במוסף של מעריב בסוף השבוע הופיע מאמר מדהים. הוא מדהים לפחות אותי (ויש להניח עוד רבים כמוני) שכבר לא משרת בצבא מספר שנים.
במאמר מופיע "מילון מושגים צבאיים" מודרניים. מפורטים במילון המושגים המשמשים היום את צה"ל ומהווים יסוד לתפישות העולם של המפקדים בו, לאופן בו הם מעבירים את הגיגיהם והוראותיהם לפקודיהם, ולדעתי בעיקר לאופן שבו הם מעוניינים להופיע בתקשורת. המאמר הוא ההסבר לכל מה שקרה במלחמת לבנון השניה.
לפני כמה וכמה שנים התלונן אחד האלופים בצה"ל שבמצב הנוכחי כל טעות של חייל (הוא התכוון בעיקר לחיילים המאיישים את המחסומים בשטחי איו"ש ועזה) עלולה להפוך למלחמה. למושג הזה קרו "הרב"ט האסטרטגי".
ואני (שאז עדיין שירתתי בצבא והרשיתי לעצמי גם להתבטא) שאלתי במכתב את אותו אלוף מה הוא, במסגרת תפקידו ואחריותו בשטח, עושה כדי להתמודד עם המצב הזה.
זו היתה שאלה רטורית, כמובן, לא קיבלתי עליה תשובה אלא רק קראתי בתקשורת את התבטאויות ההמשך של אותו אלוף ושל קצינים ובעלי תפקידים אחרים שראו בתקשורת את ה"סביבה הטבעית" שלהם להתבטאויות כאלו ואף אחד מהם לא העלה בדעתו שבעצם התפקיד שלו הוא להתמודד עם המצב הזה ולטפל בו כראוי.
מפקדים בכירים בצבא המודרני שלנו שכחו, כנראה, כבר מזמן, שהתפקיד העיקרי שלהם הוא לתרגם את מה שהמדינאים רוצים שיקרה לשפת הרובאים, להניע את החיילים ה"פשוטים" ללכת, להסתער, לירות ברובה ולנסוע בטנק כדי ליישם את התוכנית המערכתית.
השימוש במושגים המפוצצים והמעורפלים הנובעים ממוחותיהם הקודחים של גל הירש ודומיו, של פרופסור שמעון נווה ותלמידיו, הצטייר אולי יפה במאמרי העיתונות שגמרו עליהם את ההלל ולדעתי אף תרמו לקידומם בצבא, אבל לא יותר מזה.
האנשים האלו איבדו את הפרופורציות ושכחו את מה שהחכם הסיני העתיק האולטימטיבי לימד אותנו: עיקרון הפשטות. ובלשון קצת יותר מורכבת: מפקד טוב הוא לא זה היודע למצוא נוסחאות סמנטיות להגיגים אסטרטגיים. מפקד טוב הוא זה היודע למצות מחייליו את המיטב כדי להשיג את המטרה של היחידה שלו.
החייל לומד במהלך חייו הצבאיים לירות ברובה, ללכת הרבה, לסחוב משאות, להפעיל מערכות של טנק או תותח או כלי לחימה אחרים. את הפילוסופיה הוא משאיר לאזרחות.
את היכולות המקצועיות הללו הנלמדות בצבא צריך החייל להפעיל כדי להשיג את המשימות שהוא מקבל ממפקדו. המפקד צריך לתרגם את "מטרת הדרג הפוקד" למשימות שהחייל יבצע אותן, כאמור, באמצעות יכולותיו. מה יותר פשוט מזה?
אני למדתי בצבא את עקרונות התכנון, את נוהלי כתיבת הפקודה, ה"יכשמ"ש" המפורסם: ידיעות, כוונה, שיטה, מנהלה, שליטה. זה עזר לי בכל תפקידי בצבא ובתרגום נכון לפעילות אזרחית זה עוזר גם כאן. למה היה צריך להמציא שיטות ונוהלים חדשים כשהשיטה הישנה היתה טובה? לאלוהי הקצינים ה"חכמים" וה"מערכתיים" פתרונים.
באקדמיה לומדים ורוכשים המון ידע. רובו ככולו של הידע הזה נובע מניסיונם וממחקריהם של אנשים אחרים. לא כל כך לומדים באקדמיה ליישם את הידע הזה בחיים. את זה לומדים בהתנסות עצמית. מי שלא התנסה בעצמו, רצוי מאד שלא ימציא נוהלים חדשים לפני שהוא מכיר את הישנים.
וכאן החיבור בין החכמה האקדמית לחכמת החיים: היכולת לבנות (או לרכוש באמצעות למידה ו/או חיקוי) כלי ניהול ישימים ומעשיים, ליישם נוהלי ביצוע פשוטים ואפקטיביים, להטמיע שגרת פעולה המתאימה ליכולות המקצועיות מצד אחד ומביאה את התוצאות הרצויות מצד שני, ללמוד מהפעילות הקיימת ולהפיק לקחים ומסקנות כדי להשתפר באופן מתמיד, ליישם שוב ושוב את הידע הנלמד ולהטמיעו בפעילות ובביצועי היום יום של אלו שתפקידם להוציא את המשימות מהכוח אל הפועל (חיילים בצבא, עובדים בחברה), היכולת לזכור שתפקידי הלוגיסטיקה והאחזקה הם תפקידי מפתח ולא תפקידי שוליים ובלעדיהם שום פעילות לא תצלח - זוהי היכולת האמיתית הנדרשת ממנהלים, ממפקדים, ממנהיגים.
