מגעגע כברווז

תובנה: באם היצור שלפנינו הינו בעל מקור, מגעגע , הולך ומתנדנד כברווז, הרי הוא ברווז. פשוט וקל, הלא כן? עוד תובנה: באם האולמרט מפריח ספינים לכל עבר, עובד במשרה מלאה למען הישרדותו האישית, כל פועלו מכווון להאדיר את תדמיתו כלפי הציבור בישראל, וכל זאת לפני מלחמת לבנון, תוך כדי ולאחריה, הרי סביר כי ב-60 השעות האחרונות למלחמה עשה בדיוק זאת. פשוט וקל, הלא כן?

טעותם הגדולה של מתנגדי אולמרט הייתה בהתמקדות ב-60 השעות האחרונות של מלחמת לבנון השניה, במקום להבין כי אותן 60 שעות, בעוד שהיוו קטע חשוב בלחימה, הרי בקונטקסט הכללי היוו אך קטע קטן מהכלל. כשלי האולמרט משתרעים על פני כל חודש הלחימה ולא רק באותן 60 שעות, ולמרות זאת לא השכילו המוחים למנף את דוח הביניים החמור להחריד של הוועדה, דבר המעיד על חוסר ניסיונם.

בנוסף, לא השכילו המוחים להבין את מהותה של ועדת וינוגרד. זוהי ועדה המנוהלת על-ידי משפטנים, ובמשפט כמו במשפט אם אין הוכחות, אין אשמה. רק האל הוא "בוחן כליות ולב" ומי יכול היה לדעת את שהתחולל במוחו של האולמרט? המוחים קיוו כי ועדת וינוגרד תמצא אשמה מוסרית נגד האולמרט, בכך שהוציא את הצבא למהלך קרקעי על-מנת להציל את יוקרתו האישית, והרי דברים מסוג זה הינם בין האיש לעצמו, ומכיוון שכך אינם ברי הוכחה משפטית ואינם ברי התיחסות הוועדה.

ההוכחה כי כך עשה, כי הפעיל התקיפה הקרקעית מטעמים אישיים, הינה נסיבתית. קשה לשער כי האולמרט, אשר כל חייו הפוליטיים מזה כ-30 שנים עשה אך זאת, ניצל והפעיל הזדמנויות אין ספור, השכם והערב, למען שמירה על יוקרתו האישית, לפתע פתאום, ליום אחד בלבד, כ-60 שעות לפני תום הלחימה הפך עורו ליונה צחורה. הגיונית, אין רגלים לסברה זו. נהפוך הוא, הסביר והברי ביותר הוא כי האולמרט, כמנהגו מאז ומתמיד, שקל את טובתו ויוקרתו האישית לפני טובת עם ישראל וחייליו, ממש כפי שרגיל הוא לעשות כידוע לכולנו.

על-מנת להעלות הנחה הגיונית זו איננו אמורים לפנות לוועדת חקירה ממשלתית שבסיסה משפטי, אלא לאנליסטים וכותבי מאמרי דעות המשוחררים מהכבלים המשפטיים, וכך חופשים הינם להסיק מסקנות הגיוניות ונסיבתיות באין מכהה. מאליה גם עולה תמיהה מהותית בהקשר להתנהלות הוועדה. באם טען לפניה האולמרט כי הפעולה הקרקעית היתה נחוצה על-מנת לדחוף ולוודא החלטה חיובית במועצת הביטחון (היא החלטה 1701), ונניח כי היה הגיון דחוק בטענה זו.

מאידך, הרי החלטה זו נסגרה בחיוב מבחינת ישראל לפני היציאה למהלך הקרקעי הישראלי, ומכאן מדוע יצאה ישראל לאותו מהלך? האולמרט סתם ולא פירש והוועדה לא שאלה ולא תהתה לגבי כשל לוגי ברור ונהיר זה. מאליה עולה המסקנה (נסיבתית אמנם, אך לאור התנהלותו בתצורה קבועה וארוכת השנים), כי האולמרט החליט על המבצע הקרקעי מטעמים שאינם לעניין, דהיינו, מטעמי פרסום והאדרה אישים. ואילו הוועדה שלא מצאה עובדות מוצקות לאשמה מוסרית באותן 60 שעות, הפלא ופלא, לפתע הפכה "רואה כליות ולב" וכן מצאה "עובדות" (היכן הן בדיוק?) לאישרור חפותו המוסרית של האולמרט. אכן חידה ותמיהה גדולה.