על-מנת להעביר באינטרנט שידורים באיכות המתחרה בשידורי טלוויזיה "רגילים", דרוש מחשב המשדר ווידאו "חי" בטכנולוגיה מסוימת, ותוכנת לקוח (או אפילו ממיר או XBOX) התומכת בפורמט השידור (WMV, DivX , RM). אך הדבר אינו פשוט. השרת צריך לדאוג שהמידע יגיע לכל מי שרוצה לצפות. ניתן לעשות זאת בגזרת Multicasting - שליחת המידע בבת אחת לכמה לקוחות קצה. הדבר דומה לשידור רדיו או לווין: זורקים את השידור לאוויר פעם אחת, מי שתופס וקולט נהנה!
כיום, למרות תשתיות האינטרנט מתקדמות, מרביתן (כולל נתבים, מודמי DSL וכבלים) לא תומכות בצורת העברת המידע הזו, ולמעשה ברוב המקרים נוצר קשר ישיר בין כל לקוח קצה לבין השרת. דמיינו את המצב שלכל אחד מאיתנו היה קו כבלים בין כל טלוויזיה בביתנו לבין כל אחד מהערוצים בהם היינו רוצים לצפות.
הסיבה לכך היא ששירות תשתיות האינטרנט אינו IP Enabled. כלומר, הן תשתיות חומרה "טיפשות" שלא יודעות לפרש האם המידע הנשלח הוא Multicast, ולכן הן תומכות רק ב Unicast. מכיוון שהשרת המשדר יכול להיות מרוחק, ובדרך עובר מספר נתבים וחומרות, ומכיוון ששיטת השידור הינה UDP, אשר אינה ערה לטעויות בהעברת המידע, חלק מן המידע הולך לאיבוד בדרך. זו הסיבה העיקרית לאיכות הבעייתית לפרקים של שידור באינטרנט. כמובן שאין מה לדבר על HDTV עדיין בטכנולוגיה זו.
אז מה עושים?
כדי להתגבר על הבעיה ניתן לשפר את התקשורת היוצאת (Upload) בשרת המשדר או להשתמש ברשתות הפצה כדוגמת Akamai ו-VDO-X כדי "לקרב" את הווידיאו ללקוח.
שיטה חדשה שבה נעשה שימוש בשנתיים האחרונות היא הPeer-to-Peer TV, כאשר הרעיון הבסיסי דומה ל-BitTorrent: כל לקוח מוריד מידע מלקוח אחר (הלקוחות הראשונים מורידים מידע מהשרת) ובכך יוצרים למעשה רשת שיתופית לטובת צפייה בטלוויזיה, ללא צורך בשינויים בתשתית האינטרנט או שדרוג תקשורת השרת. למעשה, כל לקוח הופך לנתב ווירטואלי. טכנולוגיה זו ידועה זה מכבר ופותחה רבות באקדמיה.
לטכנולוגיה זו מספר חסרונות בולטים כגון: מה קורה אם לקוח א' לוקח מידע מלקוחות ב' וג', ולקוח ג' מכבה את המחשב לפתע? מאין ייקח א' את המידע החסר? כדי להתגבר על בעיה זו משתמשים רבים בתוכנות ה-P2PTV ב-DHT(כלומר ה-Distributed Hash Table), כמו רבות מתוכנות שיתוף הקבצים, כדי למצוא מידע חסר. כמו כן, רשתות P2PTV מגבות את עצמן ע"י כך שכל לקוח מוריד את אותו מידע מכמה מקומות בו-זמנית. בגלל התמיכה ב-DHT והורדה בו-זמנית מכמה מקורות, גדל נפח התקשורת בכ-40%.
מה צופן העתיד?
ככל שמשתכללות רשתות ה-P2P בהן משתמשים כדי להגביר שידורי ווידאו, כך קטן אחוז גדילת נפח התקשורת מעל נפח התקשורת המקורי. ניתן לעשות זאת ע"י שיטות שונות של קידוד מידע המותאם יותר להעברת מידע ב-P2P, ושיטות אחזור מידע שאינן מתקדמות. ניסויים בטכנולוגיות כאלו (אשר עדיין אינן זמינות לציבור, לצערנו) מובילות למצב בו אפילו שידור חי נצפה למעשה ללא הפרעות. ישנן טכנולוגיות קידוד חדשות אשר מגיעות לרמות של HDTV (ע"י שימוש ב Wavelets תלת-מממדיים).
ומי צריך את זה?
כולנו נשמח כאשר ה-P2PTV יצא לפועל. הדבר ייתן זריקת עידוד חדשה. למעשה, הדבר יפריד בין יוצרי התוכן, לבין אלו האחראים על העברתו למקלטי הטלווזיה בבית. בעולם ה-P2PTV, כל אחד יוכל לבחור רק את הערוצים אותם הוא רוצה, בנוסף על הפוטנציאל להתחבר לערוצים ממדינות אחרות. לקוח יוכל לבחור HBO, FOX, CBS מארה"ב, ערוצי ספורט באירופה, ערוץ 2 ו-10 הישראלים וערוצי הסרטים לבחירתו. בעולם כזה, נשלם רק על מה שנרצה. הרי רובינו רואים רק מספר מצומצם של ערוצים מתוך המבחר שבחבילת התוכן שלנו.
בנוסף, ה-P2PTV אינו מוגבל למיקומנו הפיסי. נוכל לראות את אותם הערוצים בכל מקום; גם אם נטייל בהודו, לא נפסיד אף משחק כדורגל בארץ, ולא את הגמר של "כוכב נולד". זהו עוד הבדל בין IPTV ו-P2PTV. ברוב המקרים, IPTV כן מוגבל למיקום פיסי (שהרי הוא מחייב תשתית IP Enabled).
דבר נוסף, אשר כבר פועל בעזרת P2PTV, הוא היצירה המקורית של ערוצי טלוויזיית נישה ע"י יוצרים עצמאיים. אוהבים סרטי אנימציה יפאנים? ישנו "ערוץ" P2PTV מיוחד בשבילכם. כל אחד יכול להפוך לערוץ טלוויזיה ולשדר את התוכן שלו. הראשונים שעלו על העגלה היו כמובן תעשיית הפורנו ותוכניות המטיפות לדת.
לאן יובילו הדברים? כולנו מחכים לפריצה הגדולה.
