גיל המעבר בנשים

גוף האישה משתנה לאורך השלבים השונים שבחייה. רבים משינויים אלו נגרמים על-ידי רמות משתנות של הורמונים בשלבים השונים.

1. שלב הילדות: השלב הראשון לאחר הלידה. מבנה הגוף ילדותי ואינו שונה מזה של הבנים;

2. שלב הבגרות: מתחיל בממוצע בגיל 12: מבנה הגוף משתנה, רקמת השד מתחילה להתפתח, מתחילים מחזורי הווסת ומתחיל לצמוח שיער בבתי השחי ובערווה;

3. שלב הפריון: מבנה הגוף הינו מבנה בוגר ומערכות המין וההורמונים מאפשרות הריון ולידה;

4. שלב סב-מנופאוזלי (פרימנופאוזה): זו התקופה שלפני המנופאוזה, כלומר לפני חידלון הווסת. בשלב זה מחזורי הווסת הופכים לפחות סדירים ואפשר להרגיש בתסמינים מנופאוזליים כגון גלי חום והזעות ליליות. שלב זה יכול להמשך כ-2 עד 4 שנים;

5. שלב מנופאוזלי: שלב המתחיל מהווסת האחרונה שבחיי האישה ולמשך שארית ימי האישה. בתקופה זו הפריון אינו אפשרי עוד והיא יכולה להיות מלווה בתסמינים שונים כגון: גלי חום, הזעות ליליות, הפרעות בשינה, יובש בפה, יובש בנרתיק, פעימות לב בלתי סדירות, עצבנות, ירידה בחשק המיני וכושר הריכוז ועוד.

טיפול בהורמונים בגיל המעבר בא כדי להשלים את החוסר ההורמונלי האסטרוגני המאפיין את גיל המעבר ובמיוחד כאשר חוסר זה מלווה בתסמינים מנופאוזליים או באוסטאופורוזיס.

אין חובה בנטילת הורמונים אלו בהיעדר תסמינים או באם קיומם אינו מפריע לאיכות חיי היומיום. מטרת הטיפול הינה העלמת תסמינים קיימים ולא כטיפול מניעה של תופעות עתידיות היכולות להופיע בהמשך.

ההורמונים הניתנים בגיל המעבר מקורם בארבע קבוצות הורמונליות:

א) אסטרוגן - עבור נשים שעברו ניתוח להרחקת הרחם;
ב) אסטרוגן משולב עם פרוגסטרון עבור נשים הזקוקות לאסטרוגן ושיש להן רחם. זאת משום שההורמון הפרוגסטגני מגן בפני ההשפעה המסרטנת שיש לאסטרוגן על רירית הרחם;
ג) הורמון בעל פעילות אסטרוגנית אך ללא השפעה על רירית הרחם ורקמת השד.
ד) הורמון סינטטי בעל פעילות משולבת אסטרוגנית, פרוגסטגנית ואנדרוגנית ללא השפעה על רירית הרחם או על רקמת השד.

ההורמונים השונים יכולים להילקח בצורת כדורים לבליעה, מדבקות או משחות ויכולים להקל על התסמינים השונים של גיל המעבר כגון: גלי חום, הזעות ליליות, אבדן מסת עצמות ועוד.

לטיפול ההורמונלי יכולים להיות סיכונים כגון: הגברת סיכון לסרטן שד, הגברת קרישתיות הדם וסכנת שבץ מוחי. מאידך, ידוע כי נטילת ההורמונים מפחית את הסיכון ללקות בסרטן המעי הגס. לכן, החלטה על נטילת ההורמונים חייבת להיעשות לאחר שיקול דעת הלוקח בחשבון את הסכנה אל מול התועלת שבלקיחתם. בכל מקרה בו משתמשים בהורמונים יש לעשות זאת לטווח קצר ולאחר שיקול דעת נוסף להחליט על הצורך בהמשך או בהפסקת נטילתם.

כדי להשאר בקו הבריאות יש להקפיד על מספר כללים:

• הפסקת עישון;

• דיאטה נכונה המבוססת על מזון דל שומן וכולסטרול ועשירה בסיבים ממקור ירקות ופירות ומועשרת בויטמינים ומינרלים ובכלל זה סידן;

• הפחתה במשקל;

• פעילות גופנית כגון הליכה או ריצה לפחות 3 פעמים בשבוע;

• במקרים של יובש נרתיקי להשתמש במסככים על בסיס מיימי;

• ביקורות סדירות על-ידי רופא נשים לצורך בדיקה גינקולוגית, בדיקת שד, משטח פאפ מצוואר הרחם, ממוגרפיה ובדיקת צפיפות העצם.

