אם אכן, כתקוותו, יזוכה הנשיא לשעבר קצב מכל האישומים שיוגשו נגדו יספוג המאבק נגד עבירות מין מהלומה קשה ביותר. במקרה כזה, לא משנה כיצד ינוסח הזיכוי, יזכרו את השורה התחתונה והיא ששורה של מתלוננות האשימו את הנשיא בהאשמות קשות ביותר על עבירות מין והאשמות אלו התבררו כעלילות. אם הנשיא אינו חסין ממתלוננות הבודות האשמות שווא - מי יכול להרגיש בטוח מפני עלילות? כך ישאל הציבור הרחב אם יזוכה הנשיא מכל האשמות שהוטחו בו, כפי שמבטיחים בנחרצות פרקליטיו.
הלהיטות שבה פעלה נשיאת בית המשפט העליון להכשלת עסקת הטיעון פעלה כחרב פיפיות ושוב הוכח עד כמה יכולה להיות התערבות בג"צ בהחלטות הרשות המבצעת התערבות שלילית. נשיאת העליון יצרה איום ממשי על עצם מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה,שנלחץ כהלכה ובתשובותיו לעתירות ניסח כתב הגנה רהוט עבור פרקליטיו של קצב.
ככול שהודגש בדיון בבג"צ הפער בין התלונות המקוריות לכתב האישום המתוקן, כן נפגעה אמינות המתלוננות. הדיון בעתירות דחק את הנאשם לקרן זווית והשאלה הייתה כבודו של מי יירמס, של היועץ המשפטי לממשלה, או של המתלוננות וכצפוי המתלוננות הן ששילמו את מחיר של המאבק שניהלה נשיאת בית המשפט העליון ביועץ המשפטי, מאבק שנועד לבסס את מעמדו של בית המשפט העליון כתובע-על ושהקשר שלו לנושא הדיון היה עקיף בלבד.
לאור דרך התנהלות הדיון בבג"צ, אמינות המתלוננות בעיני הציבור נשחקה וסיכוייו של קצב להשיג את הזיכוי המיוחל השתפרו בהתאם. אלמלא הלחץ האגרסיבי שהפעילה נשיאת העליון על היועץ המשפטי לא היינו עומדים כיום בפתח משפט בו האמון של התביעה בעדות המפתח שלה הוא כל כך מוגבל. במצב דברים זה קיימת תחושה קשה של חוסר הגינות בסיסית כלפי המתלוננות שיישלחו להעיד ולעמוד בחקירה נגדית ברוטאלית שמן הסתם מתכנן להן עו"ד פלדמן.
על שום מה אירע הדבר? רשאים העותרים נגד עסקת הטיעון ורשאית נשיאת העליון לטעון כי אלמלא נכרתה עסקת הטיעון מלכתחילה לא היינו חוזים בביטולה ובהתבזות הכרוכה בכך. ייתכן שזו המסקנה הכוללת ויתכן שבנושאים מסוימים עדיף בכלל שלא לנהל מו"מ על עסקת טיעון. אף על-פי כן כאשר נדרש בית המשפט העליון לסוגייה הייתה עסקת הטיעון עובדה מוגמרת ולא הייתה כל עילה משפטית לבטלה. היה ברור כי עסקת הטיעון נכרתה בתום לב ואגב שקילת שיקולים מקצועיים ודי היה בכך כדי להביא לדחייתן של העתירות על הסף.
היה צריך להיות צפוי מראש, והדברים התבררו עוד יותר בדיון הממושך, שבין אם הייתה עסקת הטיעון מוצדקת ובין אם לאו, כל ניסיון לבטלה רק יאלץ את הפרקליטות להגן עליה ביתר שאת והדבר יבוא בהכרח על חשבון המתלוננות ואמינותן. ככול שהדגישה הנשיאה ביניש את הפער בין טיוטת כתב האישום לכתב האישום המתוקן, לאחר העסקה, היא אילצה את הפרקליטות להדגיש עד כמה היא עצמה הטילה ספק בחלק נכר מגרסאות המתלוננות וכל זאת על-מנת להצדיק את העסקה.
שוב ראינו כי בית המשפט העליון אינו רק הפוסק בין צדדים בסכסוכים אלא מהווה בעצמו שחקן ראשי בעתירות מסוג זה המתבררות בפניו. הוויכוח המוצהר בדיון הייתה סבירותה של עסקת הטיעון עם הנשיא קצב, אך הוויכוח האמיתי היה ונותר כל העת מעמדו של בית המשפט העליון וסמכותו ביחס לרשויות השלטון האחרות. על כולנו להצטער על כך שממאבק זה נפגעו בראש ובראשונה המתלוננות עצמן.
איש לא צפה, כנראה, את מה שהתרחש אתמול, למעט המקורבים לנשיא לשעבר. לו היה קצב מורשע בהתאם לאישום המתוקן היה נקבע לו בהכרח קלון וממילא היו נשללים ממנו הטבות כספיות רבות ושמו היה מוכתם ללא קשר לנוסחו המדויק של כתב האישום. לעומת זאת אם יזוכה במשפטו ירוויח קצב גם הטבות כספיות חריגות וגם את שמו הטוב וייתכן שאף את הוצאות המשפט. אשר על כן, בנסיבות שנוצרו, ההפתעה לא הייתה צריכה להיות גדולה כל כך.
כעת יש להתחיל מהתחלה ולקיים את המשפט. עדיף כי לא תידון יותר אפשרות של עסקת טיעון ובוודאי שלא עסקה המקלה עם הנאשם כמו זו שבוטלה. מן הראוי גם לנהוג אמון מוגבל בנשיא ובפרקליטיו אם יבואו להציע עסקה נוספת. ראוי כי כל עוד מואשם הנשיא השמיני בעבירות שיש עמן קלון יישללו ממנו הטבות כלשהן מלבד פנסיה ויש לדאוג לכך שמתן ההטבות האחרות יותנה בזיכוי מלא.
ראוי ויש לדרוש כי בית המשפט הדן באישומים ישמע את המתלוננות בנפש חפצה ולא יאפשר התעמרות נוספת ומיותרת בהן, שאינה חיונית להגנת הנאשם. הן פרקליטות המדינה והן בית המשפט העליון כשלו בהגנה על המתלוננות מתוך שהיו עסוקים בנושאים אחרים. כעת הפיקוח על הגנתן, בבית המשפט ומחוצה לו, צריך להיות משימתו של הציבור כולו.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
