נשיא מדינת ישראל הוא כבר לא "רק" ברווז צולע. הוא - אם להמשיך לשאול את הדימוי הברווזי - ברווז מרוט. ברווז שחוט.
בימים האחרונים הולך הריח הנודף מהמשכן הסגור והמאובטח ומבאיש. מצטברת מסה קריטית בדעת הקהל. אין עוד ספק: גם אם לא יורשע - עצם ההיתכנות, בסבירות גבוהה מאוד, שנשיא מדינת ישראל, אשר עדיין עומדת לו חזקת החפות, יועמד לדין מחייבת את השעייתו מתפקידו.
טוב ונכון יעשה כבוד הנשיא אם יואיל ליזום את עזיבתו את התפקיד, אם בנימוק ובכיסוי של "נבצרות זמנית מתמשכת" ואם בהודאה מפורשת שבעטיין של הנסיבות שנוצרו, הוא מפנה את מקומו, עד שימוצה ההליך המשפטי. עד שייפסק הדין, קל וחומר - אם וכאשר - הוא ייגזר.
הישארותו של הנשיא בתפקידו היא ביזוי המוסד והתפקיד - הרמה שבמשרות, אשר המכהן בה מכונה, כידוע, "האזרח מספר אחת", ראש וראשון בין שווים.
עזיבתו את המשכן לאלתר מתחייבת דווקא משום סמליותו המובהקת של התפקיד ה"לא ביצועי"; דווקא משום שעיני רבים, בארץ ובעולם, נשואות אליו - היום יותר מתמיד; דווקא משום שאם כבוד הנשיא מכבד לא רק את עצמו אלא גם אותנו, האזרחים, הוא חייב אם לא לו - לנו את אי-המשך מילוי תפקידו כנשיא בעת הזאת.
אני מבקש לקוות ולהאמין, כי חלק הארי של ההאשמות המביכות במהותן והחמורות בתוכנן שבהן הוא מואשם יתבררו כבלתי נכונות. שתיחסך מאתנו ההיווכחות לדעת שהנשיא שלנו הוא לא עבריין מין, כביכול.
אם תתפוגג מראית העין של נשיא הגון, תרבותי, עממי - אחד העם, אחד העמך - אדם חביב ששום דבר אנושי אינו זר לו, ויתברר, למרבה הזוועה, כי האיש תם-המראה, החייכן, אדם חם ואמפתי, הוא עבריין פלילי, חלילה וחס, ייהרס לא רק משכן הנשיא - ייחרב הבית השלישי כולו, על יושביו.
אני לא יודע אם קימתו והודעתו על עזיבתו בטרם משפט את הכס הרם והיוקרתי שעליו הוא מוסיף לשבת - אף כי אש לוחשת באחוריו - תועיל. אני לא יודע אם היא תשכך מעט את הזעם הקדוש של הציבור, התובע את ראשו, המורט את נוצותיו, השוחט-בודק אותו וחלקו אף שותה כבר את דמו השותת.
אבל אם יקום כיום כבוד הנשיא, מר משה קצב, ויודיע שהוא חש את הלוך הרוחות ומפרש את 'רצון העם'; שהוא רואה את הקולות ושומעם; שהוא, המייצג העם ואל דמותי הייצוגית, הרמה והרשמית, נשואות עיני כל מי שזקוק לסמל, לדוגמה, למופת, מואיל ומתכבד לפנות - ולו רק עד יעבור זעם - את המשכן שבו הוא שוכן בשנים האחרונות - אם זאת יעשה עכשיו הנשיא, תהיה לו עדנה קצרה, גם אם לא רווח והצלה.
תהיה זו שעת הכושר האולי-אחרונה שלו בטרם יתבזה. יהי זה אקורד סיום עגום, רקוויאמי, של קריירה ציבורית מרשימה, מזהירה, תקדימית. לא עוד. כבר לא. אולי לעולם לא.
רק הוא יוכל לקבוע אם הוא יירד מהבמה על רגליו, עדיין זקוף וגאה או אם הוא ייזרק ממנה בבושת פנים, מושפל.
זה לא מגיע לו. זה לא מגיע לנו. אנא ממך, כבוד הנשיא, קום מכיסא הכבוד שלך, מהכס הקדוש שלנו, ושוב לביתך, לקריית מלאכי. הנח לערכאות המשפטיות להוציא אותך - הלוואי - חף ונקי.
עכשיו, פלח לפני התפוח, טיפה לפני הדבש , אנחנו כבר יודעים: יש תולעת בתפוח. ריח ותחושה של משהו רקוב. ובכל זאת - שתהיה לך שנה טובה ומתוקה, אדוני. שנה שיהיו אשר יהיו תוצאות החקירה ואולי גם של המשפט הבלתי-נמנע, כנראה, הצדק, שאתה דגלת בו מאז ומעודך ורוממותו היתה בפיך כמעט בכל הופעה ציבורית שלך ייצא בה לאור ויוציא אותך צח וזך. שנה טובה ומבורכת, לך ולכל בית ישראל.
השארת אחריך ידיים מלאות במורשת קרב ואהבה למולדת, עם הטוב והפחות טוב שבה 
