יו"ר הרשות הפלשתינית, אבו מאזן, הציג (10 באוקטובר 2007) את התביעות הטריטוריאליות שבכוונתו לדרוש בוועידת השלום באנאפוליס. תביעות אלה כוללות את כל שטחי רצועת עזה, הגדה המערבית, מזרח ירושלים ושטח ההפקר בין ישראל לגדה המערבית.
בסה"כ מדובר ב-6,205 קמ"ר שטח המדינה הפלשתינית, אשר יהיו נתונים לריבונות פלשתינית מלאה (כולל שטח אווירי, מקורות מים ועוד). מקורות פלשתינים מסרו בתקופה האחרונה, כי אבו מאזן יהיה מוכן לדון עם ישראל על חילופי שטחים בהיקף של 2 עד 3 אחוזים בלבד, ובכל מקרה הוא שולל אפשרות לחילופי אוכלוסין עם ישראל או להעברת אוכלוסיה פלשתינית לשטחי מדינת פלשתין.
בישראל, כך מצטייר מהתבטאויות חוזרות ונשנות של רה"מ ומקורביו, מקבלים את עיקרי הדרישה הפלשתינית לחזרה לקווי 67' עם תיקוני גבול קלים, ומשמעות הדברים - ויתור ישראלי על גבולות טריטוריאליים בני הגנה. שלום עם מדינת פלשתין יכול אומנם להעניק ביטחון בגבול, ואולם על כך מעיבים שני גורמים:
הניסיון שצברה ישראל ביישום הסכמי הביניים עם הרשות הפלשתינית תחת שלטון הפתח וערפאת. בתקופה זו הרשות הפלשתינית אפשרה את קיומה של תשתית טרור בתוך המדינה הפלשתינית ולעיתים מזומנות הפעילה את ההמונים (אינתיפאדה) וארגוני הטרור על-מנת ללחוץ על ישראל להגמיש את עמדותיה המדיניות. הפעלת טרור מקווי 67' וחדירה של אירן/חיזבאללה לשטחי מדינת פלשתין עלולה לסכן את לב ליבה של מדינת ישראל. פשוטו כמשמעו.
התביעות הפלשתיניות אינן מסתיימות בקווי 67'. על הפרק עומדת תביעת השיבה הפלשתינית שהיא בראיית הפלשתינית זכות פרטית של כל פליט ופליט ואין לרשות הפלשתינית, או לכל גורם פלשתיני אחר, לוותר על מימושה. יתר על כן, גם בפתח רואים באי מימוש זכות השיבה לגיטימציה להמשך ההתנגדות הפלשתינית. במילים אחרות - שערי הסכסוך לא יינעלו עם ההסדר המדיני, אלא עלולים להתחדש מקווי 67'.
ראוי לשים לב גם לדרישתו של אבו מאזן לספח לשטחי מדינת פלשתין את שטח ההפקר שהתקיים בין ישראל לירדן לפני 67'. בשטחים אלה שסופחו דה פקטו לישראל לאחר מלחמת ששת הימים הוקמו הישובים מכבים, כפר-רות, שילת ולפיד בחבל מודיעין וכן מספר שכונות יהודיות בירושלים. העמדה הפלשתינית בעניין זה אינה חדשה, ויתכן שהפלשתינים רוצים להשתמש בתביעת הריבונות על השטח כחלק מהמיקוח על חילופי השטחים.
