הדמוקרטיה של הלב

בשבועות האחרונים, סוף עונת המלפפונים, נכנסת בקול תרועה רמה לוואקום התקשורתי סוגיית ההתגייסות/השתמטות ל/מצה"ל. נשמעת ביקורת על הנוער שהוא הולך ומתדרדר, על כך שהוא מעדיף לשיר על מלחמות בתוכנית "כוכב נולד" מאשר להשתתף בהן, שהוא מעדיף לשחק בסרט "בופור" מאשר לבקר באתר עצמו.

איוולת גמורה כל הביקורת הזאת, איוולת שסופה בכך שהחברה הישראלית תשלם עליה באזרחים מטומטמים שאינם יודעים מימינם ומשמאלם מרוב סיסמאות ריקות מתוכן ומרוב נתונים סטטיסטיים שמטשטשים את השבר האמיתי שבעיצומו אנחנו נמצאים.

הרי כמה רציני יכול להיות הדשדוש הזה בנתונים יבשים שמשווים אחוזי התגייסות של השנה לשנים עברו, שבודקים ומחטטים: "מה המשתמטים עושים היום?", "האם הם באמת משוגעים או סתם מתחזים?", "וג'קו אייזנברג וג'קו אייזנברג..." חברים עצרו!

מי בינכם שחושב, שאיפשהו באזור גיל 18, נמצאת חוליה שאפשר לנתק אותה, ובכך להפריד את בני התשחורת משאר החברה טועה טעות מרה. יותר טוב, לפני שאתם באים לשפוט, לכמת, להתאכזב, ולהתייאש מהנוער ה"כוכבנולדי" שלכם, ספרו לו קצת על עצמכם: ספרו לו על הרמטכ"ל שלכם, האיש עתיר הזכויות, זה שמרגיש "רעד קל בכנף", ו"בחילה קטנה בבטן". איך אותו ראש מטה כללי שבבוקר המלחמה, הבוקר שבו חתם על צאתם לקרב של אלפים אבל על חזרתם של פחות, מצא זמן למכור את תיק המניות שלו, מחשש שיפסיד מכספו, 20,000 ש"ח או משהו כזה, הם אלו שרשרשו לו בראש באותו בוקר מכריע.

קחו אוויר ותמשיכו לספר ליקיריכם על חבר כנסת לשעבר, איש שעמד בראש ארגון שאמור לשכנע את יהודי התפוצות לממש את יהדותם בארצם ול"עשות עלייה" - ארגון הסוכנות היהודית, אותו אדם שממליץ לכל אזרח ישראלי לאמץ דרכון זר. למרות הפיתוי אל תתרצו את מעשיו בכך שהשתחרר לו בורג, כיוון שאתם יודעים שהאיש משכיל ובעל דעה, וגם אתם חשבתם בזמנו שהוא ראוי להמצא בין מנהיגינו.

הסבירו לאהוביכם את המושג "עשה לביתו", בזמן שאתם מספרים להם על שר בממשלתיכם, בן להתיישבות העובדת שגר היום במגדל פאר במרכז הארץ. איש ציבור אשר אימץ באופן מודע ומושכל טקטיקה להעברת דיעותיו בתקשורת ולשכנוע הציבור בדרכו - השתיקה. ומאז שבחר בה הפופולריות שלו עולה אצלכם עוד ועוד.

הגידו לבניכם את האמת, שגם שלוש שנים במזרח ושימוש יומיומי בכימיקלים לא ימחקו להם את הטראומה שבה יזכו ביושר שעה שישטרו במחסומים על עם אחר עד שיהפכו לבלתי ראויים בעיני עצמם.

ספרו להם על אדמירלים שאינם מבינים דבר וחצי דבר במלחמה, שצוטטו מאיימים בחדרי מבצעים ערב המלחמה, על כך "שהאויב לא ישכח את שמם", שעינהם נצצו מברק האופורטוניזם, מההזדמנות לההפך "לגיטימיים" בעיני עמם.

ספרו להם שמלחמות אינן צודקות ואינן עניין של חיים או מוות בהכרח, ספרו להם על מהלך קרקעי שיצא לדרכו מספר שעות לאחר החתימה על הסכם הפסקת האש וגבה את חייהם של 33 מחבריהם.

ספרו להם שבפסטיבל התקשורת הדו-ממדית, שאינה מסוגלת להכיל נפח ומורכבות, שעסוקה כל הזמן בלחפש סיפור מדהים וסיפור מדהים עוד יותר שיחליף אותו, התוכנית שיורשת את אובססית "כוכב נולד" היא התוכנית "חייל נהרג נולד", וזה הכל.

ספרו להם על כל אלה ונכונה לכם הפתעה. תופתעו לגלות שהם כבר יודעים את כל זה בעצמם. אם תטו להם אוזן ותקשיבו היטב, תמצאו שמאחורי המשפטים "לא רוצה לצאת פראייר", ו"למה שאני אתגייס?", מסתתרים כל אותם פגמים שמערערים את הזהות העצמית שלנו כחברה בישראל.

ועכשיו יגיע החלק הקשה, החלק שבו אתם מגלים שהנוער הוא למעשה השתקפות שלכם, ראי שמבליט את פגמיכם, את חוסר האמונה שלכם בארצכם, את העייפות שלכם מהמלחמה הבלתי פוסקת על זכותכם להמצא כאן במזרח התיכון, את היאוש שמחלחל בכם שעה שאתם מסתכלים על ההנהגה החלולה והמושחתת של מדינתיכם ואת תחושת חוסר האונים שבה אתם מתמלאים בזמן שאתם חושבים על איך לעזאזל יוצאים מהמצב הזה! קחו חמש דקות מנוחה.

התנחמו. השלב הראשון בריפוי, הוא ההכרה במחלה. הביטו על הנוער הסרבני/משתמט שלכם ותתגאו בו. תתגאו בו על כך שהוא אמיץ מספיק להביט באמת ולבחור. לבחור בעצמו אם לחיות כאן בכלל, בארץ אבותיו, אם לאו.

מכיוון שכל מערכת יחסים, במקרה הזה בין עם לארצו, שאינה מאפשרת בחירה אמיתית ומחודשת של שני הצדדים אחד בשני, לא תשרוד להרבה זמן, יהיו הערכים שמרכיבים אותה נעלים ורמים אפילו עד השמיים.

וללא האמת והאומץ להביט באמת, איך תתכן בחירה אמיתית? סמכו על הנוער שהוא עושה כך, שהוא יצא לדרך של בחירה אמיתית, גם אם היא מתחילה בשלילה גסה של כל המוסכמויות הנוכחיות. ותנצלו גם אתם את ההזדמנות שהחבר'ה האלה נותנים לכם, ההזדמנות לבחור מחדש בלב שלם בחיים פה. זה לא ההפרש בין 5.5% משתמטים ל7.4% שיקבע את השארותינו פה אלא הבחירה האמיתית שלכם בארצכם. בחירה נעימה.