עוד מעט יפורסמו מסקנות ועדויות מוועדת החקירה בעניין מלחמת לבנון השנייה. כבר עכשיו קיים בתקשורת קונסנזוס הפוך מזה שהיה קיים ביולי 2006. כולם פחות או יותר מסכימים שהמלחמה היתה איוולת. כיום מתרבים אלה המודים שהיתה זו מלחמת ברירה, שהפוליטיקאים אצו אליה ללא שיקול דעת רציני. עדיין לא התפרסם כלום בעניין המעורבות האמריקנית במלחמה - אבל גם היא תתחיל להתברר בקרוב, לכל אלה שעדיין לא יודעים לשאול את כל הקושיות.
לא נעים לומר "אמרנו לכם", כאשר בדרך יש אלפי הרוגים ופצועים, הרס עצום ושבועות של חרדה. אבל, חשוב מאוד להזכיר היום את מה שכוחות השלום העקביים בארץ הזאת אמרו כבר בראשית המלחמה. זה חשוב כדי לחזק את הכוחות השפויים האלה וכדי שקולם יזכה למעט יותר תשומת לב. זה חשוב כדי למנוע את הסיבובים הבאים של הטירוף. וזה חשוב גם בגלל התוכן של הדברים, בגלל הצורך לפרוץ את המדיניות הכוחנית החד-צדדית שממשלת ישראל עדיין נוקטת בה כלפי הפלשתינים. זה חשוב כי צריך להעלות מיד את ישראל על מסלול של מו"מ מדיני עם הרשות הפלשתינית ועם סוריה.
לכן, מצורפת בזה המודעה שהתפרסמה לקראת הפגנת הרחוב ביום ראשון ה-16 ביולי 2006, מודעה והפגנה שיזמו חברות וחברים מתנועות שונות. אז כן: אמרנו לכם, הזהרנו אתכם, בחייכם ובחיינו, תקשיבו לנו עכשיו ותשבו מיד למו"מ.
להשתיק את התותחים - ולהתחיל לדבר!
האשליה כאילו ממשלה ישראלית "חזקה ונחושה" יכולה, באופן חד-צדדי, לעצב את הגבולות ואת חיי הישראלים והשכנים, מתנפצת לרסיסים במחיר דמים נורא. הרוגים, פצועים, הרס, חרדה, שיתוק כלכלי וחברתי הם המחיר שנשלם אנו ושכנינו אם נמשיך לוותר על מו"מ מדיני.
ברק הפסיק באופן חד-צדדי את תהליך השלום עם סוריה והעדיף נסיגה חד-צדדית מלבנון, ללא דיבורים וללא הסכמים. ישראל נשארה עם הגולן ועם חיזבאללה חמוש על הגדר. עכשיו משלמים את המחיר.
ברק ובן עמי, ואחריהם שרון ובן-אליעזר, מופז ופרס, וכעת אולמרט ופרץ, ויתרו על מו"מ עם הפלשתינים בניסיון לסגת מחלק מהשטחים ולבסס את הכיבוש בשטחים האחרים.
היום ברור:
שום גדר ושום חומה לא יגנו על ישראל מפני שכנים עוינים. צה"ל נכשל, וימשיך לספוג כישלונות במאבק מול כוחות גרילה. בעזרת עדיפות בכלים ובטכנולוגיה אפשר לעקוב, להרוס, לחשף, לחסל, אבל אי אפשר למנוע פגיעות בחזית ובעורף, בקרב אזרחים וחיילים.
אחרי שנים ארוכות של ניסיון צבאי כושל בלבנון בהתמודדות עם כוחות בלתי סדירים, איך אפשר להעלות על הדעת שהפעלת הכוח הנוכחית תועיל במשהו?! כבר היינו בסרט הזה!
ההגנה האמיתית היחידה, הדרך היחידה להבטיח עתיד אחר, של שלום וביטחון, היא לטפל במקור העוינות, לפתור את הסכסוכים במסגרת של מו"מ, באמצעות הסכמות ופשרות, תוך ביטול הכיבוש וכינון יחסים של שוויון וכבוד בין ישראלים לבין פלשתינים ובין ישראלים לבין העמים השכנים.
זה נשמע מטורף? זה הדבר השפוי. הדי הפיצוצים, ריחות הפיח ונהרות הדם הם הטירוף. זה נשמע קשה? כן, כבר ראינו שמו"מ לא יהיה פשוט, שהסכסוך הוא מסובך, שהוא כרוך בפשרות כואבות לשני הצדדים. אבל, האם מישהו חושב ברצינות שיש פתרונות צבאיים?
די לטירוף המלחמתי, די לאשליה החד-צדדית,
מו"מ מדיני עכשיו. שלום בין שווים = שלום וביטחון.
