"היא אולי נפגעה הכי קשה", אמר אמש ישראל קצב בראיון לחדשות ערוץ 2, בהתייחסו לאימו גילה. לכאורה, משפט תמים האמור לגעת בליבותיהם של הצופים. אך למעשה, זהו משפט שיכול להעיד על תת המודע של אומרו.
בואו נצא לרגע מנקודת ההנחה שאותה מנסים מקורבי
משה קצב להציג בקנאות. הנשיא הנבצר זכאי. הכל עלילת שווא שפלה. הדבר נפל עליו כרעם ביום בהיר וחייו התהפכו עליו.
ואם כך הם פני הדברים, השבר אשר אמור לחוש אדם חף מפשע אינו יכול להיות קטן מזה של המקורבים אליו. זה רק אנושי, שהאנשים הסובבים נאשם ושומעים עליו רצף של תלונות המשחירות את פניו ודמותו, יכול שיעצרו ויפקפקו לרגע. האם הם באמת יודעים הכל. האם ייתכן שאירעו דברים שנעלמו מעיניהם מאחורי הדלת.
אבל הנאשם היודע בביטחון מוחלט וחד-משמעי שהוא חף מפשע, הוא-הוא הנפגע המרכזי. הוא שיודע את האמת, נאלץ ליפול מאיגרא רמא לבירה עמיקתא. הוא היחיד אשר יודע בוודאות, בכל שניה ושניה ביום, כי מדובר בשקר וכזב. הרבה יותר טוב מכל מקורב עלי אדמות. וכן, יותר מרעייתו.
גילה קצב יכולה להיפגע קשה יותר מבעלה, נשוא ההאשמות, רק אם הוא עצמו יודע בינו לבינו, כי פעל שלא כשורה וכי יש דברים בגו. שכן רק במצב כזה, תהיה זו עבורו פגיעה אשר יש לה בסיס עובדתי, בעוד שעבורה יהיה זה רעם ביום בהיר.
אז מדוע גילה קצב "נפגעה הכי קשה" לדברי בנה? הייתכן שהיא גילתה דברים שלא נעמו לאוזניה? האם התחוור לה חלק מפרצופו האמיתי של בעלה? ואולי השמועות שרצו במשך השנים הגיעו לראשונה גם אליה? כנראה שכן, אבל אם היה מדובר ב"עלילה שקרית" כטענת הבן, הפגיעה האנושה ביותר הייתה בבעלה.
