לדבר עם הבנקים בשפתם

הדיון הציבורי בעמלות המוגזמות של הבנקים החל לפני שנים אך הבנקים עדיין ממשיכים לגבות עמלות עתק מציבור משקי הבית. על-מנת להתמודד עם התפקיד הציבורי בהגנה על משקי הבית יש הכרח, מיידי, לשנות את כללי המשחק עם הבנקים.

ההתמודדות של ועדת הכלכלה מול הבנקים צריכה להיות סמכותית והחלטית. וזאת על-ידי ההכרה בעובדה שהתנהלות הבנקים מזכירה קרטל וכי התחרות בין הבנקים אינה מספקת כדי ליצור איזון בין ספקי השרות הבנקאי לבין הצרכנים, משקי הבית והעסקים הקטנים.

בעקבות ההכרה בקביעה שהבנקים הם קרטל יש לקבוע כללי הגנה על ציבור הצרכנים:

א.מחירי או תעריפי העמלות של הבנקים צריכים להיקבע לא במשא-ומתן עם הבנקים כי אם בהליך של בחינה המבוססת על תמחיר השירות לפי משך הזמן של פקידי הבנק וההוצאות הנלוות. לכך יש להוסיף שיעור רווח סביר בין 8% ל-12%.

ב. יש לדרוש מהבנקים לערוך הפרדה מוחלטת בין הפעילות במסגרת השירות למשקי הבית והעסקים הקטנים לבין הפעילות הפיננסית לעסקים.

ג. לקבוע בחוק שכל עמלה בלתי מאושרת שתגבה במסגרת השרות הבנקאי למשקי הבית תחשב כעבירה פלילית של גניבה על-ידי הפקיד ואילו הבנק ישא בקנס מרתיע.

ד. יש להרחיב את סמכויות בנק הדואר לפעול בכל תחומי הפעילות בשרות משקי הבית.

ה. יש לעודד הקמת בנקים נוספים, לפעילות מוגבלת בשרות משקי הבית והעסקים הקטנים בלבד, בהליך מקוצר מבחינת הדרישה להוכחת הון עצמי. על-מנת לעודד בנקים חדשים, מומלץ להעניק להם הטבות של פטור ממס בשנים הראשונות.

ו. יש לזמן ערוצים נוספים לפעילות הבנקים בתחום רכישת, ניהול והחזקת ניירות ערך של הלקוחות. בשלב ראשון יש לבחון רישום אחזקת ניירות ערך על-ידי הנהלת הבורסה או חברות ניהול רישום שיזכו במכרז בתחום זה. שיעור דמי שמירת ניירות ערך כיום משתווה למס הכנסה על ניירות ערך!

עניין זה נדון לאחרונה בבית המשפט המחוזי בפני השופטת גדות שרה. עמדתה של השופטת תמוהה ומעוררת יותר מספק באשר לציפיות תיקון העוולות בהליך שיפוטי.

וכך נאמר בפסק הדין "מקובלת עלי בהקשר זה טענת משיב 2 (הבנק) בסעיף 57 לתגובתו כדלקמן "אין זה משנה, האם זכויות במניה מגולמות בנייר או בקובץ מחשב, כאשר היתרון שבהחזקת ובשמירת מידע ממוחשב, הוא בנגישותו וב"נזילותו" המאפשרות ביצוע פעולות ברמת דיוק גבוהה ו"בזמן אמיתי".

מחשבי הבנק מתעדים את האינפורמציה הרלוונטית לכל אחת מהזכויות והחובות של הלקוח בשוק ההון, ועל-פיה יקום וייפול דבר. תעודת מניה אינה שווה כשווי הנייר עליו הודפסה (אפילו שזה הודפס לטענת התובע ניירות ערך מרישום תנועה בחשבון הרגיל של הלקוח, שדרכו הוא מפקיד ומושך בתהליך מיוחד ועל נייר מיוחד) אלא היא מהווה ראיה לזכות הרשומה במחשבי הבנק ובכך שוויה, כך שבפועל מייתר למעשה הצורך לשמור על הנייר עצמו, בשעה שניתן לשמור על הזכויות המגולמות בנייר באמצעות מחשב".

הביקורת שאני מותח על החלטת השופטת הנכבדה נובעת מכך שהיא לא הבחינה בהפרש העצום בין העלות בפועל של השירות הזה אצל הבנקים (עלות אפסית) לבין סכומי העמלות הגבוהים שהבנקים גובים מלקוחותיהם בגין שרות זה. הפער בין העלות בפועל לעמלה מהלקוח עלול להגיע לאלפי אחוזים, בעיקר עקב החלטתם השרירותית של הבנקים לגבות עמלות דמי שמירה כאחוז מסוים מגובה תיק ניירות הערך. אם התחום היה נפתח לתחרות מצד גורמים נוספים (כגון חברות ברוקרים, חברות ביטוח, קופות גמל, קרנות פנסיה ואחרים) אני משוכנע שהעלות למשקי הבית היתה יורדת פלאים.

