השופטים א' ריבלין, א' פרוקצ'יה, י' דנציגר, קבעו ביום 25.2.08, כי כי הזיקה הנדרשת בחיוב לפי "שיטת ההיטל" בין הנכס לבין עבודת התשתית, שבגינה מחויב בעל-נכס בתשלום ההיטל, היא זיקה מסוג של הנאה מביצוע עבודת התשתית הספציפית.
הקו המנחה בפרשנות המושג "נכס גובל" הנו עובדת קיום זיקת הנאה - ולו מינימלית - הנובעת מכך שהנכס גובל ברחוב. כאשר בין הנכס לבין הרחוב חוצצים רצועת ירק, נטיעות או שדרה - גורמים פיזיים המפורטים בחלופה השנייה שבהגדרת "נכס גובל" - אין חולק כי זיקת הנאה מינימלית זו מתקיימת בהיעדר חציצה פיזית המונעת מעבר.
בית המשפט העליון דן בערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר קבע, כי העיריה זכאית לגבות מהמערער היטל סלילת כביש ומדרכה.
דובר על מקרה בו העיריה סללה כביש ומדרכה בסמוך לחלקות מקרקעין שבבעלות המערער. הכביש והמדרכה מצויים במישור גבוה יותר מהחלקות - הפרשי הגובה בינם לבין לחלקות נעים בטווח שבין תשעים סנטימטרים לבין שני מטרים. לאור הפרשי הגבהים, נוצק קיר בטון שנועד לתמוך בכביש המוגבה ועליו הותקנה גדר ביטחון. בגין סלילה זו, חייבה העיריה את המערער בתשלום היטל כביש והיטל מדרכה בסך 252,393 ש"ח.
בית המשפט בהחלטתו קבע, כי יש לקבל את הערעור בכל הנוגע לביטול חיוב החלקות בהיטל, ויש לדחות את הערעורים אשר נוגעים לחיוב בהוצאות לאוצר המדינה. בית המשפט ציין, כי המבחן לקיום החלופה הראשונה להגדרת נכס גובל - "נכס שיש גישה אליו מאותו רחוב גובל" - הוא מבחן האפשרות הטכנית למעבר. במקרה דנן, לא התקיימה אפשרות טכנית למעבר בין החלקות לבין הרחוב. פערי הגבהים המשמעותיים וכן גדר הביטחון המוצבת על גבי הקיר התומך אינם יוצרים אפשרות טכנית למעבר ללא "טיפוס על גדרות" וקיר בטון.
בית המשפט קבע, כי אין לקבל את טענת העיריה, כי מבחן האפשרות הטכנית למעבר מתקיים, או התקיים בעבר וחדל להתקיים באשמת המערער. אך עם זאת, נקבע, כי אין בתוצאה זו כדי להביא למסקנה שבעל נכס יכול למנוע חיוב בהיטל על-ידי חסימת "אפשרות טכנית למעבר".
בית המשפט ציין, כי אם העיריה הייתה מתכננת ובונה תשתית המאפשרת מעבר מהכביש לחלקה באופן סביר, חסימות יזומות על-ידי בעלי נכסים גובלים לא היו פוטרות אותם מחיוב. החלופה השנייה להגדרת "נכס גובל" מפרטת מספר גורמים פיזיים (תעלה, ביוב, חפירה, רצועת ירק, נטיעות, שדרה), אשר גם אם הם מצויים בין הנכס לרחוב, יסווג הנכס כ"נכס גובל".
מצב דברים בו קיימת שורת נכסים החוצצת בין הרחוב לבין שורת נכסים עורפית אינו נופל בגדר החלופה השנייה. בית המשפט קבע, כי הזיקה הנדרשת בחיוב לפי "שיטת ההיטל" בין הנכס לבין עבודת התשתית, שבגינה מחוייב בעל-נכס בתשלום ההיטל, היא זיקה מסוג של הנאה מביצוע עבודת התשתית הספציפית. הקו המנחה בפרשנות המושג הנו עובדת קיומה של זיקת הנאה - ולו מינימלית - הנובעת מכך שהנכס גובל ברחוב. כאשר בין הנכס לבין הרחוב חוצצים רצועת ירק, נטיעות או שדרה - גורמים פיזיים המפורטים בחלופה השנייה שבהגדרת "נכס גובל" - אין חולק כי זיקת הנאה מינימלית זו מתקיימת בהיעדר חציצה פיזית המונעת מעבר.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
