היה מאלף לקרוא במוסף "הארץ" את הראיון עם יו"ר הכנסת, רובי ריבלין. מי שרוצה לדעת מה עובר על ליכודניק אמיתי באלה הימים, חייב לקרוא את הראיון הזה. "אני לגמרי קרוע עכשיו בין הנאמנות לאיש לבין הנאמנות לדרך. אני אוהב את אריק אהבת נפש, אבל אני לא אוהב את דרכו" - וידויו הנוגע-ללב של רובי.
אחרי השבוע המדיני הלוהט שעתה זה עברנו, אחרי ששרון השלים את המהפך האידיאולוגי האישי שלו (את ההסברים המתאימים יתן, כרגיל, אורי דן) בנאומו בעקבה, עברו רבים מאנשי המחנה הלאומי בחג השבועות חיבוטי נפש מייסרים ובוודאי חזרו ושאלו עצמם: מיהו ליכודניק? מהו הליכוד? שאלות שמתחממות עוד יותר לקראת מרכז הליכוד, שמתכנס בירושלים ביום א'.
למה לי להצביע ליכוד, כשאני מקבל "מרץ"? - שאל אותי חבר מודאג ומאוכזב. מה ההבדל היום בין שרון ליוסי שריד? בשביל מה התאמצנו בבחירות? מה זה משנה לנו אם הליכוד הוא הסיעה הגדולה, 40 ח"כים, כאשר מנהיג אותם אדם שחולל תפנית אישית בת 180 מעלות וכמעט אין פוצה פה ומצפצף? מה פשר שתיקת הכבשים הזאת בליכוד? - אלה ואחרות הן השאלות המנקרות בראשים, ולא רק ראשו של יו"ר הכנסת גלוי הלב.
קשה לדעת מה עובר בראשו של שרון, במיוחד למקרא מודעות הברכה ("אמרנו לכם") ומאמרי השבח, שכבר שנים לא זכה לקרוא. השמאל מקבל בזרועות פתוחות ובתרועות שמחה את "הבן האובד" ששב הביתה, שהולך על הקו של ביילין-את-שריד. והליכוד? - האם ידבר בקול ענות חלושה בכינוסו הקרוב?
אז נכון, יאמר אורי דן, מדוע אתם מופתעים? אריק דיבר על הנושאים הללו אפילו לפני הבחירות ובמערכת הבחירות. הוא צודק. אמנם כן. אבל בסתר הלב האמין כל ליכודניק אמיתי, כי שרון הולך בעצם בדרכו של בגין, וכי הדבר מרחיק הלכת ביותר במסגרת הפשרות הישראליות שיהיה מוכן לעשות, הוא הענקת אוטונומיה לפלשתינים. כזכור, זה היה רעיונו של ראש הממשלה המנוח בגין בקמפ-דיוויד לפני 25 שנים, כאשר ויתר על כל סיני ולא היה מוכן בשום פנים ואופן לוותר על סמ"ר אחד מריבונות העם היהודי בארץ-ישראל המערבית.
בעקבה התנפצו כל האשליות הללו. בעקבה ובימים שקדמו לה. נכון, עוד איננו רואים את הפסקת הטרור, עוד אין מסתמן הצורך לעשות ויתורים של ממש, בשטח. הטרור נמשך ועימו ההסתה, וכרגיל - אולי גם אריק, אם קצת נבהל מכך שהרחיק לכת בהצהרותיו ובהבטחותיו, "סומך" על הערבים, שיקלקלו את החגיגה וגם הפעם לא יחמיצו את ההזדמנות להחמיץ את ההזדמנות... אם על זה בונה אריק, והוא בוודאי יודע דברים שאנחנו לא יודעים, כי אז הוא גאון מדיני. אבל מה לעשות, החששות הפעם גדולים מאי פעם בעבר. אנחנו יכולים להתבדות, רובי ריבלין יכול להתבדות וגם אריק, ולפתע נמצא עצמנו במהלך מסוכן, שאין ממנו חזרה.
