כדי להילחם בתופעות שילטוניות שליליות, ושחיתות בכללן, יש ליצור הבחנה בין סוגי התופעות, ולקדם דרכי פעולה מותאמות לכל אחת. שימוש במושג שחיתות לתאור כל מעשה שלילי, רק בגלל הקונוטציה השלילית הפופוליסטית שלו, דווקא מרחיק את העשייה הממוקדת בשחיתות ע"פ הגדרתה.
הרחבת השימוש במושג שחיתות רק מרחיקה את יכולת המאבק, ומשרה אוירת יאוש וחוסר אונים בציבור. כל אחד מאיתנו, כצרכן התקשורת צריך להיות יותר סלקטיבי. מעתה, בשומענו תאור תחת כותרת שחיתות, נבחן אותו ע"פ ההגדרה, אם התקיימו שני התנאים, הראשון שנעשה שימוש לרעה במשרה ציבורית, והשני שבתמורה ניתנה טובת הנאה מוחשית, או לפחות נוצרה ציפיה לכך.
דוגמה לשימוש שגוי במושג שחיתות. ב- 11 לנובמבר התפרסמה ב- Nfc הכתבה "
קשרי השוחד בין אולמרט ולפיד". הכתבה מגדירה את מינויו של טומי לפיד ליו"ר יד ושם כמעשה שחיתות. נבחן אם התקיימו שני התנאים ע"פ הגדרת השחיתות. ראש הממשלה ביצע את המינוי, על כך אין חולקים, אך האם המינוי הוא שימוש לרעה? נבחן זאת ע"פ התנאי השני. הכתבה מציגה את ביקורתם של טומי ויאיר לפיד על מבקר המדינה כמתן טובת הנאה לאולמרט. כאן הלך העיתונאי יואב יצחק רחוק מאוד מאוד. הכללת התבטאויות במסגרת המושג 'מתן טובת הנאה' הינה הכללה גורפת שבעצם מבצעת סתימת פיות. אם מונית לתפקיד הרי שאסור לך לומר מילה טובה בכל נושא שהוא על הממנה, וחמור מזאת, אסור לך לבקר את מבקריו, ובכך הרי נחסמת לכאורה הזכות להתבטא על נושאים שבסדר היום הציבורי, אתה - שמונית, ומשפחתך. קל מאד למשוך כיוון זה לאבסורד מוחלט, וכל אחד רק צריך להפעיל קצת את דימיונו.
מותר לבקר את מינויו של טומי לפיד לתפקיד יו"ר יד ושם, כל אחד ונימוקיו עמו. מותר לבקר את ראש הממשלה על מינוי זה אם חושבים שטומי לפיד אינו מתאים, או שתהליך המינוי היה פגום. מותר גם לצאת למאבק תקשורתי בנושא.
מה שאסור זה להשתמש במושג שחיתות רק כדי לתת לכל הנושא גוון שחור, ולמשוך תשומת לב. זה אסור כי זה פוגם במאבק בשחיתות אמיתית, שם בעל התפקיד הציבורי מקבל טובות הנאה מוחשיות בצורת תמיכה פוליטית במרכז המפלגה או תרומות למערכת בחירות, וכדומה.
בשפה העברית יש די מילים לתאור מעשים שליליים, וחבל שהשיח הציבורי מצטמצם למילה אחת.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