הירידה ברמות ההורמונים יכולה לגרום לקשת של תסמינים היכולים להימשך על-פני מספר חודשים או שנים. לחלק מהנשים תסמינים אלו יכולים לגרום לאי-נוחות בדרגות שונות ואילו חלק אחר מהנשים לא יסבול כלל. התסמינים העיקריים הם:

• שינויים במחזור החודשי: אחד הסימנים הראשונים הינו הפרעות בסדירות מחזורי הווסת. בתחילה הם מתקצרים ובהמשך מתארכים. חלים גם שינויים בכמיות הווסת שיכולות בהתחלה להצטמצם ובהמשך להתגבר. כמו-כן שכיחות תופעות דימום בין הוסתות;

• גלי חום: גלי חום הינם תחושה פתאומית של חום בפלג הגוף העליון: פנים, צוואר, חזה, גב וזרועות. גלי החום יכולים להיות מלווים בהזעה. עוצמתם יכולה להיות החל מלא מורגשים ועד ליכולתם להעיר משינה. משך גל החום נע בין מספר שניות ל-5 דקות;

• שינויים בנרתיק ובשלפוחית השתן: רקמת איברי המין יכולה לאבד את מלחלוחיותה ולהיעשות דקה ושברירית עם ירידת רמות האסטרוגן בדם. שינויים אלה במבנה הרקמה מלווים בדרך-כלל באי-נוחות בעת קיום יחסי מין ולעיתים אף לדימום. כמו-כן, עולה שכיחות הזיהומים הווגינליים ולחלק מהנשים יש שכיחות מוגברת גם של זיהומים בדרכי השתן;

• יחסי מין: קיימת הפחתה בתדירות קיום יחסי המין וזאת עקב הירידה בדחף המיני הנובעת מירידת רמות הורמוני המין והיובש הנרתיקי הגורם לכאב בעת המגע. לאחר חדלון הווסת למשך שנה - הריון אינו אפשרי עוד אך בתקופה הסב-מנופאוזלית יש להשתמש עדיין באמצעי מניעה;

• הפרעות בשינה: לחלק מהנשים בגיל המעבר יש הפרעות בשינה המתבטאות בקושי להירדם או התעוררויות תכופות במשך הלילה. לאחר יקיצה לילית קיים קושי לחזור ולהירדם. לעיתים גלי החום וההזעה המופעים בדרך-כלל בלילה יכולים גם הם לגרום ליקיצה מוקדמת;

• שינויים במצב הרוח: במקביל לירידה ברמות האסטרוגן, מופיעים שינויים במצב הרוח ובהתנהגות המלווים לעיתים בתחושת עייפות. דיכאון אינו חלק מתסמיני המנופאוזה;

• שינויים במבנה הגוף: חלק מהנשים במנופאוזה חשות בשינויים כגון: השמנה באזור המתניים, ירידה בנפח השרירים, רפיון שרירים ושינויים בעור ובעיקר אובדן גמישותו. נשים אחרות מתלוננות על הפחתה בכשר הזכרון ואבדן גמישות השרירים והמפרקים;

• אוסטאופורוזיס - דלדול מסת העצם: כדי לשמור על רקמת עצם בריאה ותקינה, מתקיים בגוף תהליך קבוע בשווי משקל של החלפת העצם הישנה בחדשה. בנשים במנופאוזה העלמות האסטרוגן גורמת לעצם יותר להיהרס מאשר להבנות דבר המביא לאבדן מסת העצם. ככל שמסת העצם הולכת ומדלדלת כך העצם הופכת לחלשה יותר ונוטה להישבר. תהליך דלדול העצם אינו מורגש עד אשר קורה שבר בפרק כף היד, בפרק הירך או בחוליות עמוד השדרה.

פיטואסטרוגנים הינם חומרים דמויי אסטרוגן ממקורות שונים: דגנים, ירקות וצמחים. בגוף הם פועלים כאסטרוגן מוחלש המסוגל להפחית במידת מה את התסמינים המנופאוזליים. יש לזכור, כי במינונים בלתי מבוקרים הפיטוסטרוגנים עלולים להיות מסוכנים בדיוק כמו האסטרוגנים התרופתיים וכן יש להישמר בנטילתם או בשילובם עם תכשירים אחרים.

סיכום

לסבותינו היתה תוחלת חיים קצרה וההגעה לגיל המעבר סימלה את התקרב קץ חייהן. בימינו, עובדה זו אינה נכונה עוד כיוון שכיום נשים חיות יותר ובבמוצע עד גיל 80.

חובה על כל אישה, עם הגיעה לגיל המעבר, לעשות שיקול דעת נכון לגבי גיל המעבר ולהחליט החלטות נכונות התקפות ל-20 או 30 השנים הבאות בעזרתו של רופא הנשים המטפל.