רצח רז חג'ג' בן ה-16 מהרצליה לפני כשבוע, מצטרף לשורה ארוכה של אירועי אלימות בקרב בני נוער שהתרחשו בחודשים האחרונים. ביום המאורעות רבו הקולות שמיהרו להאשים את שביתת המורים באירועים הקשים, אך נתוני המשטרה שהתפרסמו לאחר האירוע אינם מאששים הנחה זו. אז מה באמת גורם להם להיות אלימים?
גדולי הפסיכולוגים החברתיים במאות האחרונות ניסו לענות על שאלה זו. בורוס סקינר, מאבות הפסיכולוגיה ההתנהגותית, סבר כי הסביבה החיצונית היא הגורם היחיד שקובע כיצד יתנהג הילד המתבגר. אחת מאמירותיו המפורסמות הייתה: "תנו לי ילד, ואעצב אותו כראותכם". לשיטתו, תנאים סביבתיים מסוימים יוכלו להפוך ילד לכל דבר - מעורך דין ועד לרוצח. גם אלפרד אדלר, מייסד הפסיכולוגיה האינדיבידואליסטית, סבר כי החברה בלבד היא המעצבת את אישיותנו. למה אני מתכוון? תחשבו בעצמכם: מהי החברה הקרובה ביותר של ילדי המאה העשרים ואחת?
בראש ובראשונה זו המדיה התקשורתית ואנחנו, כן אנחנו, המבוגרים. איני מתכוון לפנות אישית נגד אדם כזה או אחר, ואת זאת אני חש חובה להדגיש. עם זאת, מבט מפוכח על המציאות יגלה לנו כי התכנים העיקריים שמהם ניזונים ילדים הם אלו המופצים בכלי התקשורת השונים ובסביבתם הקרובה. למה אני מתכוון?
הבעיה המרכזית שלנו היום, אומר ההוגה היהודי בן המאה העשרים הרב אשלג, היא שהאגואיזם והניכור בחברה האנושית רק הולך וגובר. בני האדם חושבים רק על עצמם והערכים החברתיים של אהבה והערכה לאחֵר, נעלמו כלא היו. תופעה זו בולטת בעיקר בקרב האנשים השולטים במדיה. דומה כי אלה מוכנים לעשות כמעט הכול למען התהילה, הכסף והשליטה. תכני התקשורת האלימים שהם מייצרים - החל מסרטים מצוירים, דרך האינטרנט ועד למהדורות החדשות היומיות - חושפים את הנוער למציאות אלימה עד מאוד.
במקרים רבים אל לנו להאשים את הילד בלבד במקרה אלימות נתון. למען האמת, הוא אינו יודע כיצד להתנהג במצב זה או אחר. בכל מצב נתון, הוא פשוט מפשפש בזיכרונו באופן בלתי מודע, 'שולף' מצב התנהגות מסוים - אותו ראה בעבר על גבי אחד המסכים - ופועל בהתאם, כמו רובוט. עצוב ככל שהדבר יישמע, המערכת שמכתיבה את אופייה של המדיה מאחורי הקלעים בימינו, היא הבייביסיטר של דור המחר.
אבל זה לא מסתכם בכך. גם אם נכבה את הטלוויזיה ונפסיק לקנות עיתון, לא נוכל להימלט מפני האלימות. מספיק שנצא לרחוב ונראה חברה שבה אלימה ושסועה שבה אנשים מוכנים לעשות כל דבר רק שיהיה להם יותר מלאחרים, וחושבים בעיקר על האינטרסים שלהם בלבד. גדולים ממני כבר כתבו שילדים לומדים מדוגמה. אם זאת הדוגמה שאותה החברה שלנו מספקת להם, מה הפלא שהם מואסים בערכים שאנו מנסים להנחיל להם?
כמה שלא ננסה ללמד את ילדינו להיות אדיבים ולדאוג לזולת, הם יסתכלו עלינו, המבוגרים, ויראו שאנו מתנהגים אחרת. גם אם נסביר לילד שוב ושוב מה כדאי לעשות, כיצד לדבר ואיך להתנהג, לא תהיה בכך כל תועלת, עד שלא נספק לו דוגמה מעשית לכך, ללא מילים.
לאור המאורעות האחרונים, לא נותרת לנו ברירה. כדי לגרום לשינוי אמיתי בילדינו, עלינו, המבוגרים, לשנות את היחס האגואיסטי שלנו כלפי הזולת ולהתחיל לדרוש מהתקשורת להפיץ ערכים דומים. בל נשכח שגם אנשי התקשורת מושפעים מדעתה של החברה ולכן אם נצליח לגבש עמדה חברתית לא מתפשרת שמקדמת דווקא ערכים של יחס אחר לחברה נוכל להתחיל ולהניע את גלגלי השינוי.
אני כבר רואה איך החיוך הציני עולה על פניכם, אבל המציאות שבה הולכים ורבים אירועי האלימות, הסמים ואבדן הערכים בקרב הנוער אינה מותירה לנו ברירה. כבר בראשית המאה כתב אשלג כי רק אם נמצא את הדרך לגשר על הפערים האידיאולוגיים והתרבותיים בינינו, להתעלות מעל האגו שמכרסם בחברה שלנו נוכל לבנות עתיד טוב יותר לילדנו. וכמה שהוא צדק. כבר מזמן הגיע העת לעשות כן, אם לא עבורנו, אז עבור ילדינו. רק כך על-ידי דוגמה אישית נוכל להבטיח להם חינוך אמיתי וערכי, ולמנוע מכולנו את מקרה האלימות הבא.
