תדהמה הכתה את המדינה למראה החוליגנים הניאו-נאצים המשתוללים ומטילים את אימתם על יהודים, עובדים זרים וכד'. כמה טראגי הוא המצב, פלטו פיות האזרחים, כמה מכוער, כמה מבהיל ומבחיל. הכל נכון, אלא שכל התופעות הללו מתרחשות תחת חלוננו, ואנו מגיפים אותו למען לא נראה, מבחינת לא ראית, לא קיים. אך, מה לעשות שעצימת עיניים לעולם לא פותרת בעיות, אלא מחריפה אותן.
לכאורה, אין כל קשר בין הניאו-נאצים לתופעות שליליות אחרות המאפיינות את החברה הישראלית. אך, הכל לכאורה. הניאו-נאצים הם תוצרת ישראל. הם גדלו בתוך הערוגה המורעלת שליד הבית של כל אחד מאתנו. לא רצינו לשים לב, לא טיפלנו, לא אכפת לנו כלל.
למען האמת, ההעצמה של התופעה מעבר לפרופורציות האמיתיות, עלולה ליצור תחושה שהמדובר בהמונים אשר חיבקו את האידיאולוגיה הנאצית. ולא היא; אלה הם כמה עשרות, או מאות בלבד, אך גם מספר זה מספיק והותר.
השאלה איך הגענו למצב זה? לשאלה זו לא היתה התגייסות אינטלקטואלית כדי לנסות ולתת מענה. הסיסמא של עשבים שוטים שוב חזרה כמנטרה, ותו לא. בדיקה עניינית תוכיח שנערים אלה אמצו את האידיאולוגיה הנאצית בגלל העדר מערכת ערכים אחרת אליה יכלו להיחשף במשך שנותיהם בישראל.
לכל הגירה יש תופעות לוואי שליליות, לכן ישראל לא יוצאת דופן בהקשר זה. הנערים הניאו-נאצים הוזנחו לנפשם ונזרקו לרחוב. הרחוב הוא גם בית חינוך, אך מן הסוג הגרוע ביותר. הימצאותם של ניאו-נאצים בישראל, כמו גם נערים רבים אחרים הנחשפים לפשע, הם העדות הזועקת לכישלון המערכות המחויבות לדאוג לטיפול באלה אשר התנהגותם אינה נורמטיבית.
הכל תולים את האשם במערכת החינוך. אין תופעה שלילית בחברה שמערכת החינוך לא אשמה בה. לדאבון הלב, כל אלה הטוענים זאת, אין להם מושג על מה הם שחים. מערכת החינוך לא מסוגלת לחנך. מזה שנים רבות, מערכת החינוך עסוקה עד מעל ראשה בזכאות לתעודת בגרות. הכל נמדד לפי מספר העוברים את בחינות הבגרות. המנהלים, המורים וכל המערכת כולה, עוסקים ביום-יום ברשימות, תרשימים, גרפים וניתוחים מדעיים של תוצאות הבגרות. כל העניינים האחרים הוזנחו מזמן. המשאבים כולם מופנים אל הציונים. זאת המציאות של בית ספר מצוי במדינת ישראל.
יש תלמידים רבים שלא מסוגלים לעמוד בתחרות האיומה הזו. כישלונותיהם הלימודיים גורמים ליאוש ובריחה. וכשהם בורחים כי לא טוב להם, הם נזרקים אל הרחוב המציאה מגוון אין סופי של אלטרנטיבות להצלחה בלימודים.
כל מי שמכיר את המציאות בבתי הספר יודע ששיעורי החינוך הפכו לשיעורי הטפה לערכים זרים לרבים מבין הילדים. לא ניתן ללמד ערכים, אפילו לא במחיר של כפייה. ערכים לעולם נרכשים בתהליך ארוך של למידה והתבוננות במסרים של הסביבה ושל החברה כולה. יושר, הגינות, עזרה לזולת, כבוד וכד', לא ניתן ללמד, אפילו בבית הספר הטוב ביותר. אם בית הספר מטיף לערכים, אך הוא נוהג לפי קוד התנהגות אחר, סופו של התהליך שהתלמידים לא יפנימו את הערכים הנשגבים. אם החברה נוהגת באלימות, אם הקומבינה היא הפטנט להצלחה, אם האני הוא החשוב ביותר ואילו הזולת לא נחשב, אין סיכוי שהנוער ירגיש מחויב לערכים.
הניאו נאצים הם תוצרת ישראל. ודאי שהם אשמים בהתבהמות שלהם, אך לא רק הם. הבית, החברה הסובבת, מערכת החינוך, המסרים שבתקשורת שניתן להצליח גם ללא ערכים אנושיים בסיסיים, כל אלה אשמים באותה המידה.
אלימות בני הנוער היא תולדה של האלימות בחברה. הם לומדים ממנה ומחקים אותה. אף שיעור חינוך לא יצליח להחיל ערך של סובלנות, אם לאחר השיעור יביטו הנערים אל החברה ויווכחו שבאלימות ניתן להשיג הכל. אין מחנך בעולם שיזכה לקצור פרות מעבודתו החינוכית, אם תלמידיו יבינו שלהכות קשישים, לקלל ולגדף את השכן, להתעמר באחרים, הם מעשים שהחברה עוברת עליהם לסדר היום.
ניכור, אלימות, שיתוק מערכות הרווחה, ביזוי המורים והגורמים האחרים האמורים לטפל בתופעות שליליות, כל אלה הם הסיבה לניאו-נאצים ונערים תלושים. מי שרוצה בשינוי, ייטיב אם יגרום למהפכה בכל התחומים הללו. בטחון המדינה הוא חשוב, אך ללא חוסן חברתי, אין ביטחון. התופעות של סרבנות, של חוסר אכפתיות כלפי הצבא, התנהלות שהיא על גבול ההתבהמות, לא יתרמו לתיקון המצב. רק במאמץ משותף, ללא חשש ומורא, נוכל להצליח. קבלת המציאות הנוכחית וקידושה, יביאו לתופעות עוד יותר שליליות.
