון נאמר "שבעת קלון מכבוד. ---כי חמס לבנון יכסך---מדמי אדם וחמס ארץ---כי פסלו יוצרו מסכה, ומורה שקר.
ולעצמנו נאמר:
עַל-מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹדָה, וְאֶתְיַצְּבָה עַל-מָצוֹר; וַאֲצַפֶּה, לִרְאוֹת מַה-יְדַבֶּר-בִּי, וּמָה אָשִׁיב, עַל-תּוֹכַחְתִּי. וַיַּעֲנֵנִי יְהוָה, וַיֹּאמֶר, כְּתֹב חָזוֹן, וּבָאֵר עַל-הַלֻּחוֹת--לְמַעַן יָרוּץ, קוֹרֵא בוֹ. כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד, וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב; אִם-יִתְמַהְמָהּ, חַכֵּה-לוֹ--כִּי-בֹא יָבֹא, לֹא יְאַחֵר. הִנֵּה עֻפְּלָה, לֹא-יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ; וְצַדִּיק, בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה.
