פחד היהודים ופחד מרדכי

מצב בו יהודים פוחדים מ'מה יעשו הגוים' היה אופייני לימי הגלות החשוכים ביותר. כאן לכאורה אנחנו בתהליך של גאולה. הקמנו מדינה כדי שיהודי לא יצטרך עוד לפחד מגוי, לא?! אם זהו תהליך של גאולה - מהי בדיוק גלות?

דומה כי הפסקנו כבר לתהות בדבר שרשי התעוזה של האויבים המקיפים אותנו מכל עבר. כאילו זה הכי טבעי בעולם שבכל מקום בו נמצאים יהודים, ובפרט בארץ ישראל ת"ו, יש לנקט באמצעי התגוננות פעילה וסבילה - ומה שרואים זה בעיקר התגוננות סבילה - מחשש שמא יכנס לפתע הרוצח התורן וירסס את הנוכחים בקליעים של עופרת רותחת רח"ל. כל-כך התרגלנו למצב הזה, והמתנשאים עלינו באמצם לעצמם את התואר מנהיגים, אף משדרים לנו כי זהו המצב, ועם הפחד הקבוע הזה צריכים לחיות עד שלא חושבים בכלל שיתכן גם אחרת. הבודדים שמשמיעים זמירות קצת אחרות בסגנון 'למגר את הטרור' מוקעים כהוזים ואף כצמאי דם. האמנם הפחד מפני מוות אלים אמור ללוות אותנו כל החיים? האם אין דרך אחרת, בה נחיה כאן בשלווה בלא חשש מפני מחבלים?

האמת היא שלא תמיד זה היה כך, לא תמיד אנחנו פחדנו מהם. הצעירים בינינו אינם יכולים לזכור ימים אחרים, אבל הוותיקים יותר ודאי זוכרים עדיין כיצד הסתובבו בחוצות עזה ובשווקי יהודה ושומרון, בלא אבטחה צמודה ואף בלא נדנוד של פחד. כמו רבים אחרים, הח"מ זוכר היטב אירועים שונים שהמחישו את העובדה כי אם היה פחד - הוא היה בכיוון ההפוך, הם פחדו מאתנו. כך זה נמשך לאורך שנים עד שהיה המהפך. מאז, לאט לאט, כמעט בלי שנרגיש שזה קורה, הם הפסיקו לפחד מאתנו ותעוזתם הלכה וגברה, עד למצב בו אנו מצויים כעת, שהפחד מהם הוא בן לוויה קבוע לנו, וכדי לתפקד צריכים להדחיק, להתעלם ואף להתרברב בכוחו של צה"ל לעשות סדר. והלואי היה זה סוף התהליך. בדרך הטבע זה עוד ילך ויחמיר, אלא אם כן נתעשת.

שורות אלו נכתבות ערב חג הפורים שכידוע, עניינו הוא (אסתר ט') וְנַהֲפוֹךְ הוּא, אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם. אולי אם נתבונן מעט בתוכנו של חג מיוחד זה, נצליח למצוא הצעת מזור למצוקה המתוארת בקצרה בשורות דלעיל. ולא, אנחנו לא משלים את עצמנו שכבר היום יתחולל אצל מנהיגינו השינוי שיביא את הגאולה, אבל להציע דרך - צריך. כל הבא להלן מבוסס על שיעור שלימד הרב יצחק גינזבורג שליט"א אור ליום הולדת ויום הילולא של משה רבנו, ז' אדר שני, תשס"ח.

אין כאן המקום לתאר את התהליך שהביא למהפך שלכבודו אנו חוגגים ושמחים מאז ועד בכלל, שכן כל אחד יכול ומוזמן לקרוא את הדברים במקור. חוץ מזה, בשנים קדמות דיברנו על כך בהרחבה. הפעם ננסה להבין רק את הפחד החוזר במגילה כמה פעמים, ובסמיכויות שאינן נוהגות בעברית החדשה. הראשון (אסתר ח') זה פחד היהודים: [יז] וּבְכָל-מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל-עִיר וָעִיר, מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר-הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ, שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים, מִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב; וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ, מִתְיַהֲדִים--כִּי-נָפַל פַּחַד-הַיְּהוּדִים, עֲלֵיהֶם. כמובן, זה קורה לאחר התהפכות המעמדות בין המן למרדכי; אחרי שֶׁתָּלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי, ואחרי שמרדכי קיבל את תפקידו של המן, כולל האישור להוציא צווים בשם המלך ולחתום בחותמו. מרדכי מנצל זאת להפיץ צו המתיר ליהודים להתגונן מפני אויביהם - ובבת-אחת מתהפך מצב הרוח של היהודים מן הקצה אל הקצה, וזה פועל על הגויים את מה שקראנו בפסוק הנ"ל.

