יש תקופות מיוחדות במעגל השנה, שבהן מעניין יותר לצאת לטייל ברחוב מאשר לשבת שוב בבית ולהתלבט על איזה כפתור ללחוץ - זה שבשלט הטלוויזיה או זה הממוקם על מקלדת המחשב.
אחד מפרקי הזמן האלה הוא חג הסוכות שחל ממש השבוע. חג צבעוני, מיוחד, משפחתי ומשמח. מרגש לראות איך בכל פינה מוקמת סוכה מסוג אחר. בראש ניצבות הסוכות "המקצועיות" - אלה שנבנו אחר עמל רב מדפנות עץ משובח, לרוב נמצא את הסוכות "הסטנדרטיות", אלו שמורכבות בין רגע כמו לגו. במגזר הדתי נפגוש ב"מרפסות הסוכה" שמוקמות אחר כבוד על המבנים הגבוהים, או על עמודים שנשלפים לכבוד החג. אבל היפה מכל, הם הילדים שמתרגשים ורואים בכל התהליך אפשרות של בניית בית קטן מְערבה.
לצד קישוטי הסוכה שמנצנצים להם מכל עבר, תורמים לאווירת החג ארבעת המינים. ארבעה מינים של צמחים שביחד עם הסוכה המקושטת, הופכים את החג לעשיר במנהגים.
לאמיתו של דבר, לאדם המתבונן מן הצד, עשויים מרבית המנהגים להיראות לא הגיוניים. למה, אם כן, קבעו חכמי הקבלה דווקא את הסימנים האלה? מדוע לדוגמא, אנו מברכים על אתרוג, ולא על עגבנייה? ועל מה באמת מרמזים לנו מנהגי חג הסוכות?
הקבלה יוצקת לתוך ההגדרות המוכרות תוכן רוחני, ולפתע מתמלאים מנהגי החג והתמונה הצבעונית משמעות אחרת לגמרי.
עולם כמנהגו נוהג
כל אחד ממנהגי החג מסמל פעולה שמבצע האדם כשהוא מעפיל אל המרחב הרוחני. כלומר, מנהגים כמו ישיבה בסוכה, או לברך על ארבעת המינים, הם סימנים שנועדו להצביע על גילוי רוחני שהרגיש המקובל בנשמתו.
המקובלים מגלים כי תכונת הכוח העליון שמנהיג את כל המציאות היא תכונת הנתינה והאהבה. הם מספרים לנו, שאת המציאות הרוחנית אפשר לקלוט רק דרך התדר של אהבת הזולת.
בהתאם לכך, מקובל שפיתח את נשמתו, כלומר את תכונת אהבת הזולת, משתווה לחלוטין עם תכונת הנתינה והאהבה של הכוח העליון, ולכן הוא מגלה אותו. זה נקרא בקבלה: גילוי רוחני.
לפי אותו עיקרון, נסתר מאיתנו העולם הרוחני. הוא נעלם מחושינו משום שאנו מכוילים לתדר קליטה אחר, תדר שביסודו אהבה עצמית - אגואיזם.
במושג אגואיזם, הכוונה היא שאני מרגיש רק את רצונותיי, וכל הזמן אני מתאמץ לספק אותם, גם אם זה בא על חשבון ניצול האחר.
על טעם ועל ריח
זה המקום לציין כי קיום מעשי של מנהגי החג, אכן משמר את מסורת ישראל, אולם אין בו כוח רוחני כלל ועיקר. במושג "כוח רוחני", כוונתנו פעולות שמתקנות את נשמת האדם. תפקיד מנהגי החג, להוות מעין תמרורים, שיזכירו לנו את תפקידנו הרוחני, ואת התיקון האמיתי שעלינו לבצע - כאמור לשנות את הטבע האגואיסטי שלנו לאהבת הזולת.
להלן כמה מושגים ומשמעותם הרוחנית על-פי הקבלה:
הסוכה מסמלת את מבנה נשמת האדם. האופן שבו הנשמה מתעלה מעל לאגו מתבטא באופן סימבולי בחוקי בניית סוכה.
הסכך מסמל את כוח ההתנגדות לאגואיזם. את הסכך אנו מתקינים מענפים שהם פסולת, כלומר, דבר שאינו בעל חשיבות. אף על-פי כן, אנו מציבים את הסכך מעל לראשנו, והוא שמפריד בינינו לבין השמיים. מטרת מנהג זה, לציין תהליך שקורה בפנימיות האדם: בתחילה הצורך לאהוב את האחרים נראה לאדם טפל ומעורר סלידה, בדומה אותה פסולת. בשלב השני, לומד האדם להעלות את החשיבות של אהבתו לאחרים לרום המעלה, ואז בזכות שינוי היחס לזולת הוא מגלה את הקשר עם הכוח העליון.
ארבעת המינים ידועים בטעמם ובריחם המיוחד. טעם וריח, הם שניים מתוך חמשת החושים שבאמצעותם האדם חש הנאה. אולם תענוגות אלה מספקים את רצונותיו האגואיסטיים. המנהג הנפוץ לאגד את ארבעת המינים יחד, ולנענע אותם, מסמל את הבקשה שמתעוררת בליבו של האדם, לאהוב את הזולת. אז הוא פונה אל הכוח העליון ומבקש ממנו שייתן לו אפשרות להשתנות ולהיות כמותו.
סוכה של שלום
הקבלה מלמדת אותנו כיצד להקים סוכה פנימית בליבנו. זוהי סוכה של שלום, סוכה של אהבת אחים ואחדות בין כל פלגי עם ישראל.
תקופת החגים, היא הזדמנות נפלאה עבורנו להתעלות מעל למחלוקות, לפירוד ולשנאת החינם. כשנתאחד בינינו באהבת הזולת, הערך שעל בסיסו נוסד עם ישראל, אז תתגלה בקשרים בינינו האהבה, שתמלא את ליבנו בשמחה ובשלום.
לאתר
קבלה היום