דבר אחד בשום פנים ואופן לא יוכל עוד להשתנות - וזה מה שבאמת חייב להדאיג כל ליכודניק אמיתי, כל יהודי מאמין וכל מי שבקיא בהיסטוריה ויודע כי זכות עם ישראל לארץ-ישראל עולה על כל זכות אחרת. כוונתי לטרמינולוגיה החדשה שאימץ לעצמו שרון בתקופה האחרונה ונתן לה ביטוי בכל הזדמנות שבה נשא דברים בפומבי, בין בסיעת הליכוד, בין בראיונות לתקשורת ובין קבל עולם בנוכחות הנשיא בוש ו"ראש הממשלה" אבו-מאזן.
"כיבוש", "גדה מערבית", "מדינה פלשתינית", "שלטון זר" על 3.5 מיליון פלשתינים, "מאחזים לא מאושרים" - אלה ואחרים הם המושגים החדשים, שנשתגרו על לשונו של יו"ר הליכוד. את אלה איש כבר לא יוכל עוד למחוק, לא את השימוש בהם ולא את הנזק הנגרם לישראל כתוצאה מהשגרתם על-ידי ראש ממשלת ישראל. שום תיקון ושום "הבהרה" לא יועילו. בכך נגרם נזק הסברתי עצום לישראל ול"קייז" שלה בעולם. בכך נחלשה רוחנית יכולת ההתמודדות שלה מול כל האויבים וה"ידידים", שמזה 36 שנים מאשימים אותה במלחמה, בנישול עם אחר ממולדתו ובמה לא.
זהו יסוד הייסודות של התפנית האידיאולוגית שחולל שרון בתוכו פנימה, שהוא מנסה לחולל בתנועתו (בעידוד אישים "חזקים" כמו עומרי שרון, דב וייסגלס וכו') ובציבור הישראלי בכללותו. וכך בעוד שבשמאל מוחאים כפיים, בימים סופקים כפיים.
השמאל - אל ימהר לעלוז. ספק אם יזכה לראות את חלומותיו הרטובים מתגשמים בשטח, את הנסיגה, את הטראנספר למתיישבים יהודיים, את חיסול כל הישגי ישראל ולוחמי צבא ישראל במלחמת ששת הימים. רק בדבר אחד יוכלו "העבודה", "מרץ", להתברך: באימוץ הלכסיקון שלהם בפי מי שעומד בראש הממשלה כיו"ר הליכוד, אשר לעולם ייזכר מכאן ואילך כמייסד המדינה הפלשתינית ולו רק בהבל פיו.
שתיקת הכבשים בליכוד ("שמים עלינו פס" - דברי ח"כ אהוד יתום) חייבת להיפסק. מרכז הליכוד, שבו האידיאולוגיה עדיין מושלת בכיפה - למרות שח"כים רבים וחברי מרכז לא מעטים לא קראו את ז'בוטינסקי, לא מבינים את מנחם בגין ולא זוכרים את שמיר (יבל"א) - חייב לשוב ולומר את דברו: מאמצי שלום כן, נכונות להעניק לפלשתינים אוטונומיה (שלטון עצמי) כן, אבל הריבונות בארץ-ישראל שמן הים ועד הנהר תהיה של ישראל וישראל בלבד. המרכז יוכל לצטט את עצמו ולהזכיר ליו"ר התנועה: "לא תקום מדינה ערבית ממערב לירדן".
כדברי בגין ע"ה, שיחררנו את יש"ע בכוח הזכות ולא בזכות הכוח, נשמור על חבלי מולדת אלה ועל ישוביהם ונמנע בהם ריבונות זרה, פלשתינית, שתיפגע גם בזכות היהודית וגם בעתידה על מדינת ישראל ובביטחון אזרחיה ממזרח וממערב לגדר ההפרדה.
