לפעמים זה נראה כי יותר מכל האידאות והדעות הטמונות בתרבות המערבית, בתרבות החילונית, בתרבות החופשית, טמון איזשהו יסוד שמכה שורשים בכל הלך החיים המערבי, ישנה איזו שהיא חולשה בסיסית שעומדת מאחורי כל התרבות הזו שמחזירה אותה בכל פעם לאחור. המערביות מקדשת את התבוסתנות, בין במודע ובין שלא במודע, המערביות מקדמת ומתקדמת בכל פעם מחדש אל עבר התבוסתנות, יש בה משהו בתרבות הזו שלא יכול להעניק ככל הנראה את העוז את האומץ והגבורה שתרבויות אחרות, נחשלות ממנה, מעניקות לו לאדם.
פה בארצנו, התבוסתנות הפכה לאידאת כל האידאות, התבוסתנות היא חלק אינטגרלי מהנוף הישראלי אם ביחסי החוץ של המדינה ואם ביחסי הפנים שלה, בעצם הלך הרוח הישראלי בכלל, הלך הרוח הפרטי של כל מרכיבי המדינה הזו, נעשה מעת לעת תבוסתן יותר ויותר עד שממש קשה שלא להירתע ממנו, שלא להיבהל ממנו, וזהו הדבר הגרוע ביותר. נכון לעכשיו.
הביטו סביבכם, היכן שלא תפנו תיתקלו בתבוסתנות הזו, בייאוש הקיומי הלז, בחולשה האדירה שמקיפה כאן את הכול. לאחרונה ביקשו להם כמה אנשים שכל חטאם הינו העדפה מינית כזו או אחרת לצעוד בעיר הקודש ירושלים, עיר מעורבת שחיים בה חילונים ודתיים יחדיו, וצעקה גדולה קמה, ולא רק מצידם של הפונדמנטליסטים הדתיים, הללו מקבלים גיבוי נחרץ מאלפי אנשים חופשיים בדעתם, נאורים במחשבתם, שאינם מסוגלים להבין כיצד מעיזים אותם אנשים להעיר את האריה הקדוש מרבצו, אינם מוכנים לקבל שלכל אדם באשר הוא אדם ישנה הזכות והלגיטמיות להיות הוא עצמו, בטח ובטח בעירו, פשוט כך, חרדתם ותבוסתנותם בפני ומפני אותם אנשי הקדושה גדולה לאין ערוך מההכרה בסיסית בזכותו של אדם לחופש, לביטחון בחופש שלו.
יותר מזה, בכנסת ישראל, לא באירן, מוצע לאחרונה חוק שיצנזר אתרי אינטרנט שאינם ראויים או צנועים, או לא מספיק טהורים וקדושים, כנסת ישראל עומדת לחוקק חוק שייקבע שישנו אדם, ישנה ועדה, שלה זכות המחשבה והבחירה העליונה, שבזכותה וביכולתה לרמוס ולמוסס את בחירתו הקטנה והחופשית של האדם הפרטי הקטן להיחשף אל כל מה שבא לו. מציעי החוק טוענים בעצם, אנחנו יודעים הרבה יותר טוב ממך מה טוב לך אדם פרטי וקטן, אנחנו נחליט עבורך מה כדאי לך לראות ומה אסור לך, והצעת חוק זו לא רק שעוברת בקול ענות חלושה, בלי פוצה פה ומצפצף, היא אף זוכה לתמיכתם של חברי כנסת חילוניים, ליברלים כביכול, וכל זה עובר על ידנו בקול דממה דקה ולאף אחד לא איכפת, הקהל לא מתקומם ומרים קול זעקה ומחאה נגד ההתערבות בחייו הפרטיים.
לא ניכנס ליסוד התבוסתנות בתרבות הישאלית, פה הדבר מורכב ומושרש פי כמה מכל תרבות מערבית אחרת, אבל מה עומד בעצם מאחורי הכניעה ללא תנאי הזו שרווחת בכל המערב? מה אין במערב שגורם לו להכנע פעם אחר פעם לכל נבלה קדושה כזו ואחרת ומה יש בתרבויות אחרות שאנשיהם לא רק שאינם נסוגים מעמדתם אלא אפילו מנסים ובהצלחה לכפות את עמדתם על אחרים?
למערב חסרה קדושה. חסרה יומרה, חסרה החלטיות, חסרה היכולת להכיר ברצונו הפשוט של האדם כקודש הקודשים. אילולא כך לא היו מרבית העולם נואשים כלכך עד שיצטרכו לפנות לאותם תרבויות נחשלות ואמונות קדומות שמנוגדות לנו ולשכל הישר. האדם הפשוט רוצה ומעוניין בהחלטיות, רוצה שיאמרו לו הכל בצורה כזו ברורה עד שיהיה לו האומץ והעוז לדבר כך בעצמו, באותה צורה ברורה, המערב מתבטא בהכל בצורה ספקנית, מהוססת, אינו בטוח בעצמו, בצדקתו, מוכן לקבל הכל, אינו מוכן להשיב מלחמה, דווקא הססנות זו, ספקנות זו, של המערב מגבירה ומעודדת את כוחם של הכוחות החשוכים צרי האופק, כוחות הדת באשר היא.