הפחד השני (בפרק ט') זה פחד מרדכי: [ג] וְכָל-שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת, וְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ--מְנַשְּׂאִים, אֶת-הַיְּהוּדִים: כִּי-נָפַל פַּחַד-מָרְדֳּכַי, עֲלֵיהֶם. לכאורה, מדובר בפחד פיזי המניע את הגויים להתגייר כהלכה כדי להינצל מפרעות היהודים, אלא שהיהודים פגעו רק בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם, ככתוב במגילה פסוק אחד לפני פחד מרדכי, כך שלאנשים שלא ביקשו לפגוע ביהודים, לא היתה סיבה לפחד. וחוץ מזה, גרים כאלה מכונים אצלנו "גרי אריות" (בעקבות המסופר במלכים ב', י"ז) ואינם נחשבים לגרי צדק. עם זאת, ברור שגם פירוש זה הוא נכון, שהגויים פחדו מהיהודים פחד פיזי, מעין מיסטי.

מן הסתם, בפועל זה התבטא בכך שלא רק שיהודי יכול היה להסתובב חופשי בשכונות של גויים בלא לחשוש לחייו, הגויים עוד פחדו ממנו בהיותו לבדו ביניהם. פחד מיסטי, כבר אמרנו? אנחנו מכירים את הפחד הזה מההיסטוריה הקרובה שלנו, והניסיון המר מלמד שפחד כזה אינו עשוי להחזיק מעמד זמן רב. אולי מפני שזה לא היה פַּחַד-הַיְּהוּדִים, ככתוב במגילת אסתר, אלא פחד מהיהודים. מהלשון במגילה נראה שמדובר בפחד שחוו היהודים והוא זה שהשפיע על שכניהם הגויים להתייהד. איזה פחד זה יכול להיות?

(פורים - צו סח) הפחד שלנו מפחיד אותם

הפחד שפחדו היהודים לאורך הזמן בו ריחפה מעל ראשם גזירת המן, היה מפני האפשרות שלא יעמדו בפיתוי להתחפש לגוים כדי להנצל. פחד זה שלט בכל עניניהם, גם בעת עסקם בעניני הרשות - כגון עבודה לצורך פרנסה, ולא רק בשעות שהקדישו לתורה או לתפילה. כאשר יהודי חי בפחד מתמיד כזה, שעליו כתוב (משלי כ"ח): אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד, הפחד שלו מוקרן אל הגוי ואף אל חיות רעות שגם הן מתרחקות ממנו. אם הפחד מרוכז בעניני עבודת ה' אבל לא מיושם בעניני הרשות, זה לא מספיק חזק כדי שיפעל על מזיקים למיניהם. יהודי נמנע מלגזול את הגוי למשל, פשוט מפני שזה מה שהתורה מצווה, והגוי חש בכך וירא מיראת השמים שיש ליהודי. זה היה פַּחַד-הַיְּהוּדִים שהניע את שכניהם הגוים להתייהד. זו הקומה השניה בפירוש הביטוי הזה. הקומה הראשונה זה פחד פיזי פשוט כנ"ל, והקומה השלישית לפנינו.

באחת מנבואות הגאולה של ישעיהו (פרק ס') כתוב: אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ כִּי יֵהָפֵךְ עָלַיִךְ הֲמוֹן יָם חֵיל גּוֹיִם יָבֹאוּ לָךְ: מדובר בגילוי האור העצום של הגאולה האמיתית והשלמה, שהתגובה הראשונית למראהו - היא פחד, אבל מיד אחר כך מתרחב הלב בשמחה עצומה והופך להיות כלי לקבלת הגילוי הזה. לפי זה פַּחַד-הַיְּהוּדִים פירושו התגובה הראשונית שלהם לגילוי האור העצום תוך כדי הסתר הפנים של מגילת אסתר בה לא נזכר כלל שם ה'. במהפך שהתחולל זיהו היהודים את הקב"ה בכבודו ובעצמו - מעבר לגילויים של שם כזה או אחר, וברגע הראשון זה פעל עליהם פחד גדול שהפך מיד לשמחה גדולה. הפחד הזה נדרש נוטריקון: פתאום חדווה.