לדעתי ראוי ששר המשפטים, או רשות מוסמכת אחרת, יבחנו את כשירותה של השופטת הנכבדה לפסוק בתחום שאינה מכירה די הצורך כדי להבחין בפרופורציות בין העלות לבין התעריף הנגבה על-ידי הבנקים.

ז. יש לחייב את הבנקים לשלם ריבית לבנק ישראל בגין יתרות זכות בחשבונות הציבור, אשר בגינם אין הבנקים משלמים ריבית למפקידים. הבנקים לא יכולים רק לחייב את בעלי החשבונות. בדרך זו יבינו הבנקים כי כללי המשחק השתנו ולא רק הם מכתיבים את הכללים. אזכיר כי לפני מספר שנים נהגו הבנקים לשלם למפקידים ריבית גם על יתרת הסכומים בחשבונות העובר ושב. גם כיום נוהגים כך כמה מהבנקים הקטנים.

בתחילת התהליך המוצע יש לצפות לאיומי הבנקים כולל "אזעקת סכנה" להתמוטטות המערכת הפיננסית. כאשר יאיימו הבנקים תוכלו לספר להם בשמי כי שלושה חודשים לפני התמוטטות מניות הבנקים בבורסה של תל אביב בשנת 1986 נפגשתי עם ארנסט יפת מנכ"ל בנק לאומי והצעתי לו פעילות משותפת למימון ענף התיירות. מר יפת היה מוטרד יותר מהבעיות שהיו לו מכיוון מחיר גיוס הפיקדונות, מהמפקידים מארה"ב, כאשר בנק המזרחי הציע חצי אחוז יותר מכפי שהציע בנק לאומי.

מר יפת הסביר אז ליהודי ארה"ב שזה לא כל כך בטוח להפקיד בבנק המזרחי. המפקידים מארה"ב השיבו לו אז שאם בנק המזרחי יסתבך, ממשלת ישראל תציל אותם. ועל כך השיב להם מר יפת ואם הממשלה בישראל תסתבך, מבחינה פיננסית, אז היא תפנה אליו שיציל את ההסתבכות הפיננסית.

כעבור שלושה חודשים, התפוצצה הבועה של מניות הבנקים וכל אזרחי ישראל ראו את מר יפת ואת כל מנהלי יתר הבנקים יושבים, כמו קבצנים, בהמתנה ליד חדר הישיבות של ועדת הכספים של הכנסת, שדנה בהצלת הבנקים.

בעקבות התפוצצות הבועה שנוצרה ביוזמת הבנקים קרסו מניות הבורסה ובמיוחד מניות הבנקים, כשמאות אלפי אזרחים תמימים איבדו את חסכונותיהם. הנזק שנגרם אז לציבור הוערך בכ-2.5 מיליארד דולר (של שנת 1986). ועדת בייסקי קבעה כי מדיניות זו של הבנקים, שירתה את האינטרס של הבנק בלבד והתעלמה מטובתו האישית של המשקיע. מסקנות הוועדה חשפו עבירות פליליות שבוצעו על-ידי ראשי חמישה בנקים, וגרמו להדחתם. מאוחר יותר הם הועמדו לדין פלילי, נמצאו אשמים ונידונו לקנסות כבדים.

בימים אלו מתפרסמת הודעה כי בריטיש אירוויס הודתה בהפרת חוקי תיאום המחירים בבריטניה, ולשם כך הפרישה מהכנסותיה סכום של 692 מיליון דולר לתשלום קנסות.

בריטניה הינה מדינה מתקדמת וראוי ללמוד ממנה כיצד אוכפים חוקים המגנים על הצרכן, אפילו אם העבריין הוא חברת התעופה הלאומית.

מר כחלון הנכבד, אני מציע לך ולחברי הוועדה כי הדרך היחידה שיש לטפל בבנקים כרוכה בהעזה ואומץ אזרחי. אין לסמוך לא על הממונים בבנק ישראל, לא על בתי המשפט ובוודאי לא על הבנקים. ניתן ללמוד ממדינות שלמנהיגיהם יש מחויבות לציבור האזרחים, והם מחייבים, גם את הבנקים והחברות האחרות השולטות בשוק, כיצד לנהוג ומה הקנס המוטל על מפירי החוק.

בהעדר שליחי ציבור בכנסת שיילחמו את מלחמתו של האזרח נגיע למצב המתואר בסופו של ספר שופטים "ובימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה", אני חרד שאנו מתקרבים לשלב דומה.