למול הססנות וספקנות זו עולה אשליית ואמונת הדת ככוח ברור והחלטי שבכוחו לספק מענה קיומי ברור ומוחלט לכל שאלה שנוגעת לחיים עלי אדמות, השקר הכי גדול, האשליה הכי גדולה, מצטיירת לה בתודעתו של האדם הפשוט כאמת המוחלטת, כי האשליה הזו בטוחה בעצמה, ברורה ביעדיה, לעומת האמת המערבית, החופשית, שאליה אנו שואפים, שמציגה את עצמה בדרך כל-כך מבולבלת, כל-כך לא בטוחה בעצמה, כלכך לא התקפית ומתגוננת, שאין לה הכלים לספק ולהניח בצורה פשוטה את דעתו של האדם הפשוט.
לו יכולתי לתאר לעצמי את האדם המערבי בעל הדעות החופשיות, אך בתוספת אותו הביטחון המוחלט שישנו לבן התרבות שמנגד, בן התרבות הדתית, בן התרבות הנבערת, יודעים אתם כיצד היה הוא מגיב לכל מה שקורה כאן? כיצד היה הוא, אדם מערבי מלא בביטחון, מגיב אם היה שומע איומים מצד אנשיה הדתיים של ירושלים על צועדי מצעד הגאווה? לא רק שלרגע לא היתה עולה בו המחשבה לסגת לאחור ולהיכנע לאיומי הרצח והדמים של אנשי הדת, נהפוך הוא, היה הוא מאיים עליהם בשטחם שלהם, אם תעזו אתם להפריע את מנוחתי בעירי, את צעדתי בעירי, כי ירושלים היא עיר שלנו החופשיים בה במידה שהיא של אותם פרימיטיביים, אבוא אני ואצעד במקום שלכם, נלך ונעשה לנו מצעד גאווה שיצעד ברחובות בני ברק, בתוככי העיר החרדה והחשוכה, כי אם אתם מחציפים ומעזים להטריד אותי, הרי אני יוצא מיד למלחמה ומעביר אותה לשטחים שלכם, הילחמו בי בבני ברק, הילחמו בי בשטחכם, בעירי אני חופשי מתמיד ולתמיד. כך בדיוק היה נוהג האדם החופשי לו רק היה לו הביטחון והעוז שישנם לאדם הדתי.
טוענים אי אלו אנשים, ואפילו אנשים מתקדמים, שירושלים שונה, ירושלים עיר קדושה, ירושלים יש בה טהרה, ירושלים שייכת להם, אסור לאדם החופשי להביע בה את דעויתיו והעדפותיו בצורה חופשית, אך זו בדיוק שורש הבעיה. חוסר יכולתנו כאנשים חופשיים ופשוטים להכיר ברצונו של האדם, רצונו של היחיד, כאם כל הקדושות, קודש כל הקודשים, קדוש אף יותר מאמונתם של אותם אנשים צרי דעת בקדושה שמימית או אלוהית שנוחתת על כל בני האדם באין מנוס, הוא שורש התבוסתנות המערבית.
חוסר ההכרה ברצונו הטהור של האדם, ויהיה רצונו של האדם כל מה שרק יכול להיות, כדבר הקדוש והנשגב ביותר שיש לעמוד ולהלחם עליו בכל העוצמה והכוח כל עוד אינו פוגע ממש ברצונם הקדוש של אנשים אחרים, הוא הוא שמוביל את מרבית האנושות לזרועות האלוהים והדת בצורה כזו ואחרת, כיוון שמחנכיו המערביים של האדם, הוגי הדעות החופשיים, אינם מסוגלים להכיר בעצמם, בדעתם הפרטית, באותה עוצמה והכרה שבה מתחנכים אנשי הדת והאלוהים למינהם על ברכי הקדושה והעוצמה האלוהית.
הגיע הזמן שבני האדם החופשיים, כצאצאיהם של מי שבראו את אלוהים במו ידיהם, יעניקו לרצונם הישיר והפשוט של בני האדם את אותו התוקף והכוח, את אותה הקדושה והעוצמה, שהעניקו בני האדם לאלוהים אשר הם יצרו, הגיע הזמן לקדש ולהעצים את הרצונות האנושיים, את החופש האנושי, רק כך נוכל להילחם ולמגר את הגולם האלוהי אשר התהפך על יוצרו, הגיע הזמן שקדושתה של ירושלים תאבד מערכה לעומת קדושת הרצון והחופש האנושי, הגיע הזמן שהמערב יקבל על עצמו את אותו ביטחון שהוא העניק לגרסתו המוקדמת והדתית שכיום מאיימת על שלום העולם יותר מכל דבר אחר, הגיע הזמן להשיב מלחמה.
