האגודה לצדק חלוקתי והקשת הדמורטית המזרחית לפניה עשו קמפיין מוצלח בתקשורת נגד ההתיישבות, אבל אין כל קשר בין ההצלחה התקשורתית שהיתה בגדול הסתה פופוליסטית נגד מגזר מסוים, שבאותו זמן היה מסכן גדול, לבין האמיתות הנוגעות לסוגיות האמיתיות. ברוך השם, היינו כאן לפני הקמפיין, עודנו כאן, ועוד נהיה הרבה שנים, וצריך להתרגל, שבעולם הגדול יש זכויות אדם, ולא מקפחים חקלאי שיושב עשרות שנים על אדמתו.

המהומה סביב הפסקת עבודתו של החשב הכללי באוצר (חשכ"ל) ירון זליכה מתנהלת, כמקובל אצלנו במקרים רבים, לגופו של האדם ולא לגופו של עניין ובכך מסיטה כמובן את הדיון מהעיקר. הספינים התקשורתיים בדבר אופיו והתנהלותו מציירים דמות דמונית כל יכולה אשר ברצותה מעלה וברצותה מורידה אנשים, תאגידים, מפעלים. כמו בדיקטטורות החשוכות ביותר.

בימי קיץ אלה יש המגדירים את הויכוח בדבר המשך כהונתו של החשב הכללי כ"הצגה הטובה בעיר". בסוף עוד יגיע לבג"צ ושם יתחיל הסיפור מחדש. אבל, עניין אחד בהקשר זה לא זכה להתייחסות וראוי לאזכור.

"נשמות תאומות" ספר הפרוזה השני של ציפי שחרור לא נופל מקודמו. נשביתי בחמישה סיפורי אהבה שליוו אותי ימים רבים. בספר מקובצים חמישה עשר סיפורים הנוגעים באהבה, באכזבה, בכמיהה להיות נאהב, בנטישה ובבגידה. במאמרי אתייחס לדרכי הסיפר באופן הבעתם של הסיפורים. מקומה של האלימות בחברה הישראלית לא נעדר מקשת הסיפורים המובעים בספר.

כניסתי לתפקיד החשב הכללי, לפני ארבע שנים, לוותה בקמפיין של מארג ההון-שלטון במדינה. עיקר ההתקפות, שביקשו להביא למניעת המינוי ומיד לאחריו - לפיטורי, כוונו למדיניות החדשה שביקשתי להנהיג.