יש בתנ"ך עוד כמה אזכורים של פחד וכל אחד מהם יכול לעזור לנו להבין יותר לעומק מהו פַּחַד-הַיְּהוּדִים שאנחנו זקוקים לו כעת כדי להתגבר על אויבינו, אבל מפאת קוצר המצע, נביא עוד אחד בלבד: בסקירה הנוקבת שעורך יעקב מול לבן (בראשית ל"א) לאחר שברח ממנו ולבן רדף אחריו והשיגו, הוא אומר: לוּלֵי אֱלֹקֵי אָבִי אֱלֹקֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי (...) כאן ברור שפחד יצחק מקביל לאלוקי אברהם, והפשט הוא שיצחק פוחד מאלוקי אברהם. אבל אין הכוונה שהפחד הזה שרוי בלבו של יצחק, אלא שה' הוא פחד - פחד יצחק ופחד היהודים, ותחושה זו קולט הגוי וזה פועל עליו להתקרב אל היהודים ואל היהדות. בעומק יותר, הפחד (ה' יתברך) עצמו צוחק. על דרך שכתוב בתהלים (ב'): יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק אֲ-דֹנָי יִלְעַג לָמוֹ: איך אומר הפתגם העממי, אדם מתכנן וה' צוחק.

במקביל לפחדים אלו יש לנו את פַּחַד-מָרְדֳּכַי, שנפל על שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת, וְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ. איזה פחד זה? חז"ל אומרים לנו שמרדכי בדורו כמשה בדורו, ודיברנו על כך בעבר. מה שאיפיין את משה ואת מרדכי זה שמצד התודעה שלהם, הם לא היו מציאות עצמאית כלל. לא היתה להם מודעות עצמית, אלא רק מודעות אלוקית. כלומר, כל מציאותם בעולם הזה היתה כדי למלא את רצון ה'. מכיוון שכך, אור ה' שכן עליהם בגלוי כל הזמן וזה מה שנתן להם את הכח לפעול על בני ישראל את המהפכה התודעתית שהביאה את הגאולה. המון העם לא היה עשוי להבחין בכך, אבל האליטות הבחינו. הבחינו ופחדו.

רמה נמוכה יותר של פַּחַד-מָרְדֳּכַי, זה מפני החשש שמא יגזור עליהם גזרות. הרי כעת הוא המשנה למלך במקום המן שחשב מחשבות רעות על היהודים ואף ניסה להגשימן. כעת שהמשנה למלך הוא יהודי, מה ימנע ממנו לחשוב מחשבות ולגזור גזירות רעות על הגויים? כדי להנצל מכך הם מתאמצים לרצות את מרדכי על-ידי שהם מְנַשְּׂאִים, אֶת-הַיְּהוּדִים.

מעבר לפתיח של רשימה זו - את ההשוואה למה שקורה אצלנו בדור האחרון, כל אחד יכול לעשות לבד. מצב בו יהודים פוחדים מ'מה יעשו הגוים' ואף מ'מה יאמרו' היה אופייני לימי הגלות החשוכים ביותר. כאן לכאורה אנחנו בתהליך של גאולה. הקמנו מדינה כדי שיהודי לא יצטרך עוד לפחד מגוי, לא?! אם זהו תהליך של גאולה - מהי בדיוק גלות? הסיפור של פורים התחולל כולו בחוץ לארץ, בבירת האמפריה ששלטה אז. שם, בגלות פיזית ואף מנטלית, ידעו היהודים שאסור לכופף את הראש בפני האויב, ודוקא גאון זה הוא שהביא לגאולה. חז"ל משתמשים בביטוי "למיסמך גאולה (של פורים) לגאולה (של פסח)" שתי גאולות שהיו מחוץ לתחומי ארץ ישראל, והן נקראות גאולות כי היהודים יצאו משיעבוד ומצרה לאור גדול. הגיע הזמן שנלמד מהם ונלך בדרכם כדי שתבוא סוף-סוף הגאולה האמיתית והשלמה כאן בארץ ישראל, ומכאן היא תתפשט לכל העולם.

וכאשר מלך בדרכם, אין ספק שיהיה רק טוב ליהודים.