לפטר את מזוז

השופט חשין הבטיח נאמנה לשר המשפטים, דניאל פרידמן, כי אם יפעל "נגד" בית המשפט העליון הוא יגדע את ידו. לחשין אולי אין את הכוח לעשות זאת, אבל האוליגרכיה המשפטית - ובמונח זה יש לכלול בעיקר את היועץ המשפטי לממשלה, צמרת פרקליטות המדינה וכן גורמים נוספים - כבר חשפה את שיניה ופתחה במתקפת חורמה בעיתונות ובתקשורת נגד השר פרידמן. אל תזלזלו בכוחם לנהל מסע הסתה רצחני וביכולתם להרוס כל אדם העומד בדרכם. הם הוכיחו יכולת זו פעמים רבות בעבר.

מתקפה זו מנוהלת בעיקר על-ידי עיתונאי חצר מגויסים ו"פרשנים משפטיים" ואלו אינם מהססים לנהל ציד מכשפות מקארתיסטי מהסוג הידוע נגד השר פרידמן. לעובדות היסוד ולנושאי הויכוח אין כל ביטוי במתקפה זו, שכן המתקיפים מבינים את האמת הנושנה -הציבור לא מעוניין בעובדות, הוא צריך שיגידו לו מי הטובים ומי הרעים.

ניתן להזכיר בהקשר זה גם את דן מרגלית אשר מגדף את שר המשפטים על-רקע הכוונה שטרם פורסמה כלל, לקצץ בזכות העמידה לבג"צ. למרבה הצער אין עדיין כל הצעה קונקרטית לדון בה, למרות שרבים מאד, לרבות מרבית מלומדי המשפט הציבורי, משוכנעים שיש לפעול נחרצות בכיוון זה ולהפסיק להניח לבג"צ לנהל את מדינת ישראל. את הקשר הבעייתי מאוד שבין משרד עורכי דין משגשג, זכות עמידה רחבה, אגודה ציבורית שאינה נתונה לביקורת ועיתונות מגויסת עדיין חייבים לחקור.

למרות שטרם הועלתה הצעה כלשהי לדיון, הדבר לא מפריע לדן מרגלית להגן בעוז על זכותו של חברו הטוב, עו"ד שרגא אליעד, לעתור לבג"צ בכל עת שיחפוץ ועל כל נושא שיחפוץ. מרגלית תוקף בעוז את שר המשפטים וקובע, כי "הפרידמניזם, הקרוי על שמו של שר המשפטים, הוא סכנה לשלטון החוק. הוא נועד לקעקע את בית המשפט העליון. אפילו את זכות העמידה הנרחבת של הציבור בבג"צ".

אין טעם לעשות מאמץ כלשהו על-מנת לשכנע עיתונאים מסוגו של דן מרגלית, או פרשני עיתון הארץ. הם בנויים להכפיש ולא לנהל ויכוח ענייני. הזכות נתונה לכל עיתונאי לשרת את אדוניו ואת חבריו וקבוצת ההתייחסות שלו כרצונו.

הדבר שאסור בשום אופן לעבור עליו לסדר היום הוא התקפתו של היועץ המשפטי על שר המשפטים ועל יושרתו. על-רקע ויכוח על תפקידיה, מעמדה וסמכויותיה של ועדת איתור מועמדים לתפקיד פרקליט המדינה לא היסס מזוז לייחס לשר פרידמן שחיתות אישית, או למצער שחיתות פוליטית ועל הערה זו אסור לעבור בשתיקה.

הויכוח בין היועץ לשר מעניין כשלעצמו. השר הנכבד סבור בצדק, אך בתמימות נוגעת ללב, שוועדה לאיתור מועמדים לכהונת פרקליט המדינה כשמה כן היא ועליה להציע לממשלה כמה מועמדים ראויים לבחירה. היועץ המשפטי סבור כי ועדת איתור היא משהו שצריך להמליץ על מועמד אחד שיהיה המועדף עליו.

מי שזוכר את הסדרה הנפלאה "כן אדוני ראש הממשלה", יכול גם להיזכר איך מתמודד שירות המדינה הבריטי עם הבעיה. ועדת הבחירה מציעה לממשלה תמיד שלושה מועמדים, מהם שניים בלתי קבילים לחלוטין, מה שמבטיח תמיד בחירה רצויה. לשירות המדינה בארץ אולי אין מסורת כל כך מפוארת בתמרון ממשלות-אבל עזות מצח וחוצפה כלפי נושאי תפקיד פוליטיים לא חסרה לו.

מה שעשה מני מזוז הוא לטעון, ללא שמץ ראיה וללא שיש מי שמאמין בהאשמות אלו, כי השר מבקש לשנות את נוהלי העבודה של ועדת האיתור [גוף שקם חי ופועל מכוח החלטת ממשלה שהיא המוסמכת להחליט על המינוי] בשל מניעים מושחתים. לא פלא שהשר פרידמן הגיב בחריפות הראויה וראה עצמו כבר מזל שטרם הועמד על כך לדין. לאור ניסיון העבר יש לשר פרידמן בהחלט ממה לחשוש.

אם יש מי שסדרי שלטון דמוקרטי יקרים ללבו הוא חייב להתייצב ולדרוש את התפטרותו לאלתר של היועץ המשפטי לממשלה ואם לא יעשה כן לדרוש ממשלת ישראל להדיח אותו. לא יעלה על הדעת שמי ששייך לדרג הממונה ברשות המבצעת יתבטא באופן כזה כלפי שר. אין זה בכלל משנה אם מדובר בשר הממונה. לו היה מזוז מתבטא באופן דומה כלפי שר התיירות, התגובה חייבת היתה להיות זהה -הדחה מידית.

מר מזוז, בהתבטאותך כלפי השר גרמת אולי קורת רוח לצמרת פרקליטות המדינה ואפילו רכשת כמה נקודות זכות אצל מספר עיתונאים. ייתכן שנקודות זכות אלו יסייעו לך להיבחר יום אחד לעליון, לאחר תקופת הצינון, לעומת זאת גרמת לאחרים לאבד בך כל אמון. ברור שבמאבקך לכוח אישי אינך מהסס להטיל אשמת שחיתות בשר שיושרו האישי אינו נתון בספק ובכך אתה מוכיח שאין לך היסוס לנצל לרעה את מעמדך המיוחד כראש התביעה הכללית. די בעובדות אלו כדי להוכיח שאינך ראוי לאמון - התפטר נא מתפקידך.