בית המשפט המחוזי הפחית את עונש המאסר של עמרי שרון בחודשיים. החלטה יפה בהתחשב בכך שלא ברור מדוע פסק לו בית משפט השלום בדיון הראשון תשעה חודשי מאסר בלבד.
למי שלא זוכר, ב-99', במהלך הפריימריס על ראשות תנועת הליכוד שבהן התמודד אביו, אריאל שרון, גייס עמרי שרון עבור מסע הבחירות של אביו סכומים שחרגו במאות אלפי שקלים מהמותר על פי חוק המפלגות. סכומים אשר עד עכשיו למרות הודאתו בנטילתם והבעת החרטה שלו מעולם לא טרח להחזיר. באופן הזה הבטיח עמרי שרון לאביו, אריאל שרון, אז עדיין פוליטיקאי אפור ולא מתבלט את ראשות הליכוד ועם ניצחונו של הליכוד בבחירות גם את ראשות הממשלה. אולם בכך לא באו חטאיו לסיומם וכשהחל אביו ביוזמת ההתנתקות, החל מייד עומרי בשורה של מינויים פוליטיים וחלוקת ג'ובים שנועדו לחזק את אביו ולנטרל את ההתנגדות ששררה אז בליכוד למהלכים שיזם. טכניקה שהמשיך בה גם אחר כך בהצבעה שהתנהלה על הקדמת הפריימריס בליכוד כדי להציל את אביו מהדחה.
כאשר התגלו פשעיו של עמרי שרון הוא הוסיף חטא על פשע, ניסה למנוע עדויות ובכך אף שיבש הליכי משפט. במילים אחרות, עמרי שרון קנה עבור אביו את השלטון, כפי שכתבה אף השופטת בקשנטיין בגזר דינו, שיבש הליכי בחירות, ביצע מינויים פוליטיים, חילק ג'ובים למקורבים ושיבש הליכי משפט. האם לאור כל האמור לעיל עונש של 9 חודשי מאסר ועוד 9 חודשים על תנאי וקנס של 300,000 ש"ח (שהוא לא כסף רב מבחינתו) על עבירות שנהיו כבר מכת מדינה בקרב נבחרי ציבור, הם אכן עונש כל כך מוגזם וזאת עוד מבלי שנקבע כי יש בהתנהגותו קלון.
לשם השוואה בלבד, נעמי בלומנטל, שהורשעה במתן טובת הנאה של 12,500 ש"ח בלבד ובשיבוש הליכי משפט קיבלה עונש של 8 חודשי מאסר וקנס ולגביה בית המשפט לא נמנע מלקבוע כי יש במעשיה קלון.
משמעות פעילותו של עמרי שרון שהעצים את תופעת המינויים הפוליטיים היא העמקת התחושה בקרב האנשים הפשוטים שאין להם סיכוי של ממש בהתמודדות על תפקידים ציבוריים אל מול שכבת המקורבים והפיכת קבוצת התומכים והמקורבים של משפחת שרון למעמד של אוליגרכיה דה פקטו.
כמו כן, מהלכים כמו בחירת ראש תנועה והקדמת פריימריס הינם מהות הדמוקרטיה וכמיטב הדמוקרטיה הם אמורים להיות מבוססים על דיאלוג ועל שכנוע. עמרי שרון, שהטה אותם על ידי חלוקת ג'ובים הפך אותם לתהליכים בהם נקנים אנשים ודעות בכסף ובכך פגע למעשה בלב ליבה של הדמוקרטיה או בלשונה של השופטת שיצר בערעור "מעשיו של שרון גרמו לעיוות רצונו של הבוחר".
עמרי שקנה שלטון עבור אביו והביא לו את ראשות הממשלה שינה במעשיו גורלות של אנשים. שכן היה זה אריק שרון שיזם את ההתנתקות שהביאה לגירוש משפחות שלמות מבתיהם לפטורי שרים וסגני שרים ולפגיעה חמורה בכלכלה הישראלית הן בגלל אובדן הכנסות מיצוא חקלאי של גוש קטיף והן עקב העלות הגבוהה שיישום התוכנית עלה למדינת ישראל.
תומכי התוכנית נימקו אותה כל העת בכך שהאדם שהורה על ביצועה נבחר כחוק. כעת לאחר שברור שאותו אדם נבחר תוך כדי הפרת חוק הרי שהדבר מאיר באור חמור בהרבה את מעשיו של מי שאחראי להעלאתו לשלטון באופן לא חוקי. לאור כל האמור לעיל ולאור ההשוואה הזועקת עם פסק הדין במשפטה של חברת הכנסת לשעבר, נעמי בלומנטל, נראה כי השאלה המתבקשת היא לא האם פסק הדין נגד עומרי שרון לא היה נוקשה במיוחד, אלא האם בית המשפט לא טיפל בו בכפפות של משי ואם כן מה היו המניעים שלו לכך.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
