מגבלות על מבצע ברצועה

ראש הממשלה הפלשתינית לשעבר, אחמד קריע (אבו עלא), הציג בראיון לעיתון "אל-ראיה" הקטרי (18.08.07) ניתוח מפוכח של מאבק הכוחות בין הפתח לחמאס שהגיע לשיאו לאחר ההפיכה הצבאית ברצועת עזה באמצע חודש יוני. אבו עלא סבור, כי הפילוג הנוכחי בזירה הפלשתינית דומה לקרע בשורות הפתח בשנת 1983, שגם בו נעשה ניסיון באמצעות הנשק ובהשפעה חיצונית (אז סוריה וכיום אירן) להשיג דומיננטיות. הוא מזהיר, כי העימות בין הפתח לחמאס סולל את הדרך לקראת היפרדות מדינית, גיאוגרפית, כלכלית ותרבותית בין הגדה המערבית לרצועת עזה וכי ללא החזרת האחדות בין שני חבלי הארץ לא ניתן יהיה לממש את היעד של הקמת מדינה פלשתינית.

תנועת הפתח איבדה את תפקיד המנהיגות ההיסטורי, מודה אבו עלא ומציין, כי היא סובלת ממאבקי כוח ב"פנים" וב"חוץ" ונתלית כיום בשני המאחזים האחרונים שבידיה: הנשיאות הפלשתינית והנהגת אש"ף. למרות הכול, אש"ף עדיין קיים ולפתח אינטרס להחיות אותו המסגרת מדינית פעילה ומייצגת של העם הפלשתיני על בסיס הידוק שיתוף הפעולה והברית בין כל הארגונים החברים באש"ף. אבו עלא טוען, כי מעולם לא היו יחסי הפתח והחמאס מבוססים על ברית אמיתית, שכן לחמאס הייתה אג'נדה אחרת והיא לשמש חלופה לרשות הפלשתינית ולהשתלט על אש"ף.

ההעדפה של הפתח ואבו מאזן ליצור חזית עם ישראל נגד החמאס אינה נובעת מ"אהבת מרדכי" אלא מ"שנאת המן". ההפיכה הצבאית המחישה להנהגת הפתח את השגיאה האסטרטגית שהיתה ביסוד מדיניות הרכיבה על גב הנמר ושילוב החמאס במערכת הפוליטית מתוך תקווה, שהחמאס ירסן עצמו ויהפוך למפלגה פוליטית. הנהגת הפתח התעלמה מהסימנים המעידים על אסטרטגיית השלבים של החמאס, ששמה לה ליעד לנצל את הדמוקרטיה הפלשתינית על-מנת להשתלט על השלטון כדי לבטל את הדמוקרטיה ולהחיל שלטון איסלאמי. את חופש הפעולה ממנו נהנתה החמאס בתקופת שלטון הפתח היא מונעת עתה מכל שאר הארגונים הפלשתינים ואין היא מסתירה את כוונותיה להשלים את ההפיכה האיסלאמית בכוח הזרוע גם בגדה המערבית. משמעות הדברים, הסיכוי לחזרת מסגרת שיתוף הפעולה בין שני הארגונים בטווח הקרוב נמוך מאוד, אם הנהגת הפתח חפצת חיים פוליטיים ואינה בוחרת בדרך של התאבדות פוליטית.

מנגד, לחמאס דווקא אינטרס עליון ללחוץ על הפתח לחדש את הדיאלוג ואף להציג טקטית נכונות (שווא) לגמישות פוליטית. היעד העיקרי של החמאס כיום הינו לתקוע טריז בברית המתהדקת בין ישראל לפתח באמצעות ההידברות עם הפתח ולהשיג לגיטימציה בינלאומית לשלטון האיסלאמי ברצועת עזה ע"י הפגנת ההישג המשמעותי ביותר של החמאס והוא ייצוב המצב הביטחוני ברצועה.

מבחינתה של ישראל, המציאות הקיימת בזירה הפלשתינית משחקת בטווח הקצר לטובתה כפי שמעריך אבו עלא. ואולם בטווח הארוך למעשיה תהיה השפעה מכרעת על עיצוב המציאות הפוליטית ברשות הפלשתינית. הפירוד בין הגדה המערבית לרצועת עזה יאבד מיתרונותיו אם תנועת החמאס תבסס שלטונה, תייצא את המהפכה האיסלאמית לגדה ותחזיק ב"זכות הווטו" לכל מהלך מדיני. יתירה מכך, שלטון החמאס מעבר להיותו חממה לשלוחות אל-קאעידה המרחיבות שורותיהן ברצועת עזה, משמש סוס טרויאני בידי אירן על-מנת להקים תשתית צבאית מאיימת בחזית הדרום בדומה לחזית הצפונית של חיזבאללה.

גורם הזמן עשוי להשפיע על יכולת ההתערבות הצבאית הישראלית ברצועת עזה. קפיצת המדרגה בתהליך ההתחמשות של הצבא הסורי, איומי המלחמה החוזרים ונשמעים מדמשק, שיקום יכולות חיזבאללה והשגת יכולת גרעינית ע"י אירן, הינם גורמים, אשר ישראל תהיה חייבת לקחת בחשבון בהחלטה על פעולה צבאית שמטרתה לעקור את שלטון החמאס ברצועת עזה.